תפריט
שלום Anonymous ::: 2025, 20:29
Facebook
musical act magazine המגזין הישראלי לטכנולוגיות באודיו ומוסיקה Musical Act Magazine
עוצמת הקלטה "נכונה"
שרשרת זו הוגדרה כמועילה (445) ›
לך לעמוד 1, 2, 3, 4   הבא
הגב לנושא
שימו לב: ההודעה האחרונה בשרשרת זו נכתבה לפני יותר משנה.
חשוב היטב לפני שיגור מענה לשרשרת זו
   ראשי » SoundBoard - סאונד מקצועי
צפה בנושא הקודם :: צפה בנושא הבא  
  shtik  
תומך
הצטרף: 23 אוג' 04
הודעות: 1214
עוצמת הקלטה "נכונה"
הודעה פורסם: רביעי 12 פבר',14 03:13   
הנושא הזה חוזר מדי פעם בפורום הזה וכמובן בכל העולם וכל פעם ישנם ויכוחים (בעיקר מלחמות אגו) לגבי מהי הדרך הנכונה להיכנס להקלטה, כלומר באיזו עוצמה להקליט.


כמו בכל נושא טעון בתחום, ישנן תשובות כמעט כמספר הטכנאים שעובדים בתחום (או בחדר בבית - משם יוצאים יותר ויותר חומרים המפתיעים ומנעימים את האוזן). רובן ככולן מלוות בטענות תיאורטיות (שלרוב מוצאות מהקשרן) ובדרכים בהן התרגל אותו טכנאי או מוסיקאי לעבוד - כמובן שבסופו של דבר מבחן התוצאה הוא שמכריע, אבל הדרך לתוצאה רוויה בניסוי וטעיה, אמונות טפלות, מיתוסים וכמובן אמונה עיוורת במה ש"אני" יודע - מה שלרוב חוסם אנשים מלנסות טכניקות חדשות ודרכי עבודה ש"עלולות" לשפר להם את התוצאה או לפחות לעזור להם להגיע לתובנות שיעזרו להם לשפר את התוצאה.


המטרה כאן היא לדבר יותר "בגובה העיניים" עם כמה שפחות נתונים תיאורטיים נטו - בשביל זה יש גוגל וויקיפדיה. הרי בסך הכל אנחנו מקליטים מוסיקה. לא "ביטים", לא "וולטים" ולא "לוגריתמים". חשוב לדעת ולהבין את המושגים הנ"ל, אבל ידיעתם בשום פנים ואופן לא מעידה על איכות המוסיקה שאתם מקליטים.

בגלל שאני מתכנן להגיע לפוינט בלי לכתוב שבע דפים (ואני כבר רואה את עצמי נגרר לזה) אז נשחרר את ההקדמה ונתחיל בכמה מיתוסים:

1. באודיו דיגיטלי, כדאי להקליט הכי חזק שאפשר מבלי להגיע לקליפ (אדום, 0DBFS).

2. כדאי להקליט הכי חזק שאפשר כדי לשפר את יחס האות לרעש.

3. כדאי להקליט הכי חזק שאפשר כדי "לנצל" את הטווח הדינמי שהעולם הדיגיטלי מאפשר (מי שיעמיק במשפט הזה טיפ טיפה, יבין שאין סתירה גדולה מזו).

4. כדאי להקליט הכי חזק שאפשר כדי "לנצל" את מלוא ה"ביטים" שאלוהי הדיגיטל העניק לנו.

5. ככל שמקליטים חזק יותר, הסאונד נהיה יותר "חם", גדול, שמן, עוצמתי, שומני, מתובל ועם מרקם של חומוס אבו חסן (מותר לסנן את ההגזמה).

6. כשמקליטים "חלש" (כלומר לא הכי חזק שאפשר), האות יהיה רועש, יישמע קטן, קר ו"דיגיטלי". אה, ומפסידים "ביטים" (מה שזה אומר.. כמעט כל אחד שמע את זה איפשהו, מתישהו, ומחכה לרגע שבו יוכל להגיד את זה למישהו אחר שנתפס על חם "מקליט חלש").



עכשיו, לפני שנעמיק טיפה יותר - צריכה להיעשות הפרדה (ובו זמנית קשירה) בין כמה עולמות: עולם הדיגיטל והאנלוג, בתוך הקופסה מול מחוץ לקופסה, הקלטה מול מיקס, מה שרואים לעומת מה ששומעים, ועוצמות חשמליות מול עוצמות אקוסטיות (כמה "חזק" "בתכל'ס" אנחנו שומעים).


העולם הדיגיטלי: המצאה גאונית שמאפשרת טווח דינמי מדהים (רצפת רעש בלתי ניתנת לשמיעה ע"י אוזן בלתי מזויינת), נקיון, תיעוד והשמעה בצורה נאמנה ביותר, ללא "עיוותים" לאודיו - מה שנכנס זה מה שיוצא. כל זאת בהגבלה משמעותית שקיימת - ישנו סף עוצמה שאם עוברים אותו אותה נאמנות נשברת והעיוות ידוע לכל כעיוות שאינו מחמיא לסאונד (כן, יש סגנונות שמתעקשים שזה חלק מהסאונד שלהם - מי אנחנו שנתווכח). אותו סף נקרא 0dBFS או בשמו המלא decibels Full Scale.

העולם האנלוגי: תיעוד בנאמנות נמוכה יותר, עם רצפת רעש גבוהה יותר מהעולם הדיגיטלי - אבל שם, ישנה קשת רחבה מאוד של סוגי עיוותים (בעגה המקצועית "דיסטורשן") שנעשים לאודיו המתועד כאשר עוברים סף עוצמה מסויים, שלאורך השנים התגלו כמחמיאים לסאונד (שוב, בסגנונות מסויימים) - טכנאי הסאונד ואוהבי הציוד נהנים (וגם צודקים) לקרוא לזה "רוויה", "צביעה", "חימום" וכו'. כל היופי והאופי האנלוגי הזה קורה באיזור פסטורלי וציורי שנקרא 0dBVU וצפונה ממנו. כדי לחסוך שיעמום - חפשו על זה בגוגל. רק נגיד, שבשונה מ 0dBFS, את הסף הזה ניתן (ולפעמים גם נחשק - תלוי מי שואל) לעבור - במחיר של תוספת עיוות, רעש, "לכלוך" וכד'.

המפגש בין שני העולמות הוא הוא שיוצר בלבול רב בקרב הרבה מתחילים שבסך הכל רוצים הקלטה "בת $&@*", כזאת שתעיף למי שישמע את הפאה מהראש.


בתוך הקופסה: ז"א שהאות האנלוגי (או האותות) מוקלט לתוך המחשב (ה"קופסה"), עובר את כל העיבוד והמיקס בתוכו, ומומר לאנלוגי ברגע שיוצא ממנו, בשני ערוצים שכל אחד מהם הולך לתוך רמקול אחר (סטריאו).

מחוץ לקופסה: האות מומר חזרה לאנלוגי עוד בשלב המיקס, שקורה "מחוץ לקופסה". להרחיב כאן באמת שאין צורך.


גם לגבי הקשר בין הקלטה למיקס - יותר ויותר ברור היום שאי אפשר באמת לתקן הקלטה גרועה במיקס (כן, כן, אפשר היום להחליף הרבה דברים בעזרת פלאגינים אבל אנחנו מדברים על הקלטה שמטרתה להישאר במלואה גם לאחר המיקס). מה שאומר, המיקס בעצם מתחיל בהקלטה (שזה רמז יפה לגבי ההמשך).


טוב אז אחרי כל זה כמה חזק להקליט? 3-? 10-? עד האמצע של המיטר? עד הצהוב של הביצה? לא.


קודם כל - חשוב לדבר על מיטרינג (חיווי) - זה הוא שאומר לנו כמה חזק (או לא) אנחנו מקליטים. יש המון סוגים אבל נתמקד בחשובים ביותר:

Peak Meter, VU Meter, RMS Meter, שהשניים האחרונים מאוד דומים אבל הם לא אותו דבר.

Peak Meter: כשמו כן הוא, מראה את עוצמות השיא של האות אותו אנחנו מקליטים. נפוץ בתוכנות ההקלטה הדיגיטליות. בסופו נמצא הסף 0dBFS המדובר. יתרון - בגלל מהירות התגובה שלו יכול לעזור לנו להבין אם אנחנו קרובים או לא קרובים ל"אדום", הדיגיטלי האויב מס' אחת של המוסיקה במאה ה 21. חסרון - לא באמת מראה לנו כמה חזק האות - נשמע - באמת (רגע רגע, מה ?) - כאשר הפיידר של שני אותות מוקלטים נמצא על 0, קריאת מיטר זהה בשניהם לא בהכרח מעידה על כך ששניהם יהיו חזקים בחדר או ברמקול באותה מידה.

VU meter: נפוץ יותר בשימוש באודיו אנלוגי, כשבשני השליש ימינה נמצא סף (או איזור) ה 0dBVU. תגובתו איטית הרבה יותר מהקודם, אבל קריאתו קצת יותר קרובה למציאות של כמה חזק האות באמת (אם כי לא באופן גורף). חסרון - לא מראה את השיאים המהירים של האות בצורה נאמנה - כך שלפעמים אות מהיר שמראה קריאה של 3- בעצם "לא הספיק לשים לב" שהעוצמה כבר ב 10+. מי שרוצה הרחבות - גוגל.

RMS: גם הוא איטי יותר, כמו ה VU ומראה אותות מתמשכים אבל יותר קל "להעביר אותו" בין המדיות השונות, יותר קל להחליט אצלו איפה ה 0 או יותר נכון להחליט בשבילו.. ברמה התיאורטית הם שונים אבל כמו שאמרתי, הם ממלאים פונקציה דומה ברמה הפרקטית וזה מה שמעניין במקרה הזה.

חשוב מאוד לעשות הבדלה בין PEAK שזהו אות מהיר שמתקיף ודועך מהר (למשל תוף סנר) לבין RMS שזהו אות יותר מתמשך באופיו (למשל גיטרת דיסטורשן). רוב הבלבול קורה כאן.

למה? כי אותות עם התקף מהיר הם פחות סיבה לדאגה בעולם האנלוגי (איפה שאפשר לעבור את ה 0) ויותר בדיגיטלי (איפה שמסוכן להגיע אליהם), ואותות מתמשכים הם פחות סיבה לדאגה בעולם הדיגיטלי (סביר להניח שאם גיטרת דיסטורשן מראה 10- בחיווי בתוכנה, סביר להניח שהיא לא תעלה משם הרבה בפתאומיות) ויותר באנלוגי - איפה שהעיוות הרבה יותר מורגש כשעוברים את ה 0 (לכן אותות אלה ייקלטו בבירור ב VU meter).


עכשיו, הכל כמובן תלוי באיכות הציוד שיש ברשותנו - בעולם האנלוגי, פריאמפ טוב יכול לסבול עוצמות גבוהות יותר (והרבה פעמים גם מחמיא) מאשר פריאמפ זול. כך גם ממירים.


אבל האישיו הגדול כאן הוא לא הציוד אלא השמיעה. אם כל מה שאנחנו מתייחסים אליו מתחיל ונגמר בחיווי העוצמה בתוכנה, או איך להקליט הכי חזק בלי שנקבל אדום, אנחנו בעצם עושים סאונד "עם העיניים".


איך להפסיק לעשות סאונד "עם העיניים" ולעשות אותו "עם האוזניים" - זאת השאלה הגדולה, אבל אני קולט שזה ארוך למרות שלא התכוונתי - ואני מבין שאי אפשר להגיד לכם מה העוצמות הנכונות להקליט מבלי לעבור את כל זה (ועוד ב 0% מתמטיקה ומדעים).


אז אם החפירה הזאת באמת שווה משהו למישהו (retrolabel - זה קודם כל כי אתה ביקשת כל כך יפה - אז אם זה לא באמת מעניין, ניתן לזה ללכת לפח כבר עכשיו) רק תגידו ואעשה מאמץ להמשיך מכאן לטובת הפורום והקהילה הזאת שלמדתי ממנה כל כך הרבה במהלך השנים.


אסיים במשהו חשוב שמתקשר לאחד המיתוסים הגדולים: הדרום (headroom) לא "מנצלים", הדרום "משאירים"


המשך:


קודם כל, בואו נדבר קצת על המשפטים שכתבתי בהתחלה וננסה להסביר מה לא בסדר בהם:

באודיו דיגיטלי, כדאי להקליט הכי חזק שאפשר מבלי להגיע לקליפ (אדום, 0DBFS).

הדבר היה נכון יותר בימי הקלטה לטייפ או לדיגיטל ב 16 ביט, איפה שרצפת הרעש הייתה גבוהה יחסית להקלטה הסטנדרטית היום ב 24 ביט. היום, כאשר רצפת הרעש בתוך התוכנה היא נמוכה בהרבה מכל ציוד אנלוגי שקיים - אין סיבה לזה. אם ניקח בחשבון את הפרש הטווח הדינמי בין 16 ביט ל 24 (שהוא 48dB כמו שכתב דני קוריטו), מה שנחשב בימי 16 ביט הקלטה ש"מגרדת" את האדום, שזה כביכול יחס האות לרעש הטוב ביותר - מקביל להקלטה שעוצמתה תהיה באיזור המינוס 48. אז בעצם היתרון המשמעותי שלנו הוא שאפשר להקליט חלש יותר מ"הכי חזק שאפשר", מבלי להקריב את יחס האות לרעש בצורה שתפגע בהקלטה. אם נוריד את הפריאמפ והמיקרופון מהמשוואה, אפילו ממירי היי אנד הם בעלי טווח דינמי של בין 120-130 די בי, שזה עדיין ב 14 די בי פחות מאשר בתוך ה DAW.

כדאי להקליט הכי חזק שאפשר כדי לשפר את יחס האות לרעש.

ההיפך הוא הנכון. בגלל הסיבה שלציוד אנלוגי רצפת רעש גבוהה יותר מאשר בתוך התוכנה, אנחנו בעצם מוסיפים רעש ככל שאנחנו מוסיפים גיין בכניסה. הקלטת משולש בעוצמת dBFS -5 שהפיידר שלה הורד ל -25 כדי להתאים לבאלאנס של כל השיר, יש בה 30 דיבי יותר של רעש (יחס אות לרעש נחות יותר) מאשר הקלטת משולש בעוצמת 30- שהפיידר שלה עומד על 0 והיא נשמעת לא חלש מדי ולא חזק מדי בקונטקסט של מיקס שלם. וזה כי בעצם הגברנו את הרעש העצמי של המיקרופון והפריאמפ, שכפי שאנחנו יודעים, רצפת הרעש שלהם גבוהה בהרבה מ 144- של תוכנת ההקלטה.

כדאי להקליט הכי חזק שאפשר כדי "לנצל" את הטווח הדינמי שהעולם הדיגיטלי מאפשר

הטווח הדינמי שניתן לנו בהקלטת 24 ביט לא נועד ל"ניצול" מלא, אלא כרזרבה לשיאים רגעיים. אם אנחנו מקליטים הכל בטווח הקרוב ל 0 dBFS אנחנו בעצם לא משאירים טווח דינמי לשיאים רגעיים, אלא בעצם משתמשים במרווח הזה ללא צורך אמיתי. ואז אנחנו מסתכלים כל הזמן על המיטרים, שבטעות המתופף לא יתלהב ויתן מכת סנר שלא תכננו שתהיה כל כך חזקה, אבל אז יהיה כבר מאוחר מדי - נראה את האדום בעיניים.

כדאי להקליט הכי חזק שאפשר כדי "לנצל" את מלוא ה"ביטים" שאלוהי הדיגיטל העניק לנו.

שוב, הביטים האלה ניתנו לנו כרזרבה - שלא נצטרך לדאוג לרעש או לאדומים, ונוכל פשוט להתעסק בסאונד ובמוסיקה.

ככל שמקליטים חזק יותר, הסאונד נהיה יותר "חם", גדול, שמן, עוצמתי, שומני,

הכל נכון, רק במקום "מקליטים" צריכה להיות המילה "מקשיבים". ישנה אשליה שכאשר מגבירים את העוצמה בכניסה להקלטה הכל נשמע טוב יותר - כי - חזק יותר נשמע טוב יותר. אפשר להגיע לאותו סיפוק אם פשוט מרימים את הווליום בשמיעה (כמובן יש גם פקטור משמעותי של גיין ואיך שהוא משפיע על הסאונד - אבל אגיע גם לזה).

לא יודע לגבי אחרים, אבל משהו בהקלטות שהייתי עושה פעם היה חוזר על עצמו. הייתי מקליט להקת רוק - כמובן, שכל ערוץ מוקלט הכי חזק שאפשר (פה ושם היו אדומים אבל לא נורא..) ומה שקרה, זה שבשמיעה סובייקטיבית (כלומר אחרים ששמעו והגיבו), היה הרושם שדווקא השירים שבהם ניגנו חזק נשמעו קטנים ורזים, והבלדות שבהם ניגנו רך יותר נשמעו גדולים, שמנים ,רחבים ובריאים יותר (נשמע לא הגיוני אבל כך היה). כל זאת לאחר מיקס ומאסטרינג - כשהעוצמה הנתפשת של שתי הדוגמאות הייתה שווה.

כשמקליטים "חלש" (כלומר לא הכי חזק שאפשר), האות יהיה רועש, יישמע קטן, קר ו"דיגיטלי"

בגלל הסיבות שפירטתי לפני כן, ההיפך הוא הנכון.


אז מהי עוצמת הקלטה "נכונה"?

התשובה נעוצה במה מקליטים, איזה כלי, ומה התוצאה שאנחנו מנסים להשיג מבחינת צבע סאונד (מלוכלך, נקי, מדוסטרש, רך וכו').

לפי מה שכבר הבנו, שהמרווח בו אנחנו יכולים להקליט בלי להיכנס לצרות הוא די גדול, זה משאיר לנו את האופציה לעשות מה שבא לנו לפני ההקלטה, ומאפשר לנו להקליט כל דבר שנרצה בעוצמה שקרובה לעוצמה שתהיה במיקס הסופי - שזה מתקשר לעניין ממקודם, מיקס מתחיל בהקלטה...

ז"א - המטרה היא שלשיאים הגדולים ביותר במיקס יהיה מספיק הדרום (להשאיר מרווח של 10-15 דיבי לקיק ולסנר זה בשום אופן לא חלש מדי), ובהתאמה כל מה שיבוא אחר כך יוקלט בעוצמה שמאפשרת לאותו כלי להישמע פחות או יותר בבאלאנס מול אותם קיק וסנר. מכאן, שלא נורא אם באותה הקלטה, מיקרופוני החדר יוקלטו ב 20- ואף פחות מזה - כל עוד הם בבאלאנס לפי טעמנו והתוצאה שאותה אנו רוצים להשיג - כאשר כל הפיידרים קרובים ל 0 (לא בדיוק אבל ליד, ז"א אם לאחר ההקלטה אנחנו צריכים להוריד את הפיידר ב 20 די בי, זה אומר שהקלטנו חזק מדי - ואם אנחנו צריכים להרים את הפיידר ל 12+ כדי נוכל לשמוע את הכלי במיקס - הוא הוקלט חלש מדי). מכאן, אנחנו מתחילים להקליט לפי מה שאנחנו שומעים ולא לפי מתי יהיה קליפ. כשעובדים ככה, אפשר להיות בטוחים שלעולם לא יהיה קליפ, ולמעשה אפשר לעבור סשן שלם בלי להסתכל אפילו פעם אחת במיטרים.

קשירה של עוצמת המאסטר באס לעוצמה בה אנחנו מקשיבים בחדר היא אחד הכלים שהכי עוזרים בעניין, אבל לבינתיים יש הרבה חומר לקרוא ולהגיב עליו, שגם די עונה על הנושא. ארחיב עוד בהמשך.
_________________
http://theshtikfactory.com/
retrolabel
Act Compatible
הצטרף: 28 יול' 08
הודעות: 714
מיקום: יבנה
הודעה פורסם: רביעי 12 פבר',14 05:47   
1. מעניין.
מכל מלמדי השכלתי.

2. קח מכלל הנחה שמדובר בהקלטה אל מחשב ..
לכן נשתמש בפיק-מטר כדי לא לקבל קליפים .

3. אני מפריד בין מוזיקה לסאונד.. כשאני מכניס סיגנל למחשב אני הרבה יותר טכנאי ממוזיקאי..
אני אדאג לסאונד בריא בכניסה כדי שיהיה לי עם מה לעבוד אח"כ .

היום נתקלתי במקרה של "השבחת ערוצים", מישהו שהקליט בציוד ממש פשוט, סיגנל מאוד מאוד חלש.. ביקש שאעביר לו אותם דרך פראמפים כדי שיקבלו בשר.
אני יודע שזה קטע היום למכור "השבחת ערוצים" ועד היום לא הבנתי למה.
כי כשאני מקליט אני דואג מראש לסאונד בריא, פעם ראשונה שנתקלתי במצב שכזה שרק הדגיש לי את העניין.
כי את הערוצים שהבחור הקליט בצורה נורמאלית לא היה צורך להשביח.
אני רק חושב כמה מידע הוא הפסיד מהמקור וכמה עוצמה מלאכותית הוא מקבל בהשבחה הזו.. שנשמעת טוב בסופו של דבר אבל אני בטוח שיכולה היתה להשמע הרבה יותר טוב.

טוב פעם קובי (ממיוזיק שופ) זרק לי ככה על רגל אחת שכדאי להקליט באזור -12 -15 דיבי (עזוב אותך עיניים/אוזניים כרגע)
וכששאלתי אותו למה הוא ממליץ ככה הרי כל האיבוד מידע ובלה בלה..
הוא נתן לי תשובה מאוד עניינית שלא יכולתי להתווכח איתה.
אמר שבכרטיס קול הספציפי הסאונד הכי בריא שלו נמצא באזור הזה לעומת ה 3- 6- ששם הכרטיס קול כבר עובד קשה מידי..

אז טוב יש כאן אלמנט של להכיר את הציוד שלך, ואם תתן לי הקלטה ב10- דיבי או 6- דיבי או 3- דיבי.. אני אחיה עם זה טוב מאוד.
אבל תביא לי הקלטה 20- דיבי או אפילו חלשה יותר.. ואני אתחיל להתרגז כי כל מה שאעשה זה סתם לחשמל ביטים, כמו לקחת תמונה ברזולוציה 50/50 PX ולהגדיל אותה ל 800/800 PX..


בקיצור זה פחות או יותר מה שידוע לי בנושא
אם יש לך מידע אחר אשמח לשמוע.
וחאלס עם "מוזיקה שומעים באוזניים ולא בעיניים".
כשנרצה לדבר על אומנות (למשל במיקס) אני אסכים איתך בנושא הזה אבל פה זו טכנאות לשמה.

תודה
_________________
אמיר.

www.retrolabel.co.il
jam.sensation
Act Compatible
הצטרף: 23 מאי 10
הודעות: 271
מיקום: אשקלון
הודעה פורסם: רביעי 12 פבר',14 07:19   
נאמר תודה #thumbsup ו..עוד בבקשה #biggrin
_________________
אורן (ג'אם) ביטון
ReuvenM
Administrator
הצטרף: 17 מאי 01
הודעות: 19380
מיקום: תל אביב
הודעה פורסם: רביעי 12 פבר',14 08:43   
#thumbsup #thumbsup #thumbsup
_________________
Facebook של אקט ::: חפש לפני שתשאל ::: התקנון! ::: אינדקס ::: האינפו
Rock_Artist
S.Supporter
הצטרף: 16 אוג' 01
הודעות: 2977
מיקום: תל אביבה
הודעה פורסם: רביעי 12 פבר',14 09:47   
ראוי גם להזכיר בנשימה אחת את עצמת ההאזנה (כנושא משלים למה שכבר נכתב מעל).

* כחלק מתהליך המאסטרינג לדוגמא יוצא שלא מעט פעמים אנו מעלים את העצמה של החומר המוקלט.

* במקרים אחרים, אנשים ללא ניסיון משתמשים בפלאגין X (או אפילו חומרה Y) ו"מבסוטים" מאיך הסאונד השתדרג.

הדבר הכי חשוב ב A/B הוא איזון עצמה =
לדאוג שהאפקט הדינמי (לדוגמא קומפרסור) לא גורם לזה להשמע יותר/פחות טוב בגלל הבדלי עצמה.

כאשר מקבלים מאסטר בחזרה ורוצים להשוות למקור או כאשר רוצים לבדוק האם קומפרסור עשה טוב לערוץ המוקלט,
רצוי מאוד להשוות את העצמה בין השניים.
אחרת, אנו עלולים להתרשם מעצמה אבל לא לדעת האם התהליך עשה באמת טוב או שווה את זה...
shayshez
Act Compatible
הצטרף: 28 אוק' 09
הודעות: 577
מיקום: תל אביב
הודעה פורסם: רביעי 12 פבר',14 09:49   
סאונד עושים עם האוזניים זה נכון, אבל צריך להשתמש גם בעיניים אחרת בשביל מה קיימים עבורינו מיטרים וחיוויים ויזואלים (הם לא סתם נמצאים שם).
בעיקר בשלבים כמו הקלטה שסביר להניח שאתה מקשיב למוניטורינג שלא מגיע מערוץ ההקלטה שלך בתוכנה, ההנחה ש״אם זה נשמע טוב זה טוב״ היא לא תמיד קבילה, אני מאמין יותר בכיוון של זה צריך להשמע טוב וגם להראות טוב, כשאתה עובד תשתמש בכל החושים שלך.

איכויות הקלטה בדיגיטל הן יותר טאבו ו״המיתוסים״ שאתה מנסה להפריך בצורה כל כך חריפה הן דווקא אקסיומות עם סיבות מתמטיות מאחוריהן.
ולכן אני רוצה לקבול על האופן בו אתה מציג את הדברים, אתה מקצין שלא לצורך.
אבל שלא תבין אותי לא נכון יש בינינו הסכמה מסויימת - שינון של משפטי ״מיתוסים״ והבנתם באופן מופשט ללא הבנה יותר עמוקה במתודיקות של עבודה ובתהליכים המתרחשים בתוך המכונה שמקליטה יכולים לגרום לצרות בדיוק כמו חוסר הבנה כלל.

אז המשפט ״כדאי להקליט הכי חזק מבלי להגיע לקליפ״ הוא נכון אבל:
כדאי להבין את סולם ה dB FS כדי להבין מה בעצם אנחנו רואים במיטר, להבין שהסולם הזה חיי בקפיצות של 6 (כל 6 dB העוצמה קופצת פי 2) וחשוב מאד להבין ש 1bit=6dB ולכן הקלטה בטווח של בין 12dB- ל 3dB- היא עדיין נחשבת לחזקה ומנצלת את רוב הביטים שקיימים לטובתנו בערוץ ההקלטה (אפילו אם במיטרים האקספוננציאלים זה נראה חלש).
ביחסים בין החלק הראשון של המשפט (להקליט חזק) לבין החלק השני של המפשט (לא להגיע לקליפ) אז החלק השני הוא משמעותי הרבה יותר - קליפ הוא עיוות הרבה יותר משמעותי לגל הקול מול העיוות שיכול להיווצר מאיבוד של ביטים בודדים.

בקיצור אני טוען שללכת לקיצוניות בכל כיוון היא לא טובה לאף אחד, אתה לא צריך להפריך מיתוסים שלא קיימים אבל אתה בהחלט מוזמן להסביר למה הם קיימים ואיך כדאי להתייחס אליהם.
_________________
שי שזיפי
מוסיקה עושים באהבה או שעושים חומוס.
http://goo.gl/jcvtb
Rock_Artist
S.Supporter
הצטרף: 16 אוג' 01
הודעות: 2977
מיקום: תל אביבה
הודעה פורסם: רביעי 12 פבר',14 09:50   
ציטוט:
אז טוב יש כאן אלמנט של להכיר את הציוד שלך, ואם תתן לי הקלטה ב10- דיבי או 6- דיבי או 3- דיבי.. אני אחיה עם זה טוב מאוד.
אבל תביא לי הקלטה 20- דיבי או אפילו חלשה יותר.. ואני אתחיל להתרגז כי כל מה שאעשה זה סתם לחשמל ביטים, כמו לקחת תמונה ברזולוציה 50/50 PX ולהגדיל אותה ל 800/800 PX..


דווקא הרזולוצייה מתבטא ככל שהעצמה נמוכה יותר.
אבל כמו ש shtik ציין, בד"כ לפני השלב הדיגיטלי יש שלב אנלוגי בו צריך להתגבר על יחס אות/רעש על מנת לספק לשלב ההמרה (עדיין אנלוגי) את המצב הטוב ביותר.

לכן בהקשר ההשוואה לתמונה זה לא בדיוק מדוייק. השוואה מקבילה תהיה לצלם תמונה כהה עם הרבה רעש במקום להדליק קצת אור.
orenrot
Expert
הצטרף: 02 פבר' 02
הודעות: 688
הודעה פורסם: רביעי 12 פבר',14 09:58   
שטיק יקירי,

ראשית תודה על כך שאתה פותח את הנושא לדיון וכותב עליו..


אני חייב לומר לך שיש לי בעיה עם איך שאתה מציג את הדברים-
ראשית, אתה מדבר על כך שישנם דעות רבות וזה עניין של טעם והתוצאה הסופית היא שקובעת...

ואז אתה מציג מיתוסים (באופן דיי דמגוגי), כאילו בטענה שהם לא נכונים (?), על סמך מה אתה מבסס את הטענות שלך ? האם זה טעמך האישי ?

לאחר מכן אתה מציג את השקפתך (וגם שם מאוד לא התחברתי למה שכתבת) על "עולם" הדיגיטל והאנלוג עם קביעות טכניות מאוד לא מדויקות.


אם תאמר לי שאתה מעדיף סורס שהוקלט בלבל נמוך מעט, בגלל שזה נשמע לך יותר טוב - אין לי שום ויכוח איתך, אני אפילו יכול למצוא בזה הגיון (אם אתאמץ #biggrin )

אבל להפוך את כל הקונספט של הקלטה מפורטת ורציפה יותר, למיתוסים מופרכים - עם זה אני לא מסכים. #search

יום נפלא לכולם #clap
_________________
טכנאי מחשבים בירושלים

מוסיקה
koryto
נציג עסק/מוסד/שירות
הצטרף: 10 ינו' 02
הודעות: 145
הודעה פורסם: רביעי 12 פבר',14 10:24   
זאת הדרך הכי פשוטה שאני הצלחתי לסכם את הנושא, מתוך "סודות הבישול":

עוצמה מרבית
אם יש דבר שחוזר על עצמו פעם אחר פעם בהקלטות חובבניות שמגיעות אליי, זה חוסר תשומת הלב לכיול עוצמת ההקלטה. זה לא שההקלטה חזקה או חלשה מדי, אלא שאיכות הצליל המתבקשת נפגמת בשל כיוון שגוי של כפתורי העוצמה הנמצאים בין מקור הצליל ועד לערוץ ההקלטה של תוכנת המחשב.
עד כמה שזה נראה פשוט או חסר חשיבות, לכיוון נכון של המגברים הנמצאים לאורך שרשרת ההקלטה יש חשיבות הרת גורל לאיכות, לנפח ולגוון של מקור הצליל המוקלט.

Headroom
בתקופה האנלוגית דאגנו להקליט חזק ככל הניתן בכדי לברוח מרצפת הרעש של הסרט המגנטי. כל המגברים מהמיקרופון דרך שולחן הבקרה ועד למכונת ההקלטה, כוונו כך שהאות יעבור בטווח של 20dB הצמודים לאפס המסמן את סף העיוות בשעון העוצמה, באזור שנקרא בשפה המקצועית ה Headroom.
מכונת ההקלטה האנלוגית סלחנית לאותות אשר מדי פעם עוברים את העוצמה המרבית וניתן היה אפילו למצוא טכנאים אשר נהגו להקליט תפקידי נגינה מסוימים כמו תופים ובס מראש בעוצמה גבוהה מדי, כלומר ברמת עיוות מבוקרת בכדי לקבל הרמוניות נוספות מסרט ההקלטה.

היום בעידן הדיגיטלי הדברים קצת פחות פשוטים, שכן בהקלטה דיגיטלית מתערבבות מערכות אנלוגיות כמו: מגברי מיקרופון, מכשירי עיבוד צליל ושולחנות בקרה, עם מערכות דיגיטליות כמו כרטיסי קול או ממירים מאנלוג לדיגיטל, מחשבים ותוכנות הקלטה.
פעם התייחסנו לעוצמה אפס על גבי שעון ה VU כאל סף העיוות ושעוני העוצמה על גבי שולחן הבקרה ומכונת ההקלטה היו זהים, דבר שהקל מאוד על שמירת העוצמה לאורך שרשרת ההקלטה האנלוגית. אולם בעוד שכיום דבר לא השתנה במערכות האנלוגיות, הרי שציוד דיגיטלי מכויל ביחס לעוצמת ההקלטה הדיגיטלית המרבית, כלומר שעוני העוצמה הדיגיטליים של תוכנת המחשב שלכם מכוילים ביחס ל 0 dB Full Scale.
העוצמה 0 dB Full Scale או בקיצור 0 dBFS מתארת מצב שבו כל ערכי העוצמה האפשריים במערכת ההקלטה הדיגיטלית נמצאים בשימוש, כלומר ניסיון להקליט בעוצמה חזקה מ 0 dBFS איננה אפשרית שכן לא קיימים ערכי עוצמה אפשריים לייצוג עוצמה חזקה יותר. בעוד שהקלטה חמה מדי על גבי סרט הקלטה אנלוגי עשויה להניב דווקא הרמוניות רצויות, הרי שמערכת דיגיטלית כלל אינה סלחנית לניסיון לעבור את העוצמה 0 dBFS והתוצאה שתתקבל תהיה קליק דיגיטלי מעצבן.

מגביל עוצמה / Limiter
מתוך רצון למנוע את תופעת הקליקים הדיגיטליים, יצרניות כרטיסי הקול ושולחנות הבקרה הדיגיטליים מוסיפות מגביל עוצמה, או בשפה המקצועית – לימיטר / Limiter, אשר תפקידו לוודא שמגברי הכניסה האנלוגיים לעולם לא יצליחו לעבור את העוצמה המרבית של 0 dBFS לפני שלב ההמרה של הצליל לדיגיטל, כלומר לרצפים של מספרים. טכנאי קול מקצועיים רבים אינם מודעים למגבילי העוצמה שכן הם ממילא מכוונים את מגברי הכניסה האנלוגיים לעוצמת עבודה מתאימה למערכת ולכן רק במצבים קיצוניים הם עשויים לחוות התערבות של הלימיטר.

משתמשים רבים, מקצוענים פחות בתחום ההקלטה, מכוונים גבוה את עוצמת מגברי הכניסה ומקבלים עוצמת הקלטה חזקה מדי והתערבות קבועה של הלימיטר אשר משפיע קשות על מעטפת עוצמת הצליל המוקלט.
הלימיטר המובנה גורם להחלשה של רגעי השיא וכנגד הגברת העוצמה הממוצעת, התוצאה היא תחום דינמי מוקטן ומעוות.

עוצמת יציאה
בעולם האנלוגי כששעון ה VU מציג את הערך 0, עוצמת היציאה תהיה -10dBV בציוד אודיו חצי מקצועי או ביתי ואילו במערכות אודיו מקצועיות ומאוזנות עוצמת היציאה תהיה +4dBu.
הפרש העוצמה בין התקן החצי מקצועי למקצועי הוא כ 12 dB. זה נשמע לא הגיוני אולם מדובר בשני סוגים שונים של דציבלים עם נקודות ייחוס שונות וכשמשווים את נקודות הייחוס מתקבל הפרש אשר עומד על 11.78 dB במדויק.

אחת הבעיות הגדולות בנושא כיוון העוצמה בעולם ההקלטה הדיגיטלי קשור לעובדה כי לא קיימת נקודת ייחוס שבעזרתה ניתן להשוות את העוצמה 0 VU לעוצמה 0 dBFS. לפיכך העוצמה המתאימה נתונה לפרשנות אישית אם כי מקובל להשוות את העוצמה 0 VU לעוצמה של -18dBFS או -20dBFS.

סיביות
הגענו לעוצמת ההקלטה הנכונה בתוך המערכת הדיגיטלית.
אם אתם מקליטים בסיביות של 16 Bit, תוכלו להשתמש בתחום דינמי של 12dB הקרובים לעוצמה המרבית 0dBFS בכדי לקבל את האיכות הטובה ביותר מהמערכת שלכם. מיותר לציין כי זהו תחום דינמי צר מדי ובכדי שלא לחרוג ממנו תיאלצו לבצע דחיסה של התחום הדינמי לפני הכניסה לממיר הדיגיטלי.
אם אתם מקליטים לעומת זאת בסיביות של 24 Bit, תוכלו להשתמש בתחום דינמי של 48dB הקרובים לעוצמה המרבית 0dBFS בכדי לקבל את האיכות הטובה ביותר מהמערכת שלכם. תחום דינמי של 48dB מאפשר לכם ביצוע הקלטה של כמעט כל מקור צליל ללא צורך בדחיסה של התחום הדינמי ולכן זו תהיה הסיביות המועדפת.

מבולבלים? הגיע הזמן לסכם:
כל כיווני העוצמה לפני שלב ההמרה הדיגיטלית צריכים לאפשר למקור הצליל לעבור בשרשרת ההקלטה באזור העליון של ה Headroom.
מגבר המיקרופון הוא המגבר האיכותי ביותר בשרשרת ההקלטה, זה גם המגבר שעשוי להעניק לכם הרמוניות נוספות לגוון המיקרופון המחובר. במקרים רבים עוצמת מקור הצליל עשויה לעבור מדי פעם את נקודת האפס של שעון העוצמה, זה מצב עבודה תקין לגמרי. נסו שלא לעבור את העוצמה +3dB בשעון ה VU של המגבר, למעט במצבים שבהם אתם מעוניינים לקבל תוספת עיוות מבוקרת ממגבר המיקרופון שלכם ואז רצוי לקבוע את עוצמת המגבר לפי טעמכם.
עליכם להקפיד שכל המכשירים בשרשרת ההקלטה יחוברו ביניהם בתקן זהה כלומר ב -10dBV או ב +4dBu עד לכניסה של כרטיס הקול שלכם. רוב כרטיסי הקול המקצועיים מאפשרים כיול לכניסות ויציאות הכרטיס לאחד משני התקנים הללו, ברוב המקרים הכיול מתבצע בדרייבר או בתוכנת עזר המצורפת לכרטיס הקול.
בתוכנת ההקלטה יש להגדיר את הפרויקט למצב עבודה בסיביות של 24 Bit לקבלת Headroom דיגיטלי של 48dB.
לסיום, בכדי לתאם את העוצמה בין שרשרת ההקלטה האנלוגית לממירים הדיגיטליים שבכרטיס הקול, עליכם לוודא כי בעוצמת יציאה בגובה 0 VU אתם נכנסים לערוץ בתוכנת ההקלטה בעוצמה שבין -18dBFS ל -20dBFS.

כרטיסי קול עם מגברי מיקרופון מובנים
אם ברשותכם כרטיס קול עם מגבר מיקרופון מובנה אתם עדיין צריכים לעקוב אחר ההנחיות לכיוון עוצמת ההקלטה.
שימו לב שלא לבצע הגבר חזק מדי שעלול לגרום לעיוות או להפעלה של יחידת הגבלת העוצמה המובנת. כמו כן שימו לב כי עוצמת ההקלטה הממוצעת שלכם בתוכנה נמצאת באזור של ה -20dBFS.

Click to View
_________________
www.record.org.il
www.recordshop.co.il
  shtik  
תומך
הצטרף: 23 אוג' 04
הודעות: 1214
הודעה פורסם: רביעי 12 פבר',14 13:16   
תודה לכולם על התגובות, בלתי אפשרי לענות בהרחבה מהסמארטפון למרות שהייתי רוצה.. מקווה שיהיה לי זמן בלילה לענות על הכל ואולי להמשיך בנושא עצמו.

עד אז ארשה לעצמי לצטט מה שכתב מעליי דני קוריטו, שעליו בעצם אוכל להתבסס לאורך הדרך. קראו את המשפט הבא 30 פעם, הבינו והפנימו, ומשם נמשיך:

ציטוט:

אם אתם מקליטים לעומת זאת בסיביות של 24 Bit, תוכלו להשתמש בתחום דינמי של 48dB הקרובים לעוצמה המרבית 0dBFS בכדי לקבל את האיכות הטובה ביותר מהמערכת שלכם. תחום דינמי של 48dB מאפשר לכם ביצוע הקלטה של כמעט כל מקור צליל ללא צורך בדחיסה של התחום הדינמי ולכן זו תהיה הסיביות המועדפת. 


יום טוב לכולם
_________________
http://theshtikfactory.com/
הגב לנושא
שימו לב: ההודעה האחרונה בשרשרת זו נכתבה לפני יותר משנה.
חשוב היטב לפני שיגור מענה לשרשרת זו
   ראשי » SoundBoard - סאונד מקצועי

לך לעמוד 1, 2, 3, 4   הבא
עמוד 1 מתוך 4

עשוי לעניין אותך :
:: תקנון