Expert
הצטרף: 26 מרץ 05
הודעות: 1944
מיקום: מכרות המידע האינסופיים של הנט
פורסם: חמישי 02 פבר',17 11:10
כבר אמרתי את זה פה בעבר ... ועכשיו כבר נזכרתי בזה שוב, אחרי שקראתי תגובות
של מאזינים לחדש של מטאליקה... אבל ככל שעובר הזמן אני שואל את עצמי מה זה
"טוב" ? כמה "טוב יותר" אפשר להיות ? מה ההבדל בין "מצוין" ל-"מצוין מאד" ל-"מצוין
מאד מאד שמעיף לך את הפוני למספרה של מיקי בוגנים שיעשה לו פן, ויחזיר לך את
התוצאה קומפלט" ?
מאזינים של מטאליקה חשבו (לפחות חלקם - ואם להגיד את האמת, גם אני)
שהאלבום נשמע "מושלם מדי" או "נוצץ מדי" (אם יש כזה דבר. וכנראה יש) ואני
כבר מלא זמן מחזיק בדעה (וגם אמרתי את זה) שזה לא סתם עניין של טוב יותר או
טוב פחות..ואת ה-"זה שונה" צריך לחדד - זו פשוט הגדרה מחדש של האסתטיקה
בתחום (ואני רואה את זה בקולנוע בדיוק כמו באודיו). חלק מקבלים את זה בתור
חוויה ששומרת על גבולות ההנאה מהמדיום...
...וחלק פשוט דוחים את זה מכל וכל ולא יכולים לעבור (בקולנוע אני אישית מתקשה
מאד לעבד בראש את מה שהעיניים שלי רואות - ה-"טוב" נהפך ל-"יותר מדי" וזכורה
לי בצורה מאד ברורה הסצינה בה מצלמים מקרוב את M - אותה משחקת דיים ג'ודי
דנץ - והמצלמה חושפת כל קמט וכל אי-שלמות באישה היפיפיה הזו. אני זוכר שחשבתי
לעצמי : בונ'ה, למה אתם עושים לה את זה ? זה לא מחמיא, מעיב את הדמות
העוצמתית שהיא משחקת... אז למה ?
אפרופו קולנוע, סיפור מעניין שזהה לחלוטין למה שקורה פה :
הקולנוע עובר רובו ככולו לצלם בדיגיטל. בדיוק כמו באודיו, יש עשרות בימאים/קולנוענים
שהגיעו מעבודה אקסלוסיבית על "אנלוג" (פילם) ועברו בצורה מלאה לדיגיטל כי הם
לא רואים הבדל שמצריך את הבלאגן שנובע היום מעיבוד סרטי צלולואיד (רוג'ר דיקינס
האגדי הוא - למשל - אחד מאלה. יש עוד עשרות כמוהו).
מהצד השני יש את אלה שלא מוכנים לעבור לדיגיטל - וימות העולם (כריסטופר
נולאן ו-קווינטין טאראנטינו הם שניים שקופצים לי לראש מיידית).
אבל ברמות הגבוהות של הפקת המדיום, לא שומעים על "טוב יותר" או "טוב פחות".
זו פשוט בחירה אסתטית (דהיינו "גוונים" המילה "טוב") של הבימאי/קולנוען (סינמטוגרפר)
וכך זה צריך להיות גם באודיו.
_________________
שימו קוף בחדר עם הציוד שלי ונראה אותו ממקסס.
שימו אותי בחדר עם מה שיש ואני אספק לכם מיקס מעולה.
ציוד מועט או מיקס ITB הם לא תירוץ.
מיקס זה מיקס, אתם מיקסרים או שאתם קוף.
פשוט.
(מייקל בראואר)