הצטרף: 01 דצמ' 02
הודעות: 702
פורסם: שישי 06 דצמ',02 01:31
כמדומני חצוצרני הבארוק היו אלופים ביותר כך שהיו מסוגלים לנגן גבהים של אוברטונים שהיום צריכים חצוצרות מיוחדות כדי להסתדר עם הפיצ' הרצוי. הייתי מזכיר שלפני המצאת הכפתורים בכלי המתכת היו מייצרים אותם בכמה אורכים קודם כל כדי שיהיה ניתן לנגן יצירות במגוון סולמות.
ואגב הפססנתר המושווה - במה תרם באך לעניין?- הספר שלו נקרא המקלדת המכווננת היטב. לא המשווה. מדוע יש שם סט בדו # ולא ברה במול? - כמובן - כדי להמנע מהפרזה בסימני התק כפולים, אבל לא רק אני חושד. ומכל מקום, נאמר לי פעם שהכיוון המושווה תפס רק הרבה לאחריו.
S.Supporter
הצטרף: 28 אוק' 01
הודעות: 4654
מיקום: country side
פורסם: שישי 06 דצמ',02 10:11
אז ככה:
ימי חייו של באך: 1685-1750 שנייה לא יותר.
אם רשמתי משהו אחר זה שגיאה שכנראה נובעת מזה שכל אחד מהנושאים שכתבתי פה מהווים כמעט סמסטר אקדמאי ובתהליך הדחיסה שלהם לתוך רשימה של 600 מילה מתערבבים אצלי כל מיני תאריכים.
בכל מקרה, הצלפות עדינות ביישבן היו תמיד עונש חביב עלי.
לגבי הערכות עתידניות...
הממממ
לא יודע לנבא...
אני יודע מה אני רואה מסביבי וזה נראה חצי רע...
אם זה ימשיך באותו כיוון זה יהיה רע שלם.
לגבי מידת השליטה שהיו לדורות קדומים בנושאים שונים (כמו אינטונציות או אפילו קריאת תווים) אני מניח שאין בנינו ויכוח.
לגבי הכיוונון המשוה:
ראה את הרשימה בפורום תאוריה : אוברטונים לשבת ולחג של RAM
הצטרף: 01 דצמ' 02
הודעות: 702
פורסם: שישי 06 דצמ',02 10:24
מאחר שבאותה תקופה היצירות היו כתובות בשפע של מפתחות, בעיקר דו למינהם, הרי שהנגן היה פחות נעול לגבי מיקומו של תו בחמשה מה שאולי דווקא הקל על יכולתו לטרנספז
S.Supporter
הצטרף: 28 אוק' 01
הודעות: 4654
מיקום: country side
פורסם: שישי 06 דצמ',02 14:05
בשאלה מה בא לפני מה:
הביצה או התרנגלות מקובל לענות שזה לא חשוב.
במקרה שלנו אני חושב שהסדר הוא הפוך.
עקרונית, אף אחד לא ראה בריבוי מפתחות או בכמה טרנספוזיציות משהו בעייתי וכך הם התרבו.
אנו יודעים שעד לסוף המאה ה-18, למרות המצאת הדפוס, נושא העתקת ושימור התווים היווה בעייה טורדנית והרבה מאד מכלי הנוטאציה שלנו נובעים משיקולי חיסכון. (מי שיודע איך פועל מכבש דפוס ומה זה גלופת דפוס יכול להבין מה המשמעות של דיאז או קוי עזר בהקשר זה).
כאמור, אם להקל על מישהו זה על מעתיק התווים ולא על הזמר או החצוצרן.
התפיסה הייתה שהתווים צריכים להיות כתובים ככל שניתן באזור החמשה ומה שמשתנה מכלי לכלי זה ה-גריד (המפתח או הטרנספוזיצייה).