S.Supporter
הצטרף: 28 אוק' 01
הודעות: 4654
מיקום: country side
פורסם: שבת 23 נוב',02 18:03
שתי הערות ביניים:
1. שופינג זה דבר חיובי שחשוב לעשות בסבלנות
2. לאובר טונים נפתח שרשרת חדשה.
S.Supporter
הצטרף: 16 אוג' 01
הודעות: 2975
מיקום: תל אביבה
פורסם: שבת 23 נוב',02 18:23
אני מאמין שתבהיר כמובן את הדברים בנושא הייעודי לאוברטונים אבל רק כדי שמי שנעצר פה ידע.
למרות שהצלילים העיליים צויינו בתווים (דו, רה, סול) הם לא בדיוק זהים לתווים במיוחד לא בפסנתר/מקלדת במצב ממוצע (שהם כלים מושווים).
_________________
PCPower Solid 10700K @ 10.15
MacBook Pro 13.3" Mid2018 @ 10.14
MacBook Air 13.3" Mid2013 @ 10.12
S.Supporter
הצטרף: 28 אוק' 01
הודעות: 4654
מיקום: country side
פורסם: שבת 23 נוב',02 18:55
אוקי:
נתחיל בעניין של הטרנספוזיצייה:
קודם כל, חשוב להגיד:
הכוונה בכלי טרנספוזיצייה היא שהמלחין/מעבד/מתזמר כותב X, הנגן מנגן X אבל בפועל שומעים Y, או לייתר דיוק:
המנגינה היא בטונאליות X, הכלי הוא בטרנספוזיצייה X-Y, ולכן העיבוד לכלי הזה יהיה בטונאליות X+Y.
היום, כלי הטרנספוזיצייה מתרכזים בסקציות של כלי נשיפה אבל אם משהו מהגיטריסטים ששותפים בפורום, גם מנגן תפקידי גיטרה כתובים, אז שיידע שגם גיטרה היא כלי טרנספוזיצייה משום שבד"כ כותבים לה אוקטבה מעל מה שהיא מנגנת בפועל. (גם קונטרבס נשמע אוקטבה ממה שכותבים לו)
כמובן שטרנספוזיצייה של אוקטבה לא משפיעה על הטונאליות אלא רק על הגוון אבל מתזמר מיומן משכיל ואחראי לא יניח לפרטים מסוג זה לחמוק מבינתו.
אנחנו, מכל מקום, נתרכז בכלי הנשיפה.
ראינו בעליל, שהגורמים המשפיעים על גובה הצליל בכלי נשיפה קשורים ב:
- אורך עמוד האויר
- צורת הפקת הצליל והכיוון לאוברטון ספציפי.
אלא שבונה כלי נגינה אינו מסתפק בפרמטרים הללו לקביעת איכות של הכלי. שני הפרמטרים הבאים בסדר חשיבות ראשי בהקשר לאיכות של כלי יהיו גם הגוון והעוצמה. (העוצמה נראית בימינו כפרמטר זניח הניתן לתיקון ופירגון אלקטרוני אבל הקלרניט, האבוב והחצוצרה הומצאו בימים שבהם המונח אלקטרון התייחס לאחד מאלילי מסופוטמייה.)
המרכיב הפיזיקאלי הקובע את העוצמה של תדירות שמע יהיה תמיד סך כל של שני פרמטרים:
- האמפליטודה שהיא כמות האנרגיה אשר אנו מטעינים את התנועה המחזורית (אם באופן ישיר ואם באמצעות מתווך)
- המהוד, או תהודה שהוא מידת ההיענות של הסביבה האפקטיבית לתנועה מחזורית בחלל התחום.
OK - אז כמות האנרגייה שהצליל בכלי נשיפה מוטען בו היא פועל יוצא של לחץ האוויר אשר נייצר בנשיפה לתוך עמוד האוויר.
זה דבר שפשוט להבין וגם פשוט לבדוק: אם נשרוק ונוציא מעט אוויר או הרבה אויר, מבלי לשנות שום דבר נוסף באופן השריקה שלנו נקבל שני צלילים שההבדל היחידי בינהם הוא העוצמה.
כנ"ל בנוגע לכלי הנשיפה העתיק והמורכב בתולדות האנושות: קול האדם.
לבונה הכלים ולמתכנן שלהם אין שום השפעה על גודל הסרעפת של הנגן ולכן המרכיב התיכנוני שעליו עמלו הבונים (ועמלו מאות שנים) היא בהספקת הסביבה האקוסטית האופטימאלית לעניין זה.
כייצד, או לייתר דיוק, מה היו הפתרונות נראה מייד.
בנתיים נחזור לנושא הגוון:
גוון הצליל הוא פרמטר קצת חמקמק בהקשר למרכיביו הפיזיקאלים (מה גם שגוון הוא מרכיב צלילי סובייקטיבי בשונה מעוצמה או גובה צליל שהם מרכיב אבסולוטי ומדיד).
אז קודם כל, הקביעה הזו היא לא נכונה משום שכל אחד ממרכיבי ניתנים למדידה מבחינה פיזיקאלית, אלא שמוח האדם שתפקידו לנתח את הממצאים ואם אפשר גם להינות מהם לא יכול לבודד את כל המרכיבים.
מכל מקום: שלושת המרכיבים המדידים ביותר המשפיעים על גוון הצליל הם:
- יחסי העוצמות בין האובר טונים של תדירות היסוד. (פונקצייה המושפעת מאוד מנושא התהודה - ע"ע)
- התהודה של הכלי עצמו (וכמובן גם התהודה שמספק החלל אבל על כך אין לבונה החצוצרה שליטה).
- צורת הגל השקול (ע"ע קירכהוף) אשר מושפעת בעיקר ע"י צורת ההפקה ומספר אלמנטים נוספים אשר לא ניכנס להם כאן.
ובכן: לכל תנודה מחזורית בטבע ישנם תופעות לויין מחזוריות אשר מושפעות מתנודת היסוד וקשורות איתה ביחס מתמטי הלוקח בחשבון פרמטרים שונים (כמו אנרגית התנודה, מסת הגוף המעורר, אורכו מיתד ליתד וכ"ו)
בגדול - אלה הם האוברטונים.
מבחינתנו, ניתן לומר שלכל צליל מופק, מתלווים צלילי לוואי הנמצאים בייחסי תדירות הולכים וגדלים מתדירות היסוד אשר מצלצלים גם הם.
גוון הצליל הוא קודם כל פונקצייה של יחסי העוצמות בין צלילי לוואי אלה.
הדוגמא הקיצונית ביותר שניתן לתת היא הקלרניט אשר מסיבות שונות, האובר טונים אשר מוגברים בו הם כל אובר טון אי זוגי. מסיבה זו, צליל הקלרניט נשמע צרוד ומאפנף.
האובר טונים אשר מוגברים בחליל (וחלילית) הם כל!!! שורת האוברטונים אבל ביחסים הולכים וגדלים ומסיבה זו צלילו שורקני.
לכל קבוצת כלים ולכל כלי בפני עצמו ישנם יחסי עוצמות שונים בין האובר טונים ומכאו הגיוון העצום בגוונים של כלי נשיפה.
אחד הפרמטרים המשפיעים על ההגבר (כל הגבר) הוא המהוד ובתוך כך גם על האוברטונים = גוון.
מכאן, שהבעייה המרכזית אשר עמדה בפני בוני כלי הנגינה היתה כייצד לייטב למאקסימום את התהודה העצמית שיעניק כלי הנגינה ולאיזה אובר טונים כך שייתקבל הצליל העשיר ביותר (ו"הנכון" ביותר מבחינת מונחי התקופה והאידאל הסגנוני).
לדוגמא: לאורך המאה ה-18 חל מהפך עצום באופן ההתייחסות והבנייה של כלי קשת. לקח שנים עד שנתקבל הכינור "המודרני (1741) ובעקבותיו קבוצת כלי הקשת כולה.
הבעייה העיקרית לא היתה עם הכינור אלא עם הצ'לו שלכאורה החליף שני כלים.
את הוויולה דה גמבה שיוחד לה תפקיד הרמוני בעיקרו עם צלילי סולו ארוכים ומרגשים, וגם כלי בס דוגמת מנדובס וכ"ו.
הצ'לו המודרני הוא פשרה בין שתי גישות אלה.
התפחתו היתה גורמת לו להשמע עמוק יותר אלא שאז לא ניתן היה לייחד לו את קטעי הסולו האופייניים לו. הארכתו ביחס לעומקו היו מגבירים את עוצמתו מאד בתחום הגבוה אלא שהיו חוספים אותו לעיוות מידי עקב הגברתם של אובר טונים היוצרים דיסוננס עם תדירות היסוד.
כעת, נחזור לכלי הנשיפה ולכלי הטרנספוזיצייה בפרט:
ראינו שתכנון ובניית כלי נגינה לוקחים בחשבון פרמטרים רבים אשר אחד בא על חשבון השני.
אין מוצר מושלם אבל יש מוצר שמתקרב לכך.
אם ניקח לדוגמא את קבוצת הקרנות (ב-F).
לקרן סאונד עמוק מאד ובעל תחומי הגבר אדירים. עיקר הבעייה בקרן (צרפתית) היא דווקא להחליש את הצליל מבלי לחנוק אותו.
הדרך הפשוטה ביותר היא להפוך את סדר האובר טונים כך שתדירות היסוד תוחנק בייחס לתדירויות הזוגיות.
הארכת הצינור כך שיפיק צליל הנמוך בקווינטה (ע"ע שורת העיליים מהודעתי הקודמת) היה פתרון כמעט גאוני מבחינה זו.
בקבוצת החצוצרות ב-Bb לדוגמא, היתה בעייה של צליל מבריק מידי אשר "לכלך" את המצלול הכולל.
ברור היה שיש להאריך את הצינור למקסימום האפשרי כך שתישמר עוצמת הכלי אבל הגוון שלו יתרכך.
לסיכום:
1. (סתם להשכלה) לכל אחד מכלי הטרנספוזיצייה יש לפחות חבר אחד במשפחה ב-דו, כלומר ללא טרנספוזיצייה.
ברב משפחות הכלים, דווקא הכלי בדו יצא מהמחזור מאחר והיה "פחות מושלם". (למעשה: קלרינט בדו, חצוצרה בדו, קרן בדו הם כלי הטרנספוזיצייה היחידים ששרדו והם הפחות נפוצים במגדל התזמורתי).
בסון, אבוב, קרן אנגלית, חלילים וטרומבונים היו תמיד ונשארו בדו.
2. כלי הטרנספוזיצייה הם כלים אשר היחס בין המימדים של הכלי למרכיבים נוספים המשפיעים על גוון הצליל היו (וכנראה גם נשארו) הייחס האופטימאלי.
כל שינוי היה יוצר "ירידה" כזו או אחרת במושלמות הצלילית. לאחר שנים של חיפושים וויכוחים הגיעו לקומבינצייה אורך-קוטר-תהודה שנתקבעה.
3. הנושא של "הקושי בקריאת תווים" כלל לא עמד לשאלה וברור היה שבשאלה מה יותר חשוב: נוחות של המנצח/נגן/מלחין לעומת הסאונד המושלם, עמד הסאונד המושלם מעל הכל.
4. יש גם איזה עניין עם הטכניקה שנקראת טכניקת בוהם שהיא הטכניקה המודרנית לסידור השסתומים (בחליל, סקסופון, קלרינט, בסון, אבוב וכ"ו) שהשפיעה על מכלול ההחלטות אבל אני מעדיף לא להתעסק עם זה.
וכהנה וכהנה סוגיות
אני שוב חייב לרוץ כך שנשארתי באוברדראפט של ההשתלשלות ההיסטורית.
אולי בלילה.
S.Supporter
הצטרף: 28 אוק' 01
הודעות: 4654
מיקום: country side
פורסם: שבת 23 נוב',02 19:07
ההערה של אמן הרוק היא סופר סופר סופר נכונה.
אין בדעתי להיכנס כרגע לכל הנושא של הכיוונון המושווה.
מובן שהדבר הראשון שנוצר עם הכיוונון המושווה היה "זיוף" של הצלילים ביחס לאובר טונים משום שהאובר טונים הם תופעה מתמטית פיזיקאלית והכיוונון המושווה הוא יציאה מלאכותית.
אבל:
הכיוונון המושווה "נחתם" פחות או יותר סופית סביב אמצע המאה ה-18 לקראת סוף ימיו של באך ואילו הכלים המודרנים אשר נעשו בהם שינויים מרחיקי לכת זה סיפור של מאה-מאה חמישים שנה יותר מאוחר. (החליל המודרני לדוגמא 1842 שזה כמעט מאה שנה אחרי מותו של באך).
ברור שבאך לא ידע על הגוונים של הכלים שמנגנים היום את יצירותיו וזה נושא לדיון מרתק, איך היו נשמעות יצירותיו לו היה יודע על קיומם של כלים מודרנים.
זו גם הסיבה שבגללה האסכולה של נגינה בכלים עתיקים כה פורחת.
S.Supporter
הצטרף: 28 אוק' 01
הודעות: 4654
מיקום: country side
פורסם: ראשון 24 נוב',02 08:59
היסטוריה:
Well, התלבטתי הרבה איך להציג את הפן ההיסטורי של התפתחות כלי הנגינה (תוך כדי מישוש שקיות חלב בסופר).
למעשה, מי שקרא בסבלנות את רשימותיי הקודמות, יכול היה לצייר לעצמו את התמונה ללא מאמץ רב.
אבל מאז שהחלה הרשימה הזו להתגלגל, היה לי ברור שעצם הדיון הוא על שתי נקודות שחשוב לי להתייחס אליהן:
א. טכנולוגיה ומוסיקה (או: פשרות כואבות). עד כמה שהדיון הזה עשוי היה להראות ארכאי ועתיק, הרי מדובר בנושא שהיה נשמת אפו של א.ק.ט. מאז הגיליון הראשון: האם טכנולוגיה ומוסיקה יכולות וצריכות ללכת ביחד?
בעניינו, אנו מרגישים פורצי דרך וחוצי קווים. נטשנו את החשיבה העתיקה לפיה מוזיקה היא ביצוע מוסיקאלי על כלי נגינה בלבד, ואנו משמשים שגרירים של קידמה, שילוב טכנולוגי והכי חשוב: סוג מסוים של יצירת איש אשכולות אשר גם מנגן וגם מקליט, בקיא בתאורייה המוסיקלית אבל גם שולט במונחים מעולם הפיזיקה והאקוסטיקה, קורא תווים בכמה מפתחות אבל גם שורת קוד בכמה שפות. יודע להעריך סאונד טוב אבל מבין שלא כל "הברזל" זהב, או לייתר דיוק, שזה לא ערימת האפקטים ליד הסאונדמן אלא ערימת השנים שבהם הוא למד והתנסה ואם לדייק לחלוטין, הרי שזו שרשרת שמתחילה מנגן מיומן על הבמה, דרך איש הלחמה קפדן וקניין חד עין וכ"ו.
התפיסה הזו, לא רק שאינה חדשנית, אלא שהיא הייתה הטיפוס השכיח בקרב מוזיקאים בכל תקופת התרבות המערבית "הקדומה". (מירכאות משום שמדובר "בעת החדשה" מבחינה היסטורית).
למעשה, נגן מיומן היה גם צייר מיומן, וכותב סיפרות נפלא, ותאורטיקן אשר חיפש הגיון נומרי דרך הכוכבים וסיפורי המיתולוגיה, חקר בפילוסופיה של תקופתו אבל קרא ושינן את שאמרו קודמיו והחשוב מכל היה חשוף, ער ושותף פעיל בכל התגליות הטכנולוגיות החשובות בשדה המוסיקלי של תקופתו.
באך היה מעורב ב"המצאת" הכיוונון המושווה עד מעל לאוזניו ותרם את אחד ממחזורי עבודותיו הידוע ביותר ככלי מחקרי ממדרגה ראשונה לצורך כך. (כן כן... ספר הפרלודים והפוגות "הפסנתר המושווה היטב"). קשה לתאר תסריט לפיו באך לא היה לוקח חלק פעיל בתהליך הזה אשר היה אחד התהליכים המשפיעים ביותר על המוזיקה שאני ואתם שומעים יום יום מסביבנו. אל ייקל הדבר בעיניכם.
הסיפור הזה של "התמחות", שאתה מבין רק בזה ואני, שמבין במשהו אחר לא מבין דבר בדבר הזה, הוא סיפור שהחל לתפוס תאוצה באמצע המאה ה-18 סביב מה שאנו קוראים לו "המהפכה התעשייתית" והגיע לשיאו בתקופה המוסיקלית הקרויה "רומנטיקה". (במונחים של זמן היסטורי זה "אתמול").
אלא שגם אז היו מוסיקאים שלא הסתפקו בהלחנה/ניצוח/נגינה וחקרו בסובב אותם, ועקרונות מוסיקליים, תגליות תאורטיות ופיתוח טכנולוגי המשיכו להיות חלק מעולמם האומנותי.
שוב אני אומר: אלמלא מוסיקאים בעלי דמיון מחד וכושר המצאה מאידך, כאלה ששלטו היטב בעולם המוזיקאלי אבל לא חששו מההתפתחות הטכנולוגית העצומה שמסביבם, קרוב לוודאי שלא היה מומצא הכינור המודרני, החליל המודרני, הפסנתר המושווה, הסמפלר המושווה היטב וה-Qubase SX המושווה עוד יותר. (והיו לעניין הזה גם חסרונות והיבטים שליליים אבל זה למקום אחר)
אבל...
כמה מבין קוראי הפורום הזה קוראים תווים? (זכור לי סקר מצמרר בתוצאותיו בנושא זה)
וכמה קוראים שני מפתחות או יותר?
כמה מבין הפורום הזה מנגנים (או לפחות ניגנו פעם) באמת על כלי אקוסטי כל שהוא? אקוסטי לגמרי: לא פסנתר חשמלי, לא גיטרה חשמלית, בטח שלא סינטי/סמפלר/פרוטילופס?
את כל הרשימה הזו כתבתי בשביל השאלה הזו, משום שבעניין הזה חטאנו חטא חמור לאבותינו המוזיקאים.
משום שמי שלא לחץ מימיו על קליד של פסנתר כנף אמיתי לא יבין מה המשמעות של רטט של מיתר והשפעתו על לוח תהודה.
מי שלא לחץ מיתר ניילון לגריף של גיטרה ספרדית, יתקשה להבין את החשיבות של העץ. ויתקשה להבין את הקשר בין ויברטו של האצבע למעטפת הצליל.
יתקשה לשלוט במונחים כמו sustain ו Decay. ידע לצייץ אותם תחת כל עץ רענן, בזה אין לי ספק, אבל לא בטוח שייבין בכלל מה המשמעות.
מי שלא הרטיב תחת לשונו עלה של סקסופון וידע בדיוק מתי העלה הגיע למידת הלחות הראויה, יאבד את הרגישות למידה נכונה של צרידות, עיקום, לגטו ואז לא יעזור Pitch wheel וקונטרולרים ופדלים.
כלום... בטווח הארוך ילדינו יאבדו כל רגישות למרכיבים העצומים של הגוון שבשליטת המוזיקאי ויתרגלו לחשיבה, שלצערי, אני נתקל בה אצל תלמידי וגם אצל חלקים מהקוראים של הפורום, לפיה, כל דבר ניתן לסימפול ושליטה אלגוריתמית.
אבל לא רק: במהרה הם יתרגלו לזלזל בהצבת מיקרופונים נכונה משום שמעולם כילדים לא זחלו מוקסמים מתחת לפסנתר כנף בניסיון להקשיב "איפה שומעים הכי חזק".
במהרה הם לא יבינו את כל העניין הזה עם ספוגים, תקרה משופעת ומלכודות בס כי מעולם הם לא ראו מתופף משגע את עצמו לדעת בניסיון להבין מה כמות השמיכות המהוהות שייש לדחוף לבטן תוף הבס, או באסיסט מסתובב אחוז טרוף בחדרו בניסיון למצוא את פיסת המתכת שרועדת ומצלצלת בכל פעם שהוא מנגן סי במול (תופעה שכעת נקרא לה "החזר תדירות עצמית").
לדידם, כל בעיה כזו היא פונקציה של טראשהולד ו-EQ. וכל דבר ניתן לפתור ע"י החלפת דגימה, או קניית מחשב חדש.
הטובים שבהם יצליחו אולי להגיב למה שהם שומעים אבל את הייכולת לתכנן אוירה אקוסטית וחווית סאונד ולקבוע מראש את האידאל הם יאבדו לחלוטין.
נקודה שנייה: ואולי דבר נוסף (קצת נסחפתי, אין ספק) שנוגע ממש ישירות לנושא: נגן חצוצרה במאה ה-18 הוטרד קודם כל ע"י המוטיבציה האין סופית לחיפוש הצליל המושלם.
אם כתוצאה מכך הוא היה צריך ללמוד לעשות טרנספוזיצייה מהירה מהדף בטרצה קטנה בירידה, זה היה זניח מבחינתו.
כך גם מבחינת המלחין שהיה צריך לרשום את התווים, המנצח (תופעה מודרנית לחלוטין אגב) שהיה צריך לקרוא ולנצח בעת ובעונה אחת על יותר מ-10 סוגי טרנספוזיציות שונות (כולל כמה מפתחות וכ"ו) ואפילו מעתיקי התווים.
מה אתם חושבים? שפרלוד של שופן במי במול מינור זה גחמה לרשום 6 סימני התק במפתח? לא!!! זה הרגיסטר שבו אוסף הצלילים אותם הוא הגה במוחו נשמעים הכי פרופורציוני.
וקונצ'רטו לקלרינט בלה מזור? שם זה נשמע הכי טוב לאוזניו של המלחין.
העובדה שהכנרים לא יראו מייתר פתוח אחד לאורך כל היצירה לחלוטין לא רלוונטית לעניין זה.
כולם ידעו לעשות זאת ומי שלא התאמץ בילדותו כנגן, התאמץ כל ימי חייו כסנדלר.
ובימינו?
היום, עוד לפני שהשיר הולחן זה ברור שהוא יהיה ב-Em או Am ואם זה גבוה לזמרת והיא נמעת כמו צפצפה? אז מה. העיקר שלבסיסט יהיה נוח עם הפוזיציות שהוא למד מהספר קלטת שהוא קנה ב-30 ש"ח במרום.
רק אידיאל אחד: לפשט, להיות קומוניקטיבי, להתפשר כדי להגיע למכנה משותף רחב, לכווווולם.
מה זה חשוב אם מקבלים את התוצאה הרצויה?
העיקר שכל אחד יוכל לייצר מוסיקה אחרי שעתיים על התוכנה שהוא גנב דרך האינטרנט.
מה זה חשוב אם קידוד ל-MP3 טוחן לתדרים הגבוהים את הצורה (קראתי פה דיון מעמיק לאחרונה ובו נאמר ש"קידוד נכון" ולא מרגישים בהבדל... נו... אתם מבינים?), העיקר שניתן יהיה להעביר קבצים ברשת (אז האמת שזה נכון בערוץ טכנולוגי מסוים ובאמת קידם המון נושאים מסוימים אבל בטווח הלא רחוק לאף אחד מאתנו לא תהיה סבלנות להתאמץ להוציא Hi Hat כמו שצריך. לרובנו הי האט עם גבוהים בכלל ישמע זיוף).
וכ"ו...
זה הסיפור רבותיי: ההמצאות הללו וההחלטות הללו, נקבעו ע"י אנשים שהאיכות והאנינות עמדו אצלם הרבה מעל נוחות.
אין ספק שהרבה יותר נוח לנגן כשכל הכלים מכוונים לאותו סולם. (נכנסתי פה פעם לאיזה חדר נגינה ומורה נתן שם שיעור גיטרה ראשון או שני לאיזה ילד קטן. אז כדי שהילד לא יצטרך להתאמץ ללחוץ את המיתר המורה שיחרר את המיתרים באיזה קוורטה כך שכל פריטה המיתר זמזם בטרוף. ככה הלך עוד נגן נקודה.) אבל לא אם זה בא על חשבון אנינות של סאונד.
בתכלס, גם הרבה יותר נוח לא לסחוב לכל הופעה את הקומפרסור או המיק אמפ... שיישמע חרה, הקהל הרי לא שם לב...
טוב
אם למישהו עוד יש כוח לעובדות הסטוריות יבשות שירגיש חופשי לשאול.
אהה, עוד משהו:
העולם לא ניתן לנו בירושה מהורינו, אלא ניתן לנו בהשאלה מילדינו.
ותחשבו על זה
המגזין הישראלי לטכנולוגיות באודיו ומוסיקה
Musical Act Magazine
