נציג עסק/מוסד/שירות
הצטרף: 19 מאי 01
הודעות: 1237
מיקום: In Line
פורסם: שישי 12 יול',02 14:37
לאחרונה בישלתי חומר חדש, רוק ישראלי על סף פופ קל. המיקס ירד למכונת הסטודר האנלוגית הקבועה שלי ובמקביל לשני ערוצים בפרו טולס. בנוסף, בישלתי את החומר כולו במיקס פנימי בפרוטולס כולל הקפצה פנימית ולהשוואה, אותו מיקס יצא לקונסולה האנלוגית הטובה ביותר בארץ ששמה מתחיל באות N...
בזמן העריכה גיליתי משהו מעניין, ערכי RMS של מיקס N גבוהים מערכי PT וערכי peak של N נמוכים מערכי PT למרות שהעוצמה היחסית היתה דומה (האוזן שומעת אותה עוצמה פחות או יותר).
תופעה זו מעוררת מחשבה באשר לדרכים שבה אנחנו מתיחסים לאודיו דיגיטלי. האם העובדה שאנחנו מקמפרסים, לוחצים, מרימים עוצמה, ובדרך כלל דוחקים כלפי מעלה באודיו הדיגיטלי שלנו בעודנו מועכים את השיאים באודיו להשגת ממוצע היא למעשה נסיון נואש לחזור ולחוות את אותה התחושה שיש לנו מאודיו אנלוגי?
המחיר שאנחנו משלמים בעיוות הוא גדול. אחת התופעות השליליות של קומפרסיה ולימיט דיגיטלי הוא עליה חדה ברמת העיוות (הרמוני או דיסהרמוני) עד לרמות בלתי מתקבלות על הדעת. לעומת זאת אני חייב לציין שבפעם הראשונה שערכתי באופן דיגיטלי חומר שהוקלט תחילה לאנלוג הופתעתי מרמת הקימפרוס של הסרט ועד כמה הוא מועך את השיאים שבסאונד.
_________________
הפקה ומיקס
המגזין הישראלי לטכנולוגיות באודיו ומוסיקה
Musical Act Magazine
