Act Compatible
הצטרף: 27 פבר' 02
הודעות: 710
מיקום: ת"א
פורסם: ראשון 02 יונ',02 01:41
TamirE שמחתי לקרוא את התגובה שלך,יש לך גישה נכונה ואנשים פה צריכים לאמץ אותה ובזה לסיים את השרשרת הזאת (היא דיי מיצתה את עצמה...)
בסופו של דבר לצאת מהצבא או לא להתגייס זו החלטה אישית ורק שואל השאלה יכול לענות עליה...
יש לבחון את סולם הערכים שלך ובעזרתו לגבש החלטה,
יש להיות שלם עם ההחלטה,להאמין בה.
אני לא חושב שמוזיקה זו סיבה מספיק טובה לצאת מהצבא (דעתי לא השתנה - אני רק אחדד אותה)
כולם עושים צבא-מוזיקאי,טבח וגם רקדן...
כולם מוותרים על החלום שלהם לשלוש שנים כי אין לנו ברירה אנחנו חיים במקום שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתעלם מהמצב...
לא,שלא תבינו לא נכון,אני החלטתי כבר מזמן לצאת מהצבא (אם לא מחר,אז מחרתיים) פשוט זה לא קשור למוזיקה...
זה קשור לכל מיני שכבות ורבדים באישיות שלי,
ואני לא בן-אדם שמסוגל להשאר במסגרת הזאת בחיים...
אולי אני אגואיסט,אולי סתם אנטי-ממסדי,אבל אני הולך לפי צו ליבי וזה מה שחשוב כאן ותפנימו את זה...
לכל המתגייסים,לכל החיילים....תעשו חשבון נפש,תחשבו על ההשלכות,על הויתורים,על החסרונות ואל תשכחו להסתכל גם על המציאות שאנחנו חיים בה,ואל תכניסו את שיקול המוזיקה בכבדות רבה,זה לא סיבה לצאת,זה תרוץ.
שיהיה לכולנו רק שקט,ושבוע טוב.
(אמליץ לנעול שרשרת זו)
חיטפי.
נ.ב-אם למישהו יש רעיון בדוק כיצד לצאת מהצבא מהר ובלי בעיות אשמח לקבל הודעה פרטית,יש לי רק חוק אחד:אין גבולות. (אל תקחו ממני דוגמא,אני יוצא מן הכלל)
_________________
אין לא יכול - יש לא רוצה
Act Compatible
הצטרף: 06 יול' 01
הודעות: 910
מיקום: כנען
פורסם: שישי 14 יונ',02 06:56
איקרוס.
אני עשיתי צבא בקרבי ,3 שנים כמעט ולא ניגנתי ושנאתי כל רגע...
כשהשתחררתי הצטרפתי להרכב ותוך חודש הפכתי לנגן הרבה הרבה יותר טוב מזה שהייתי לפני הגיוס, למה?
אני לא יודע בבירור אבל כנראה אחרי 3 שנים שאתה לא מנגן ה"חרמנות" שלך על מוסיקה (ועל עוד דברים שלא קשורים לנושא...) מגיעה לכזאת דרגה ,שכשאתה חוזר לזה ,זה חוזר אליך ובגדול.
בעצם אתה יודע מה, אולי אני סתם מקשקש....
אולי אם לא הייתי עושה צבא או עושה צבא לא בקרבי (אגב, יכלתי לעבור ללהקה צבאית בכל נקודה בזמן השירות והעדפתי שלא) הייתי הופך לנגן יותר טוב.
אז השורה התחתונה אולי היא שאפשר ורצוי לחזור למוסיקה גם אחרי זמן רב שלא מתעסקים בה ואפילו אפשר להגיד ששום דבר לא יכול למנוע את זה, ברגע שנכנסת באמת לעולם הזה - אין דרך חזרה (וטוב שכך!!!).
לחיטפי ופיש אני יכול רק לתת נקודה קטנה למחשבה.
אם ברחת פעם אחת בחיים- תברח כל החיים. הצבא עם כל הגועל נפש שבו הוא מבחן אדיר לכוח רצון, אם לא נשברת שם לא תישבר בשום מקום ותאמינו לי שגם לי היה מאוד קשה עם המסגרת ,הפקודות ,הבוץ והכולירע אבל בסוף זה ניגמר ותאמינו לי שיש מספיק חיים גם אחרי הצבא.
נ.ב
היום בשירות מילואים יש לי זכות לשרת עם האנשים הכי טובים שחיים פה וזה אולי היה שווה את הכל...
הצטרף: 23 מאי 01
הודעות: 20
פורסם: ראשון 28 יול',02 07:26
איזה כיף שמישהו העלה את הנושא הזה. ההתנגשות בין העיסוק במוזיקה, שאצל רבים נהיה אינטנסיבי יותר יותר לקראת גיל הגיוס, וההכרח להתרחק מהבית והרבה פעמים מהכלי (או מהאולפן הביתי) מאמלל הרבה מוזיקאים צעירים שחוששים מגזר דין מוות למיומנות וליצירתיות. ארבעה ימים אחרי הופעה של הרכב הג'אז שניגנתי בו (פסנתר אגב), הצבא ספג אותי לזרועותיו, ומהר מאוד גיליתי שלא בכוונה לאפשר לי להמשיך לנגן. החבר הראשון שפגשתי בבקו"ם סבל בדיוק מאותה בעיה, והצליח להשתחל לאיזה תפקיד נעים בקריה. באסיסט מעולה שהתגייס לא מזמן והגיע לאותו צוות שבו אני משרת צופה שהוא לא יסיים שירות מלא. מוזיקאי אחר הביא לבסיס גיטרה אקוסטית, אבל מתלונן שכל החשק לנגן יוצא לו כשהוא על מדים. בקיצור, כל אחד וההתמודדות שלו, וצריך לזכור שהבעיה עוד פתירה אצל מוזיקאים, לעומת רקדנים או ספורטאים שלא קיבלו מעמד שיאפשר להם לשלב בין העיסוק והשירות.
העמדה שלי? עם כל הכבוד לאומנות, הכשרון לא פוטר ולא צריך לפטור מאותן חובות שנדרשות מכל אזרח ישראלי (ואני לא מהמצדדים הגדולים בשירות חובה, ממש להיפך). מוזיקה היא לא קדושה. בזבוז הזמן הנוראי שבצבא, בהשקפה אינדבדואליסטית כמובן, חל על כולם. אפשר רק להודות שהתברכנו בכישרון, ולנסות להחניק מעט את הצורך ליצור.
החדשות הטובות? הצבא מפרה. במקומות הכי גרועים הצורך לדבר, לעסוק ביצירה, במוזיקה, רק נהיה דחוף יותר. מאז תחילת השירות שלי, לפני שנתיים וחצי, כתבתי יותר טקסטים מבכל החיים שלי. סופסוף היה מה להגיד, המפגש עם האטימות דחף אותי להתבטא. כשהחיים נטולי חוויות, בעיקר חוויות לא נוחות, אנחנו נהיים שבעים - מה שלא בריא לרעב היצירתי.
עוד חדשות טובות. לא צריך להשתמט לגמרי משירות צבאי. תפקידים רבים, גם לבעלי פרופיל גבוה, נותנים זמן ותנאים שמאפשרים המשך התעסקות במוזיקה, גם אם במינון נמוך יותר. במקרה שלי, למרות פרופיל גבוה ומסיבות שלאו דווקא קשורות למוזיקה, התגלגלתי לשרת בתפקיד שהיציאות בו נדיבות במיוחד (למרות לינה של ימים רצופים מחוץ לבית), וקרה שדווקא בתקופת שממנה חששתי התחלתי בבניית האולפן הביתי שלי. אחרי הכל, מעבר לזמן שמועבר במדים, תקופת הצבא נטולת מחויבויות כמו עבודה ותכנונים שונים, כך שהמוזיקה נעשית ענין עיקרי ומאוד מרוכז בעצמו.
בשנתיים האחרונות, כשאני מחלק את הזמן בין הבית והבסיס המרוחק, הספקתי להשלים קרוב לעשרה קטעים שעלו לרשת, וללמוד הרבה בתחום ההפקה והכתיבה. ללחנים שנוצרים בבית נכתבות מילים שזורמות דווקא בצבא, מנותק מהפרעות והסחות דעת. בטירונות הייתי עומד שעות על מגדל שמירה בודד, צורח את 'רדיוהד' ומוציא אקורדים של שירים, דרך נגינה שלהם בראש. את מרבית הלימוד שלי בתחום המיקס והסאונד עשיתי דווקא בבסיס, מחובר לזוג אוזניות איכותיות, מקשיב לדיסקים בסביבה שקטה, בריכוז מלא ובזמן אינסופי, ורושם הערות. הלהט לחזור הביתה וליישם רעיונות עשה את העבודה המעשית על המחשב הביתי ברורה ומחושבת יותר.
בצבא מסתובבים המון מוזיקאים ונגנים מוכשרים שלא הייתי פוגש אם לא ההכרח לתור את הארץ ולהתחכך באנשים זרים. למי שמתגורר במקומות קטנים, מעגל המוזיקאים שמסביבו מתרחב יותר מתמיד.
ולענין הלהקות הצבאיות. הכרתי אנשים שניגשו לבחינות הקבלה, חלקם עברו, חלקם לא. בכל מקרה, לפני הגיוס לא חשבתי אפילו לנסות ולהתקבל ללהקה הצבאית. איכשהוא נגינה בליווי פלייבקים של אייל גולן ושאר ירקות שחביבים על חיילים לא ממש קסמה לי. גם היום, לא ברור לי איך מי שבאמת אוהב מוזיקה יכול לקחת חלק בבידור הטיפשי הזה. איך אפשר באמת לגייס את האומנות לצרכי הצבא? לנגן על מדים, בשם צה"ל? לא נראה לי, פשוט לצה"ל לא מגיע. רוק'נ'רול ולהקות צבאיות? ממש לא מסתדר לי.
מה שעודד אותי היה לקרוא בביוגרפיה של 'משינה' (ב'מומה' ז"ל), שהחברים נפגשו בתותחנים. הגדולים באמת לא היו צריכים להקה צבאית בשביל להשתפשף, מה גם שהלהקות הצבאיות של היום הן ממש לא אותם גופים ציידי כשרונות שאיכלסו את מרבית חברי 'כוורת' לפני שלושים שנה. גם גאונים כמו יאיר רוזנבלום כבר לא פורשים חסותם על צוותי ההווי, שנאלצים לסבול תגובות איומות של חיילים, כמו בהופעה שנכפתה עלי באיזה אירוע צבאי השבוע.
מילים אחרונות. אם לפני הגיוס חשבתי שאני אצא מהצבא אדם אחר לגמרי, ששכח את האהבה שלו למוזיקה - זה לא קורה. ההיפך הוא הנכון, בצורת עושה חסד עם התקופה שבאה אחריה.
הצטרף: 30 אוג' 01
הודעות: 138
פורסם: שישי 07 מרץ,03 01:45
שלום חברים , אני בפעם האחרונה (אני מקווה) כותב כאן ומחזיר לחיים את השרשרת הזאת..
לאחר טחינה ממושכת , אני מודיע (ברגשות מעורבים) שירד לי הפרופיל ונפלטתי מהיחידה שבה הייתי במשך השנה האחרונה עקב בעיות בריאות שהתגלו בטעות בלי כל קשר לנגינה וביום ראשון אני מגיע למז"י לקבל הצבה חדשה שקרוב לוודאי תתן לי תנאים נוחים יותר כדי לחזור ולהתפתח בתחום. להגיד לכם את האמת...
אז רק רציתי שתדעו... ומי שאמר שכשאתה נכנס למוזיקה אין לך סיכוי לצאת צדק ובגדול...
אני רק מקווה שלא נעלם לי החשק לעשות עם זה משהו באמת רציני...
בקיצור בתור מי שהתחיל את השרשרת חשבתי שזה יהיה סיום ראוי לשרשרת הזאת...
בהצלחה לכולכם באשר תלכו...
המגזין הישראלי לטכנולוגיות באודיו ומוסיקה
Musical Act Magazine
) אז הבנתי שאם רוצים גם זה אפשרי...
