שימו
לב: ההודעה האחרונה בשרשרת זו נכתבה לפני יותר משנה.
חשוב היטב
לפני שיגור מענה לשרשרת זו
Administrator
הצטרף: 17 מאי 01
הודעות: 19329
מיקום: תל אביב
פורסם: שני 29 אפר',02 02:04
זה שאתה קרוע, זה סימן טוב. בוא נתחיל מזה.
זה שאתה מדבר מהבטן, זה סימן שאתה בן אדם.
ולא משנה הענין הצבאי כרגע. כנות יש בה כוח.
יש עובדה, אנחנו לא בדיוק בגן עדן למוסיקאים.
ואולי כן.
אני?! היית באמצע המוסיקה של החיים שלי (הרבה הרבה שנים לפני, שיהיה ברור), בשיא, ואיך שעבר יום בבקו"ם עפתי ישר לגולני, שם ב'שרגא' (מחזור מאי) נאלצתי ללכת מכות כל ערב עם אדירי העולם התחתון של חיפה, וזאת כדי לשרוד את ההתעללויות שלהם בכל המחלקה. טירונות-לוואי.
זה לא רק "להתנתק ממוסיקה", זה להתנתק מצלם אנוש. והיו שלא החזיקו מעמד.
אחר כך נפצעתי ועברתי חיל.
אני לא אשקר לך, המוסיקה התנתקה ממני והלאה!
אבל היום זה אחרת.
ראשית, קרא את מה שכתבו מעלי, לעניות דעתי כל הכותבים כאן הם אחים וירטואליים ששווים זהב.
הדברים אחרת היום. אז לא היו אפשרויות בכלל.
כתבו לך שזה אפשרי, ואני מסכים עם כל מילה שנאמרה, ומאוד עם האפשרות שתנצל את הזמן למיומנות מקצועית שרק תועיל בעתיד.
קח פרוייקט: בדוק מה עשו שלושה אנשים שנגמלו עם 21 - במוסיקה - במשך שלש שנים 'פנויות'. התקדמו או נתקעו במקום.
אני לא מיליטנט, ואני לא יכול להמליץ בעניני שחרור ואחריות מצפונית/לאומית. דעתי פחות או יותר כמו RON בכל הקשור להחלטות ("האם תזרוק את הילדים", תתכונן גם לזה! אתה רק בהתחלה).
אם תוכל, הצטייד במחשב נייד ובחיבור אינטרנט.
אנחנו כאן ואצלך במחשב אם או בלי הצבא.
הצטרף: 30 אוג' 01
הודעות: 90
מיקום: LA LA LAND
פורסם: שני 29 אפר',02 02:09
אני העברתי את הצבא כשריונר. .בזמן החופשי שלי הייתי לוקח את הלפטופים של הקצינים שלי , מתקין עליהם REBIRTH ומחבר אותם לרמקולים שבניתי מארגזי ברוס(ארגז צבאי מעץ) ומרמקולים של אוטו.
אני לא יודע איזה מוזיקה אתה עושה , אבל כמו שכבר אמרו פה אפשר לקחת גיטרה או גרובבוקס ולנגן שם.
אפילו שבהתחלה אין לך זמן בצבא , בתפקיד שלך בתור אלחוטן אני בטוח שיש לך מספיק זמן חופשי , מה גם באזנות בחמ"ל אתה יכול לעשות שטויות. ככה שלנגן
אפשר בצבא אז השאלה המתבקשת היא האם אתה רוצה לצאת
באמת כי אתה רוצה רק לנגן או שפשוט לא בזין שלך לשרת בצבא. אני לא מנסה להשמע פטריוט (אני בטוח שאם היו נותנים לי את האפשרות הזאת הייתי גם בורח מהצבא)
אבל חשוב שתדע שבמצב הנוכחי שנלחמים על קיום המדינה
אתה לא יכול להרשות לעצמך לא לשרת.
מה לעשות שנולדת פה ולא בקליפורניה ce la vie
הצטרף: 18 ינו' 02
הודעות: 27
פורסם: שני 29 אפר',02 03:22
הגיע הזמן שאני יגיב! אני חייל.
לפני שהתגייסתי ניסיתי להגיע לגל"צ ולא הצלחתי.
ניסיתי להגיע ללהקה צבאית ולא הצלחתי.
ואני יגיד לכם למה , לא בגלל שאני לא מספיק טוב ,
בגלל שבצו ראשון שלי אני המצאתי סיפורים כמו למשל שנכנסתי לדיכאון בגלל שהכלבה שלי מתה ובגלל שראיתי מאטריקס...ולמה אמרתי את זה אתם שואלים?
כי לא רציתי להגיע לקרבי.
הרבה הרבה לפני הצבא ידעתי שאני חייב להיות בבית ולהתעסק עם מוזיקה כי זה בערך כמו אויר לנשימה.
אוקיי אז עכשיו יש לי סעיף נפשי ואני בחרא תפקיד,
אני אפסנאי טכני בחיל האויר...שהעבודה הזאת היא בערך כמו סבלות רק על מדים ועם חצי משכורת של תאילנדי...אבל מה? אני חוזר כל יום בסביבות חמש,
אמנם כולי מאובק ושחור עם כאבי גב...אבל כשאני חוזר יש לי 6-7 שעות למוזיקה כל יום...וזה מה שמחזיק אותי בחיים בערך.
ניסיתי לשנות תפקיד,נלחמתי כמו שור לשנות תפקיד,
אבל המערכת הצבאית היא אחת המסגרות היותר אטומות שאני מכיר ואני גאה להגיד שהצבא דפק אותי
הפסד של הצבא...
בלי קשר או עם קשר לזה אני שוקל ברצינות לצאת מהצבא.
תקראו לי אגואיסט,תקראו לי משתמט,אמנם חברים הכי טובים שלי קורעים עכשיו את התחת בשטחים,רואים את הבית פעם ב-3 שבועות וחיים על לוף כל היום...שיהנו,בחירה שלהם.
אני לא מוכן לוותר על החלום שלי,הזמן שלי,החופש שלי למדינה הזאת...במיוחד לא במקצוע שלי!!!
הרי 3 שנים אפסנאי זה ב-2 מילים: בזבוז זמן!
אין לי מצפון,ויש לי חלומות ומוזיקה זה החיים שלי.
אז יש לי עדיין את הפחד הנורא הזה שאני ייצא לאזרחות ויקבל שוק תרבות,ולא יצליח בכלום...
רק אחרי שהתגייסתי הבנתי כמה הזמן יקר והמלאכה מרובה
והתחלתי להעריך דברים הרבה יותר...
הסיבה הכמעט יחידה שאני עדיין קם כל בוקר לצבא זה המצפון להורים שלי שכל-כך משכנעים אותי להישאר בצבא ולעשות 3 שנים...
אוקיי הצבא באמת משנה אותך ומחשל אותך ומבגר אותך
ומציב אותך בפני מצבים קשים שצריך להתמודד איתם
וזה רק עושה אותך בן-אדם יותר טוב (ופחות מפונק...)
אבל...את זה אני חושב שאוכל להשיג לבד,יחד עם המוטיבציה שיש לי לעסוק בתחום העניין שלי...
_________________
הצטרף: 30 אוג' 01
הודעות: 138
פורסם: שני 29 אפר',02 06:11
זה אכן מרשים לראות איך אנשים נענו לכתוב את דעתם על הנושא...
אני עכשיו בעקרון רק מתחיל את השרות שלי בפועל אחרי שעשיתי חודשיים טירונות שיריון ועוד שלושה חודשים קורס בבה"ד 7 ויכול להיות שבאמת בשירות הסדיר יהיה לי מספיק זמן להתאמן , אני לא יודע אם האנשים שכתבו את זה כאן וכנראה גם התנסו בזה הם אנשים שיעדו את עצמם לעסוק במוסיקה או שהחיים יעדו אותם לעסוק במוזיקה... אבל בגיל 21 אחרי שאני אשתחרר מהצבא יהיה לי הרבה פחות זמן להתעסק במוזיקה בהנחה שאני לא הולך לחיות על חשבון ההורים שלי. עד הצבא יכולתי להקדיש את כל זמני בשביל לרוץ מחזרה לחזרה ומהרכב להרכב ויכולתי להשקיע את כל הכסף שלי בלקנות עוד ציוד שישמש אותי.
לעומת זאת אחרי הצבא אני אצתרך להשקיע את רוב זמני בעבודה זמנית שתחזיק אותי בתנאים מינימליים ולהשקיע את הכסף שלי בשכר דירה/ מס הכנסה וכו'.
דווקא בתקופה הזאת הייתי יכול לאט לאט לבסס את עצמי בצורה כזאת שעוד כמה שנים אני אוכל איכשהו להחזיק את עצמי מעיסוקים שונים במוזיקה.
מה שאני אומר זה שיכול להיות מאוד שיהיה לי מספיק זמן להשקיע במוזיקה אבל אני חושש שבסוף יצא שאני אגיע למצב שאני לא יכול לעסוק במוזיקה אחרי הצבא והכל סתם ילך לאיבוד
תומך
הצטרף: 10 אפר' 02
הודעות: 1010
מיקום: קאלגרי, קנדה
פורסם: שני 29 אפר',02 06:19
אני העברתי את שלושת השנים שלי בחיל התותחנים. אמנם, בתקופת המסלול לא היה לי יותר מדי זמן למוזיקה, ומצד אחד, בכל פעם נדירה שהייתי מגיע הבייתה הייתי מתעצבן מחדש על הטכניקה שאוזלת לאט לאט מהאצבעות (אני פסנתרן), אבל מצד שני, המוזיקה היתה תמיד התרפיה שלי בצבא. גם בזמנים הכי קשים.
בכל מקום שהגעתי אליו, ניסיתי בכח לעשות מוזיקה, גם באמצעים הכי פרימיטיביים ומוזרים שיש. כששירתי במחסום בגדה, הבאתי איתי ווקמן, מחברת תווים ומשרוקית כיוון כרומטית (!!!). כשהיו לי שעות מנוחה (לא קרה הרבה, יש לציין...), ישבתי ורשמתי תווים של שירים ששמעתי בווקמן. אחרי שסיימתי קורס מש"קים, והגעתי לתפקיד קצת יותר נוח, הדבר הראשון שעשיתי באותו בסיס אימונים מחריד בדרום הארץ, היה להביא איתי אורגנית קסיו קטנה ומצ'וקמקת שהעלתה אבק בארון שלי. בלילות הארוכים שביליתי כסמל תורן, פגשתי מש"ק מודיעין, שיהפוך ברבות הימים לשותף המוזיקלי העיקרי שלי. את החודשים האחרונים של השירות, כמש"ק ותיק בלי יותר מדי עבודה, העברתי בחדר עם גיטרה קלאסית, מעביר שעורי נגינה למתלהב התורן שהחליט שהוא רוצה לנגן.
סיימתי את הצבא עם המון חוויות, אולפן ביתי קטן שנבנה במהלך החופשות הקצרות שהיו לי, שותף מוזיקלי מצוין, והרבה רצון להמשיך בכוון. כבר בחופשת השחרור מצאתי עבודה כעוזר טכנאי. בחצי שנה שעברה מאז מצאתי אנשים חדשים לנגן איתם, יצא לי להופיע ולערוך באולפן הביתי שלי דיסק באורך מלא.
בקיצור - הכל ענין של כח רצון, וכמה המוזיקה באמת חשובה לך. לאלחוטן, כידוע לך, יש הרבה זמן פנוי . אפילו אם הוא בבסיס. תנצל אותו כהלכה. באמת שאפשר.
אורן
Act Compatible
הצטרף: 02 יונ' 01
הודעות: 978
מיקום: Raanana
פורסם: שני 29 אפר',02 21:44
ולHITPY....
לי יש "סעיף"....כמו שהגדרת את זה...
מה שמשפיע בסופו של דבר זה: מה אתה מוכן לעשות כדי להגיע לשם?
במקרה שלי, בבחינות שכולם עמדו במקום ושרו לסטנד מיקרופון, אני באתי עם שיר לועזי (אסור!) ולקחתי את המיקרופון ביד ורקדתי להם על כל הבמה (כולל קפיצה על שולחן הבוחנים). ממש לא מתאים לי אבל הראתי ביטחון לא רגיל אז התקבלתי.
ולא הייתה לי שום פרוטקציה....
אם מישהו עומד לגשת לבחינות הוא מוזמן לכתוב לי למייל או לתיבת הודעות באקט. אני תמיד מוכן לעזור...
הצטרף: 28 ספט' 01
הודעות: 188
מיקום: צפון
פורסם: שלישי 30 אפר',02 09:08
הרטרוספקטיבה על השירות שלי דומה לרוב מה שנאמר פה.
למרות ששרתי ביחידה SO CALLED מיוחדת, עם תנאים "טובים" וחברה ברמה, אני עדיין חושב שדי התנוונתי בצבא. אין ספק שמבחינת מוסיקה הנוון היה גדול מאוד בהבט הטכני, אבל כמו שוודו אמר, הדמיון עובד שעות נוספות. מי שאוהב מוסיקה מחפש תמיד איך להתעסק איתה, ומוצא איך למלא את זמנו ואת רעיונותיו. למזלי חבר בצוות שלי היה פריק גם הוא, כך שהיה עם מי לדבר ולדסקס רעיונות.
לימודים, אימונים ויצירה - ממש לא היה לזה זמן. עד היום יש לי דפים ששמרתי שבהם הייתי רושם רעיונות ואפילו קצת תווים, פשוט בגלל שהיו ערבים שהייתי מוצא את עצמי מת לשבת ולתת איזה סקיצה - ואין איך..
לגבי תרומה כללית של הצבא - זה נכון, אבל זה מאוד אישי. הצבא בעיקר מבגר ומפתח את יכולת קבלת ההחלטות וניתוח המצב ( בעיקר בשירות קרבי ). יש אנשים שבאים עם זה , ויש כאלה שלא יודעים מה לעשות עם עצמם...
לי בכל מקרה לא היה מה להמשיך, מפני שאני לא מסוגל לעבוד לפי הקודים הצבאיים שבד"כ מונעים עבודה במערכת יחסית פתוחה והרמונית, וממש היה לי קשה עם הדבר המעצבן הזה שנקרא דוגמא אישית :grrr:
את עניין התרומה נשאיר לכל אחד עם עצמו. מי שלא בוער בו הצורך להתנסות בשירות קרבי ( אני לא מדבר על "להרוג ערבים" או משהו כזה ) אני מדבר על החוויה הקרבית, לא יבין למה אחרים כל כך נהנים מזה, ולהפך.
יש אבל עוד בעיה, והיא המילואים. זה נראה כלום עכשיו, אבל למי שיש מילואים כל 4 חודשים למשך 3 שבועות זה די מפריע.
לסיכום - אני לא הייתי מחליף את השירות שלי בשירות אחר שבו הייתי מתפתח יותר מבחינה מוסיקלית, רק בגלל שהיה לי חשוב לנסות לעשות את הדברים האלה. אם זה לא חשוב ולא משמעותי, שווה לבדוק אפשרויות איך להסתדר.
יש כל כך הרבה חאפרים שמקמבנים את עצמם והם פשוט כלומניקים ( אם הם מספיק טובים , הם נהיים רס"רים
, אז לא נורא אם משהו שהוא מוסיקאי יעזור לעצמו.
Act Compatible
הצטרף: 21 מאי 01
הודעות: 303
מיקום: ירושלים
פורסם: שלישי 30 אפר',02 13:12
אני שירתתי בהתחלה בגדוד במקום מעפן ונוראי אפילו האנשים שם היו על הפנים !
לאחר מכן התאשפזתי לחודשיים ויצאתי מהיחידה למקום הכי מגניב בצבא שנמצא ליד ירושלים כמובן שהשירות היה קל יותר! מצחיק יותר מהנה יותר אני זוכר שכול תורנות היתי מדליק את המערכת בפול וליום עם השקט של המדבר מתחבר יופי וכול מי שבחמל או בבסיס רוקדים על הדשא. חטיבה הכי קטנה אבל הכי ממזרתה !
אח כמה נהננו תאמין לי היה לי את המפקד הכי סבבה שבעולם אחד כזה שמגיע בבוקר ושותה איתנו קפה אחד כזה שמספר לך סיפורים על החברות שלו על הילדות חבל על הזמן רק הקצינים הם אלו שהיו קוץ בתחת ...אני מתגעגע!
והמוסיקה תמיד זרמה לה אני זוכר איך היתי יושב בשלישות עם חבר שלי והינו מנתחים את המוסיקה .
אל תחשוש מהשירות נסה להגיע למקום טוב יותר שנוח לך אתה תמיד תתרום אפה שהוא... ובקשר למוסיקה קנה גיטרה אפילו אם אתה לא יודע תלמד יעביר לך יופי אל תשכח שאתה בחיל הקשר יש להם מחשב תתקין תוכנות שב תתידד עם המפקד שלך ויהיה לך זמן חופשי .
יום אחד אתה תראה שהמוסיקה לא נעלמה לך אלה התבגרת וראיתה אותה בצורה אחרת! 
הצטרף: 10 יונ' 01
הודעות: 519
פורסם: רביעי 01 מאי,02 08:16
מנסיון, גם אם אתה בלהקה צבאית, אל תצפה שהיא תפתח אותך אמנותית.
הכל תלוי ביוזמות פרטיות שלך, ושוב, כאן הצבא יוצר בעיה - העובדה שלא ניתן להתחייב לשום דבר.
אז תהיה בלהקה צבאית, תנגן כמו שרצית, אפילו תהיה הרבה בבית, אבל כשתרצה לבצע חומרים שלך עם נגנים משלך וגיגים והופעות משלך תראה שיש לך בעיה להתחייב על ימים, שעות, חזרות, הופעות וכו'.
זאת בעיה לא קטנה שמקורה לא בלהקה הצבאית הנכספת אלא בצבא הגנה לישראל המחייב כשלעצמו (עד כמה שהוא בלתי מחייב בלהקות הצבאיות - ללא קשר אם אתה בלהקה פיקודית או במדור הפקותבידור).
אין מה לדבר, אחלה שירות - אבל הכל תלוי בך, בהיכרויות שתעשה, ברמת היוזמות הפרטיות שלך ובמוטיבציה שלך לעמוד מאחורי התחייבויות לא קשורות צבא.
בהצלחה !
Act Compatible
הצטרף: 19 ספט' 01
הודעות: 4069
מיקום: gan yavne
פורסם: רביעי 01 מאי,02 10:32
האמת היא שהת'רד הזה גרם לי ללא מעט מחשבות.
לפני כמה שנים שהייתי מלש"ב בכלל לא חשבתי על האפשרות ללכת ללהקה צבאית כנגן. בעיקר בגלל חוסר מודעות (כלומר ראיתי "הלהקה"...) אבל לא חשבתי שבאותו זמן יש מוסד כזה, להקות צבאיות. אולי גם לא ניסיתי בגלל חוסר ביטחון, ואז גם הייתי הרבה יותר אידיאליסט מהיום. אז רציתי לתרום, והרבה, והלכתי לנח"ל. ושירתתי כחובש והסתובבתי בכל מיני מקומות, חלקם קרביים וחלקם פחות, ולאיפה שיכולתי, הבאתי מגברון קטן לבאס וגיטרה באס משומשת שקניתי באיזה 400 ש"ח. וניגנתי. כמה שיכולתי. במקום מסויים גם פגשתי מתופף שהוא עד היום אחד מחבריי הטובים ומתופף ג'אז מעולה. ונהניתי מהשרות.
אבל כשראיתי את להקת הנח"ל מופיעה באחד הבסיסים, די אכלתי את הלב.
אחת מהסיטואציות שאני הכי אוהב להזכר בהן, הייתה בטירונות, שפתאום בין ריצה לתיזוז, התגנבו לאזניי הצלילים של האינטרו של "שיער". חשבתי שאני הוזה עד שהתקרבתי למקור הצליל וראיתי את החברה של להקת הנח"ל עושים בלאנס למופע שהיה יותר מאוחר בערב.
בתוך כל הג'יפה פתאום "שיער" ממש כמו בסרט...
לאחר שנים יצא לי לעבוד עם אותו בסיסט שהיה בלהקת הנח"ל ותמיד הודיתי לו על החוויה שהעניק לי, שלא בידיעתו.
טוב גלשתי בטירוף מהנושא אבל נוסטלגיה. אתם יודעים...
בקיצור למרות כל המאמצים מהצבא יצאתי לעולם החופשי ורק שם הרגשתי כמה זמן "שרפתי" מבחינה מוזיקלית ובזמן הזה, חברים שלא הלכו לצבא כבר גמרו רימון, וניגנו עם אומנים מוכרים ואני רק התחלתי ללמוד ולנסות להשתלב בשוק. ואלה שגמרו להקות צבאיות ישר נחטפו להפקות גדולות.
המציאות היא שאנו חיים במדינה מטורפת. בגיל 18 במקום לעשות מה שכל צעיר במקום מתוקן עושה, כלומר ללמוד, לטייל, ולהקים להקות רוק ולכבוש את העולם, אנחנו עולים על מדים ומנסים לכבוש "פיתה סורית"
בכנות, אם הייתי יודע בגיל 18 מה שאני יודע היום, לא הייתי הולך לצבא. ואם כן אז ללהקה צבאית, ואם לא אז לקריה, לצאת כל יום ב-4 הבייתה ולנגן.
מצטער אבל זה מה שאני חושב היום. בהקשר של חיי מוזיקאי.
ועוד לא דיברנו על הקשרים שיוצרים החברה שמנגנים בלהקות צבאיות.
קשרים זה דבר מאוד חשוב בתעשיית המוזיקה.
נגנים בלהקה צבאית יוצרים המון קשרי עבודה עם מפיקים ומוזיקאים אחרים במהלך השירות. קשרים שלא יסולאו בפז.
כמעט כל נגן שמשרת בלהקה צבאית, נחטף ישר עם השחרור להפקות הכי גדולות. להקה צבאית בישראל זה הקרש קפיצה הכי גדול שיכול להיות בשביל נגן.
שימו
לב: ההודעה האחרונה בשרשרת זו נכתבה לפני יותר משנה.
חשוב היטב
לפני שיגור מענה לשרשרת זו
עמוד 2 מתוך 6
המגזין הישראלי לטכנולוגיות באודיו ומוסיקה
Musical Act Magazine
