טרנספוזיצייה וכלי נשיפה - כל התורה
אוקסימורון
טרנספוזיצייה וכלי נשיפה - כל התורה
פורסם: רביעי 20 נוב',02 04:14
אני לא מבין גדול בתווים ויותר מנגן על פי תחושות וכו.. אך השבוע חטפתי קריזה רצינית. רציתי לעשות משהו עם המקלדת הראשונה שהייתה לי מימיי DJX2 של YAMAHA למי שמכיר (צעצוע ולא יותר מזה), הושבתי עליה חבר ואני נגנתי בסקסופון. התחלנו לעשות קטע ביחד ושמנו לב לדבר מוזר!! המקדלת מזייפת!! 
שאני נגנתי פה דיאז והוא ניגן לכאורה "פה דיאז" יחד איתי - יצא לו "לה" וכך הלאה.. יכול להיות שזה תמיד היה ככה ופשוט לא שמתי לב כי כמו שאמרתי אני לא מבין גדול בתווים ובזמנו שנגנתי עליה, בקושי שייחסתי חשיבות לאיזה צליל אמור לצאת שאני לוחץ ואולי התרגלתי לנגן ככה - מה עוד שמי שמכיר את המקלדת יודע שהיא מחולקת לשניים ובצד הווקלי בקושי השתמשתי בזמנו אלא רק בחלק המצועצע שלה שכולל פאטרנים וכו..
אז למה זה קורה?? אני לא מכיר בה שום אופציית כיוון או משהו כזה.. יכול להיות שהיא פשוט "התקלקה" עם הזמן?
מה אפשר לעשות עם זה? איפה מתקנים דבר כזה?
תודה מראש לכל העונים
שאני נגנתי פה דיאז והוא ניגן לכאורה "פה דיאז" יחד איתי - יצא לו "לה" וכך הלאה.. יכול להיות שזה תמיד היה ככה ופשוט לא שמתי לב כי כמו שאמרתי אני לא מבין גדול בתווים ובזמנו שנגנתי עליה, בקושי שייחסתי חשיבות לאיזה צליל אמור לצאת שאני לוחץ ואולי התרגלתי לנגן ככה - מה עוד שמי שמכיר את המקלדת יודע שהיא מחולקת לשניים ובצד הווקלי בקושי השתמשתי בזמנו אלא רק בחלק המצועצע שלה שכולל פאטרנים וכו..
אז למה זה קורה?? אני לא מכיר בה שום אופציית כיוון או משהו כזה.. יכול להיות שהיא פשוט "התקלקה" עם הזמן?
מה אפשר לעשות עם זה? איפה מתקנים דבר כזה?
תודה מראש לכל העונים
dorijrs
פורסם: רביעי 20 נוב',02 07:38
יש דבר שנקרא פיצ' או טרנספוזיציה אמור להיות לך כפתור או אופצייה כזו על המיקלדת.....
ezry2l
פורסם: רביעי 20 נוב',02 08:53
לא מכיר את המקלדת הזו אבל אולי יש לה גלגל פיץ' בנד?
אם יש כזה יכול להיות שהוא התקלקל ו "נתקע" על ערך שונה מהאפש שלו ויש לכיילו מחדש.
במקרה כזה, רובם מבוססים על מנגנון מכני של קפיץ שאולי פשוט יצא מהמקום וצריך להשיבו ולכייל אותו..........
האם?
אם יש כזה יכול להיות שהוא התקלקל ו "נתקע" על ערך שונה מהאפש שלו ויש לכיילו מחדש.
במקרה כזה, רובם מבוססים על מנגנון מכני של קפיץ שאולי פשוט יצא מהמקום וצריך להשיבו ולכייל אותו..........
האם?
TamirE
פורסם: רביעי 20 נוב',02 12:17
תראה, יכול להיות שהכל בסדר בקלידים שלך...
קרא והשכל:
http://www.unibigband.ch/ranges/rangesax.htm
יש די הרבה כלים שנשמעים שונה ממה שנכתב. הרעיון הכללי הוא שנגן כלי נשיפה אחד יוכל לעבור לכלי נשיפה דומה ועדיין להכיר את האצבועים המתאימים למה שהוא קורא - כאשר הקטע שהוא קורא אמור להיות מוכן מראש לכלי עליו הוא מנגן, או שהנגן עצמו יידע איך לבצע את הטרנספוזיציה הדרושה "on the fly".
קרא והשכל:
http://www.unibigband.ch/ranges/rangesax.htm
יש די הרבה כלים שנשמעים שונה ממה שנכתב. הרעיון הכללי הוא שנגן כלי נשיפה אחד יוכל לעבור לכלי נשיפה דומה ועדיין להכיר את האצבועים המתאימים למה שהוא קורא - כאשר הקטע שהוא קורא אמור להיות מוכן מראש לכלי עליו הוא מנגן, או שהנגן עצמו יידע איך לבצע את הטרנספוזיציה הדרושה "on the fly".
אוקסימורון
פורסם: רביעי 20 נוב',02 14:50
אמרתי שאני לא מבין גדול בתווים אבל במקלדות יש לי מושג... אין לי גלגל פיץ. המקלדת בנויה עם פיץ במסך קטנטן שיורד ועולה על פי נגיעות באצבע.. כך שאתה לא נוגע זה הנורמל.
הכתבה מעניינת... אבל זה לא הנושא.
המקלדת פשוט מזייפת. :sad: בטון וחצי .. שאני לוחץ כביכול על תו מסוים אני מקבל תו אחר (בהפרט של טון וחצי למעלה).
אני ממש מתבאס מזה כי המקלדת בעלת ערך סנטימטלי גדול.
הכתבה מעניינת... אבל זה לא הנושא.
המקלדת פשוט מזייפת. :sad: בטון וחצי .. שאני לוחץ כביכול על תו מסוים אני מקבל תו אחר (בהפרט של טון וחצי למעלה).
אני ממש מתבאס מזה כי המקלדת בעלת ערך סנטימטלי גדול.
TamirE
פורסם: רביעי 20 נוב',02 15:23
אז זהו, שהלינק ששלחתי מסביר לך בדיוק את הבעיה.
המקלדת שלך כנראה בסדר גמור. קלידים באופן טבעי, ללא טרנספוזיציה כלשהי, מנגנים בדיוק את התוים כמו שהם כתובים על הדף.
סקסופון אלט לעומת זאת ישמיע צליל אחר ממה שכתוב. אם תראה פה דיאז כתוב בתוים לסקסופון אלט, התו שיישמע הוא לה, סקסטה גדולה מתחת לתו כמו שהוא כתוב
(יכול להיות שהתכוונת לטון וחצי למעלה ואוקטבה למטה, שזה אותו דבר).
המקלדת שלך כנראה בסדר גמור. קלידים באופן טבעי, ללא טרנספוזיציה כלשהי, מנגנים בדיוק את התוים כמו שהם כתובים על הדף.
סקסופון אלט לעומת זאת ישמיע צליל אחר ממה שכתוב. אם תראה פה דיאז כתוב בתוים לסקסופון אלט, התו שיישמע הוא לה, סקסטה גדולה מתחת לתו כמו שהוא כתוב
(יכול להיות שהתכוונת לטון וחצי למעלה ואוקטבה למטה, שזה אותו דבר).
Ram Sofer
קצת סדר בדברים...
פורסם: רביעי 20 נוב',02 16:56
טוב, אז ככה:
קודם כל תרגע, המקלדת שלך מדוייקת, והפה# שלה הוא פה# מדוייק!
ההסבר לתופעה הוא פשוט מאד שמה ש"דפוק" פה זה הסקס. ולמה אני מתכוון כשאני אומר דפוק?!
בכלי נשיפה יש טרנספוזיציה של התוים האבסולוטים. לצורך העניין- הסקס שבו עסקינן הוא ב-מי במול (כמו רוב הסקסופונים). זה אומר בעצם, שכאשר תנגן דו אבסולוטי (דו של פסנתר/מקלדת) זה יהיה אותו צליל בדיוק כמו מי במול של הסקס. כלומר, מרווח של טרצה קטנה (טון וחצי). מכך ניתן לגזור לכל תו בכל סולם- במקרה שהצגת פה# הופך ללה (טון וחצי מעל). זה קיים בעוד כלים. למשל כשאומרים "חצוצרה בסי במול" מתכוונים שכאשר מנגנים דו אבסולוטי (בפסנתר), בחצוצרה יקראו לו סי במול. עושים את זה, כמו שאמר תמיר, ע"מ לעבור למשל מחצוצרה בסי במול לחצוצרה בדו ושהאיצבוע ישאר זהה או כדי להתאים את החמשה למנעד הכלי. לכן בפרטיטורות של תזמורת תראה לפעמים שלכאורה אין כל קשר הרמוני בין התפקידים (מה שעושה קצת בעיות למנצח מתחיל עם שמיעה אבסולוטית...).
לסיכום, אתה חייב לכתוב את כל תפקיד הסקס טון וחצי למטה כדי שיתאים הרמונית למקלדת. יש?
בקשר למידע של תמיר, הוא אמנם ניסה להסביר לך בדיוק מה שאני הסברתי אבל הלינק שהוא רשם לא קשור כלל להסבר. הוא סה"כ מראה את המנעד בביצוע מקסימלי בעיקר באילתורים (תחת הכיתוב sounds), ואת המנעד המקסימאלי שכותבים לו תפקידים.
קודם כל תרגע, המקלדת שלך מדוייקת, והפה# שלה הוא פה# מדוייק!
ההסבר לתופעה הוא פשוט מאד שמה ש"דפוק" פה זה הסקס. ולמה אני מתכוון כשאני אומר דפוק?!
בכלי נשיפה יש טרנספוזיציה של התוים האבסולוטים. לצורך העניין- הסקס שבו עסקינן הוא ב-מי במול (כמו רוב הסקסופונים). זה אומר בעצם, שכאשר תנגן דו אבסולוטי (דו של פסנתר/מקלדת) זה יהיה אותו צליל בדיוק כמו מי במול של הסקס. כלומר, מרווח של טרצה קטנה (טון וחצי). מכך ניתן לגזור לכל תו בכל סולם- במקרה שהצגת פה# הופך ללה (טון וחצי מעל). זה קיים בעוד כלים. למשל כשאומרים "חצוצרה בסי במול" מתכוונים שכאשר מנגנים דו אבסולוטי (בפסנתר), בחצוצרה יקראו לו סי במול. עושים את זה, כמו שאמר תמיר, ע"מ לעבור למשל מחצוצרה בסי במול לחצוצרה בדו ושהאיצבוע ישאר זהה או כדי להתאים את החמשה למנעד הכלי. לכן בפרטיטורות של תזמורת תראה לפעמים שלכאורה אין כל קשר הרמוני בין התפקידים (מה שעושה קצת בעיות למנצח מתחיל עם שמיעה אבסולוטית...).
לסיכום, אתה חייב לכתוב את כל תפקיד הסקס טון וחצי למטה כדי שיתאים הרמונית למקלדת. יש?
בקשר למידע של תמיר, הוא אמנם ניסה להסביר לך בדיוק מה שאני הסברתי אבל הלינק שהוא רשם לא קשור כלל להסבר. הוא סה"כ מראה את המנעד בביצוע מקסימלי בעיקר באילתורים (תחת הכיתוב sounds), ואת המנעד המקסימאלי שכותבים לו תפקידים.
TamirE
פורסם: רביעי 20 נוב',02 19:41
המממ... האמת היא שמה שהתכוונתי שתסתכלו עליו בלינק הוא איך הריינג' הכתוב בפרטיטורה (written בלינק) נשמע במציאות (sounds בלינק).
אפשר לקחת את הקצוות ולראות איך זה מתורגם ספציפית עבור הסקסופונים שם בכמה דוגמאות או פשוט לשים לב למה שרשום לגבי המרווחים מהמנעד הרשום.
אגב, צורת ההצגה הזו של מנעד כתוב ומנעד נשמע היא די סטנדרטית... אני חושב שראיתי את זה פעם ראשונה בשעורי מוסיקה בבית-ספר כשהייתי בכתה ג' או משהו כזה, על פוסטרים משעשעים המספרים על כל מיני כלים בתזמורת סמפונית.
אפשר לקחת את הקצוות ולראות איך זה מתורגם ספציפית עבור הסקסופונים שם בכמה דוגמאות או פשוט לשים לב למה שרשום לגבי המרווחים מהמנעד הרשום.
אגב, צורת ההצגה הזו של מנעד כתוב ומנעד נשמע היא די סטנדרטית... אני חושב שראיתי את זה פעם ראשונה בשעורי מוסיקה בבית-ספר כשהייתי בכתה ג' או משהו כזה, על פוסטרים משעשעים המספרים על כל מיני כלים בתזמורת סמפונית.
אוקסימורון
פורסם: חמישי 21 נוב',02 02:12
תודה תודה , הבהרתם לי כמה נקודות
yoramilan
פורסם: שישי 22 נוב',02 00:16
אני מקבל את ההסבר של רם אבל לא את המילה "דפוק".
יש לעניין הזה גם הסבר אקוסטי (יותר נכון קראפט אינסטרומנטלי) וגם הסבר הסטורי.
מכל מקום (משום שאין לי כוח להבהיר את תולדות ונסיבות העניין הזה): ישנם כאמור קבוצה של כלי טרנספוזיצייה או כלים טרנספוזיטורים וסקסופון אלט (או סקסופון במי במול) הוא אחד מהם.
עכשיו, רק תספר לי (ולכוווולם) מי המורה הגאון שלך לסקסופון ששכח לספר לך על זה
יש לעניין הזה גם הסבר אקוסטי (יותר נכון קראפט אינסטרומנטלי) וגם הסבר הסטורי.
מכל מקום (משום שאין לי כוח להבהיר את תולדות ונסיבות העניין הזה): ישנם כאמור קבוצה של כלי טרנספוזיצייה או כלים טרנספוזיטורים וסקסופון אלט (או סקסופון במי במול) הוא אחד מהם.
עכשיו, רק תספר לי (ולכוווולם) מי המורה הגאון שלך לסקסופון ששכח לספר לך על זה
SAR
פורסם: שישי 22 נוב',02 01:07
| אוקסימורון : |
| אני לא מבין גדול בתווים ויותר מנגן על פי תחושות וכו.. |
המורה היא כנראה רוח הקודש
אם אתה כבר בעליו של סקסופון אלט,לא כדאי ללכת וללמוד בצורה מסודרת?(אולי תהיה פעם צ'ארלי פרקר...)
ואגב,נכתב ש"רב הסקסופונים הם במי במול",אז האמת היא שה-אלט ובריטון הם במי במול
וה-סופרן וטנור הם בסי במול-סתם לידע כללי
Ram Sofer
פורסם: שישי 22 נוב',02 03:23
| yoramilan : |
| אני מקבל את ההסבר של רם אבל לא את המילה "דפוק".
יש לעניין הזה גם הסבר אקוסטי (יותר נכון קראפט אינסטרומנטלי) וגם הסבר הסטורי. מכל מקום (משום שאין לי כוח להבהיר את תולדות ונסיבות העניין הזה)... |
טוב, אז שני דברים:
א. לאוקסימורון: יורם צודק ואני מתנצל שכיניתי את הסקסופון שלך "דפוק". לומר את האמת אני די בטוח שעם קצת עזרה ממך הוא יגיע לגדולות, יעלה ויצליח בסולם הדרגות, יפרוש עם פנסיה דשנה, ואולי אפילו יכבוש יום אחד בסערה את ראשות מפלגת העבודה! :razz:
ב. ליורם: אם בהזדמנות יבוא לך "להבהיר את תולדות העניין ההוא"... אני אשמח מאד לקרוא, למען האמת די סיקרנת אותי בזה שהזכרת שיש גם היבט היסטורי, אז אם תוכל לפרט בכמה מילים, עם ישראל יעריך את זה...
שיהיה לכולכם סוף שבוע רק דבש!!!
אוקסימורון
פורסם: שישי 22 נוב',02 03:50
הלוואי והייתי הבעלים שלו (של הסקסופון כן)..
ואני כן לומד, צורה מסודרת זה כבר משהו אחר
ניראה לי שצריך לשנות את נושא ההודעה, כי מסתבר שהמקלדת לא מזייפת ..
אני לא רוצה להכנס פה לויכוח, אבל לא ניראה לי שצריך לקרוא לצלילים בשמות כדי להיות, אפילו צארלס בארטון. 9
באמת מעניין הפן ההיסטורי של כל הסיפור
למד אותנו קצת הסטוריה אם בא לך
ואני כן לומד, צורה מסודרת זה כבר משהו אחר
ניראה לי שצריך לשנות את נושא ההודעה, כי מסתבר שהמקלדת לא מזייפת ..
אני לא רוצה להכנס פה לויכוח, אבל לא ניראה לי שצריך לקרוא לצלילים בשמות כדי להיות, אפילו צארלס בארטון. 9
באמת מעניין הפן ההיסטורי של כל הסיפור
למד אותנו קצת הסטוריה אם בא לך
yoramilan
פורסם: שישי 22 נוב',02 09:54
קצת הסטוריה וקצת תורת הכלים:
אז, כאמור, אנו יודעים שעל מנת שצליל בעל גובה מוגדר יופק אנו צריכים להניע את האויר בלחץ מחזורי מסויים שיהיה בגבולות תדירויות השמע.
יש שתי דרכים עקרוניות לעשות זאת (אם לא מתייחסים לפתח האין סופי שהאלקטרוניקה הכניסה לסיפור):
- הוצאת מיתר משיווי משקל
- התאבכות או עמוד אוויר.
בנוגע למיתר, אני מאמין שאין צורך לפרט.
עמודי אוויר נכללים באופן גס לשתי קבוצות:
- צליל מערבולות
- צליל מתקף
בשניהם קיים צינור חלול אשר נשיפה סתמית של אוויר לתוכו לא תוליד דבר אבל באמצעות טכניקה מסויימת שתוסבר להלן, נוצר בצינור צרם אוויר אשר או כבר בצינור, או בהיפלטותו החוצה מהצינור, לא יוצא בזרם אחיד אלא במצב הרצוי של לחצי אוויר מחזוריים (להלן: גל קול).
צליל מערבולות הוא הצליל הנוצר בכלים מקבוצת החלילים וגרורותיהם. (חליל צד, חלילית, כל הקבוצה המזרחית של העסק אבל גם עוגב ואקורדיאן ומפוחית וכ"ו).
השיטה היא - נשיפת אוויר לתוך חלל גליל (לא חייב להיות ממש צינור) אבל מיד סמוך לנשיפה, ליצור הפרעה אשר תגרום לאויר לנוע בתוך החלל במערבולת אשר מחזוריות (להלן: תדירותה) נשלטת.
יש לכך מספר טכניקות: נעמוד על 2 המרכזיות:
- לשונית: בכלים כמו החלילית, ממש סמוך לפומית מורכבת לשונית אשר זרם האוויר מתנגש בה וכתוצא מכך "מביא אותה" בסיבוב.
המשך התנועה של האוויר בכלי יהיה במערבולת.
עוד ועוד על החלילית:
בחליל (צד) קורה דבר דומה אלא שבכלי הזה הנשיפה היא לדופן הכלי. קצת אימון וכל אחד יכול להוציא צליל. הפטנט הוא למצוא את הזווית אבל מה שקורה בפועל זה שהנגן מוצא את הזווית שתגרום לאויר להתאבך למערבולת, ובדומה למים, "להידבק" לדופן הצינור ולצאת בסיבוב. (לא בדוך)
גובה הצליל נקבע ע"י אורך עמוד האויר ביחס לקוטרו וניתן לשינוי והארכה ע"י סתימת חורים לאורך הצינור.
הכלים הללו אינם כלי טרנספוזיצייה משום שהם יכולים להיות מבוססים על כל יחס קוטר-אורך של צינור.
צליל מתקף: אחת הדרכים העתיקות ביותר ליצירת צליל מעמוד אוויר היתה באמצעות צליל מתקף.
ראינו כבר שהמטרה היא שהאויר לא יצא ישר אלא בפולסים: לא מאד פשוט אבל יותר פשוט מהדרך הקודמת: נייצר את הפולסים האלה בעצמנו.
3 דרכים לפי סדר הופעתן:
צליל כוסית: (מהמילה CUP ולא משהו אחר):
אם נכווץ את הספתיים חזק חזק ונלחץ את הלחיים כך שהאויר שכלוא בחלל הפה ייפלט החוצה נקבל מעיין סאונד המזכיר נפיחה. (אגב - למי שייקרא את ההסבר עד הסוף צפוייה הארה גדולה גם בשטח הזה).
מה שקורה הוא שהאויר, במקום לצאת ישר, נתקל בשפתים, ובלחץ שהוא יוצר הוא מצליח למצוא סדק צר ולברוח, אלא שהלחץ שמפעילים השרירים על השפתים גורם להן להיסגר ואז האויר שוב מפעיל לחץ וחוזר חלילה. נוצר פולס של אויר.
אז למה לא יוצא צליל תשאלו?
משום שאין לנו עמוד אויר וכתוצאה מזה, אין תהודה וכתוצאה מזה אין הגבר של תדירות יסוד אחת ואין יצירת גוון ע"י הגבר של צלילים עיליים.
אבל יש פולס!!! חצי דרך עברנו.
הדבר הבא יהיה לייצר צינור אשר יוכל להגביר את תדירות היסוד שנוצרה ע"י הלחץ שייצרו השפתיים. (כמובן שבפועל סדר הדברים הפוך).
להקלה על הטכניקה הזו, ייצרו פומיות (CUP) אשר גורמות לשפתיים להתעגל ולהתכווץ בלי שהשרירים יפעילו כל כך הרבה לחץ.
כל הכלים הללו שייכים לקבוצת ה-BRASS או כלי הנשיפה ממתכת.
קביעת גובה הצליל נעשה כך שהתדירות העצמית של הצינור מאפשרת לנו נגינת צליל יסוד בלבד ובשינוי קל של יחסי הפולס (צורת השפתיים ולחץ האויר) את שורת העיליים שמעליו.
באופן תיאורטי, את כל ה-16. אם השם שלך זה פרדי הארברד או דיזי גילספי, תוכל להוציא במאמץ רב 12-13 צלילים עיליים.
אם השם שלך זה יורם, תסתפק ב-7-8.
מכל מקום: החצוצרות העתיקות היו מסוגלות רק לזה.
שורת הצלילים העיליים של דו לדוגמא הולכת כך:
דו -> דו(8) -> סול-> דו -> מי -> סול -> סי במול -> דו -> רה -> מי -> פה -> סול -> וכ"ו.
שנעשה הפסקת קריאה?
משום כך - הקריאה הצבאית המפורסמת: סול דו, סול דו מי, דו מי סול, סול סול דו. ניתן לנגן אותה ע כל צינור עם כיווץ נכון של השפתיים.
אז מה זה ה-3 לחצנים הללו שיש בחצוצרה?
ואיך ניתן לנגן את כל הסולם הכרומטי?
שאלות יפות:
ובכן, 3 הקלאפות (פיסטונים בלעז) הן מעיין 3 שסתומים אשר כל אחת מהן מאריכה את הצינור קצת. הראשונה בחצי טון, השניה בטון והשלישית בטון וחצי. (סך כל ההארכה הניתנת היא 6 חצאי טון). הנה תמונה של קרן למי שמתבלבל וגם של חצוצרה.
אז אם יש 7 תדירויות יסוד במרווחים של חצי טון (דו, סי, סי במול, לה, לה במול, סול, סול במול ופה) ולכל תדירות יסוד יש צלילים עיליים הניתנים לנגינה אז בעצם, יש לנו את כל שורת הצלילים.
כמה פשוט!!! גאוני.
מי שרוצה עוד להתעמק בכלי נשיפה ממתכת:
כל התורה כולה
שיטת האצבוע
הקבוצה השנייה של צליל מתקף נחלקת לשניים אבל בעיקרון עובדת זהה והיא קבוצת העלים (דאבל ריד וסינגל ריד).
קבוצת העלים עובדת כך שבמקום שהמתקף יווצר ע"י השפתיים, הוא נוצר ע"י לחץ אויר מול "עלה" גמיש יחסית לגוף קשיח או מול שני עלים.
לחץ האויר מפריד את העלים אשר שואפים לחזור למצבם הצמוד וחוזר חלילה - מתקף.
הכלים של קבוצת העלים מאפשרים קביעת גובה צליל ע"י הארכת הצינור באמצעות סתימת חורים וכמו בקבוצת הכוסות, שימוש בצלילים עיליים להרחבת המנעד.
שאלות?
אז אני חייב תשובות לעוד שתי שאלות:
- אז למה טרנספוזיצייה
- איפה מה למה ומתי בהסטוריה.
אחלה
אני הולך לשופינג ואחה"צ נמשיך
אז, כאמור, אנו יודעים שעל מנת שצליל בעל גובה מוגדר יופק אנו צריכים להניע את האויר בלחץ מחזורי מסויים שיהיה בגבולות תדירויות השמע.
יש שתי דרכים עקרוניות לעשות זאת (אם לא מתייחסים לפתח האין סופי שהאלקטרוניקה הכניסה לסיפור):
- הוצאת מיתר משיווי משקל
- התאבכות או עמוד אוויר.
בנוגע למיתר, אני מאמין שאין צורך לפרט.
עמודי אוויר נכללים באופן גס לשתי קבוצות:
- צליל מערבולות
- צליל מתקף
בשניהם קיים צינור חלול אשר נשיפה סתמית של אוויר לתוכו לא תוליד דבר אבל באמצעות טכניקה מסויימת שתוסבר להלן, נוצר בצינור צרם אוויר אשר או כבר בצינור, או בהיפלטותו החוצה מהצינור, לא יוצא בזרם אחיד אלא במצב הרצוי של לחצי אוויר מחזוריים (להלן: גל קול).
צליל מערבולות הוא הצליל הנוצר בכלים מקבוצת החלילים וגרורותיהם. (חליל צד, חלילית, כל הקבוצה המזרחית של העסק אבל גם עוגב ואקורדיאן ומפוחית וכ"ו).
השיטה היא - נשיפת אוויר לתוך חלל גליל (לא חייב להיות ממש צינור) אבל מיד סמוך לנשיפה, ליצור הפרעה אשר תגרום לאויר לנוע בתוך החלל במערבולת אשר מחזוריות (להלן: תדירותה) נשלטת.
יש לכך מספר טכניקות: נעמוד על 2 המרכזיות:
- לשונית: בכלים כמו החלילית, ממש סמוך לפומית מורכבת לשונית אשר זרם האוויר מתנגש בה וכתוצא מכך "מביא אותה" בסיבוב.
המשך התנועה של האוויר בכלי יהיה במערבולת.
עוד ועוד על החלילית:
בחליל (צד) קורה דבר דומה אלא שבכלי הזה הנשיפה היא לדופן הכלי. קצת אימון וכל אחד יכול להוציא צליל. הפטנט הוא למצוא את הזווית אבל מה שקורה בפועל זה שהנגן מוצא את הזווית שתגרום לאויר להתאבך למערבולת, ובדומה למים, "להידבק" לדופן הצינור ולצאת בסיבוב. (לא בדוך)
גובה הצליל נקבע ע"י אורך עמוד האויר ביחס לקוטרו וניתן לשינוי והארכה ע"י סתימת חורים לאורך הצינור.
הכלים הללו אינם כלי טרנספוזיצייה משום שהם יכולים להיות מבוססים על כל יחס קוטר-אורך של צינור.
צליל מתקף: אחת הדרכים העתיקות ביותר ליצירת צליל מעמוד אוויר היתה באמצעות צליל מתקף.
ראינו כבר שהמטרה היא שהאויר לא יצא ישר אלא בפולסים: לא מאד פשוט אבל יותר פשוט מהדרך הקודמת: נייצר את הפולסים האלה בעצמנו.
3 דרכים לפי סדר הופעתן:
צליל כוסית: (מהמילה CUP ולא משהו אחר):
אם נכווץ את הספתיים חזק חזק ונלחץ את הלחיים כך שהאויר שכלוא בחלל הפה ייפלט החוצה נקבל מעיין סאונד המזכיר נפיחה. (אגב - למי שייקרא את ההסבר עד הסוף צפוייה הארה גדולה גם בשטח הזה).
מה שקורה הוא שהאויר, במקום לצאת ישר, נתקל בשפתים, ובלחץ שהוא יוצר הוא מצליח למצוא סדק צר ולברוח, אלא שהלחץ שמפעילים השרירים על השפתים גורם להן להיסגר ואז האויר שוב מפעיל לחץ וחוזר חלילה. נוצר פולס של אויר.
אז למה לא יוצא צליל תשאלו?
משום שאין לנו עמוד אויר וכתוצאה מזה, אין תהודה וכתוצאה מזה אין הגבר של תדירות יסוד אחת ואין יצירת גוון ע"י הגבר של צלילים עיליים.
אבל יש פולס!!! חצי דרך עברנו.
הדבר הבא יהיה לייצר צינור אשר יוכל להגביר את תדירות היסוד שנוצרה ע"י הלחץ שייצרו השפתיים. (כמובן שבפועל סדר הדברים הפוך).
להקלה על הטכניקה הזו, ייצרו פומיות (CUP) אשר גורמות לשפתיים להתעגל ולהתכווץ בלי שהשרירים יפעילו כל כך הרבה לחץ.
כל הכלים הללו שייכים לקבוצת ה-BRASS או כלי הנשיפה ממתכת.
קביעת גובה הצליל נעשה כך שהתדירות העצמית של הצינור מאפשרת לנו נגינת צליל יסוד בלבד ובשינוי קל של יחסי הפולס (צורת השפתיים ולחץ האויר) את שורת העיליים שמעליו.
באופן תיאורטי, את כל ה-16. אם השם שלך זה פרדי הארברד או דיזי גילספי, תוכל להוציא במאמץ רב 12-13 צלילים עיליים.
אם השם שלך זה יורם, תסתפק ב-7-8.
מכל מקום: החצוצרות העתיקות היו מסוגלות רק לזה.
שורת הצלילים העיליים של דו לדוגמא הולכת כך:
דו -> דו(8) -> סול-> דו -> מי -> סול -> סי במול -> דו -> רה -> מי -> פה -> סול -> וכ"ו.
שנעשה הפסקת קריאה?
משום כך - הקריאה הצבאית המפורסמת: סול דו, סול דו מי, דו מי סול, סול סול דו. ניתן לנגן אותה ע כל צינור עם כיווץ נכון של השפתיים.
אז מה זה ה-3 לחצנים הללו שיש בחצוצרה?
ואיך ניתן לנגן את כל הסולם הכרומטי?
שאלות יפות:
ובכן, 3 הקלאפות (פיסטונים בלעז) הן מעיין 3 שסתומים אשר כל אחת מהן מאריכה את הצינור קצת. הראשונה בחצי טון, השניה בטון והשלישית בטון וחצי. (סך כל ההארכה הניתנת היא 6 חצאי טון). הנה תמונה של קרן למי שמתבלבל וגם של חצוצרה.
אז אם יש 7 תדירויות יסוד במרווחים של חצי טון (דו, סי, סי במול, לה, לה במול, סול, סול במול ופה) ולכל תדירות יסוד יש צלילים עיליים הניתנים לנגינה אז בעצם, יש לנו את כל שורת הצלילים.
כמה פשוט!!! גאוני.
מי שרוצה עוד להתעמק בכלי נשיפה ממתכת:
כל התורה כולה
שיטת האצבוע
הקבוצה השנייה של צליל מתקף נחלקת לשניים אבל בעיקרון עובדת זהה והיא קבוצת העלים (דאבל ריד וסינגל ריד).
קבוצת העלים עובדת כך שבמקום שהמתקף יווצר ע"י השפתיים, הוא נוצר ע"י לחץ אויר מול "עלה" גמיש יחסית לגוף קשיח או מול שני עלים.
לחץ האויר מפריד את העלים אשר שואפים לחזור למצבם הצמוד וחוזר חלילה - מתקף.
הכלים של קבוצת העלים מאפשרים קביעת גובה צליל ע"י הארכת הצינור באמצעות סתימת חורים וכמו בקבוצת הכוסות, שימוש בצלילים עיליים להרחבת המנעד.
שאלות?
אז אני חייב תשובות לעוד שתי שאלות:
- אז למה טרנספוזיצייה
- איפה מה למה ומתי בהסטוריה.
אחלה
אני הולך לשופינג ואחה"צ נמשיך
Ram Sofer
פורסם: שבת 23 נוב',02 12:45
יורם, פשוט תענוג לקרוא!
מחכה בקוצר רוח להמשך... (אתה כבר יום וחצי בשופינג! :razz: )
התלבטתי אם לפתוח ת'רד חדש לשאלה הזו, אבל מכיוון שהמונח הופיע גם פה, אז...
אוברטונים:
האם היה בעבר ת'רד על אוברטונים? אני יודע רק באופן כללי על מה מדובר. ניסיתי בחיפוש (ב-אוברטונים,overtones,צלילים עיליים) והם אכן מופיעים, אבל רק כשהם משובצים בתוך טקסטים שלא נוגעים להם ספציפית. אני אשמח אם תוכל להוסיף כמה מילים על איך זה בעצם קורה (מבחינה אקוסטית).
מחכה בקוצר רוח להמשך... (אתה כבר יום וחצי בשופינג! :razz: )
התלבטתי אם לפתוח ת'רד חדש לשאלה הזו, אבל מכיוון שהמונח הופיע גם פה, אז...
אוברטונים:
האם היה בעבר ת'רד על אוברטונים? אני יודע רק באופן כללי על מה מדובר. ניסיתי בחיפוש (ב-אוברטונים,overtones,צלילים עיליים) והם אכן מופיעים, אבל רק כשהם משובצים בתוך טקסטים שלא נוגעים להם ספציפית. אני אשמח אם תוכל להוסיף כמה מילים על איך זה בעצם קורה (מבחינה אקוסטית).
yoramilan
פורסם: שבת 23 נוב',02 18:03
שתי הערות ביניים:
1. שופינג זה דבר חיובי שחשוב לעשות בסבלנות
2. לאובר טונים נפתח שרשרת חדשה.
1. שופינג זה דבר חיובי שחשוב לעשות בסבלנות
2. לאובר טונים נפתח שרשרת חדשה.
Rock_Artist
פורסם: שבת 23 נוב',02 18:23
אני מאמין שתבהיר כמובן את הדברים בנושא הייעודי לאוברטונים אבל רק כדי שמי שנעצר פה ידע.
למרות שהצלילים העיליים צויינו בתווים (דו, רה, סול) הם לא בדיוק זהים לתווים במיוחד לא בפסנתר/מקלדת במצב ממוצע (שהם כלים מושווים).
למרות שהצלילים העיליים צויינו בתווים (דו, רה, סול) הם לא בדיוק זהים לתווים במיוחד לא בפסנתר/מקלדת במצב ממוצע (שהם כלים מושווים).
yoramilan
פורסם: שבת 23 נוב',02 18:55
אוקי:
נתחיל בעניין של הטרנספוזיצייה:
קודם כל, חשוב להגיד:
הכוונה בכלי טרנספוזיצייה היא שהמלחין/מעבד/מתזמר כותב X, הנגן מנגן X אבל בפועל שומעים Y, או לייתר דיוק:
המנגינה היא בטונאליות X, הכלי הוא בטרנספוזיצייה X-Y, ולכן העיבוד לכלי הזה יהיה בטונאליות X+Y.
היום, כלי הטרנספוזיצייה מתרכזים בסקציות של כלי נשיפה אבל אם משהו מהגיטריסטים ששותפים בפורום, גם מנגן תפקידי גיטרה כתובים, אז שיידע שגם גיטרה היא כלי טרנספוזיצייה משום שבד"כ כותבים לה אוקטבה מעל מה שהיא מנגנת בפועל. (גם קונטרבס נשמע אוקטבה ממה שכותבים לו)
כמובן שטרנספוזיצייה של אוקטבה לא משפיעה על הטונאליות אלא רק על הגוון אבל מתזמר מיומן משכיל ואחראי לא יניח לפרטים מסוג זה לחמוק מבינתו.
אנחנו, מכל מקום, נתרכז בכלי הנשיפה.
ראינו בעליל, שהגורמים המשפיעים על גובה הצליל בכלי נשיפה קשורים ב:
- אורך עמוד האויר
- צורת הפקת הצליל והכיוון לאוברטון ספציפי.
אלא שבונה כלי נגינה אינו מסתפק בפרמטרים הללו לקביעת איכות של הכלי. שני הפרמטרים הבאים בסדר חשיבות ראשי בהקשר לאיכות של כלי יהיו גם הגוון והעוצמה. (העוצמה נראית בימינו כפרמטר זניח הניתן לתיקון ופירגון אלקטרוני אבל הקלרניט, האבוב והחצוצרה הומצאו בימים שבהם המונח אלקטרון התייחס לאחד מאלילי מסופוטמייה.)
המרכיב הפיזיקאלי הקובע את העוצמה של תדירות שמע יהיה תמיד סך כל של שני פרמטרים:
- האמפליטודה שהיא כמות האנרגיה אשר אנו מטעינים את התנועה המחזורית (אם באופן ישיר ואם באמצעות מתווך)
- המהוד, או תהודה שהוא מידת ההיענות של הסביבה האפקטיבית לתנועה מחזורית בחלל התחום.
OK - אז כמות האנרגייה שהצליל בכלי נשיפה מוטען בו היא פועל יוצא של לחץ האוויר אשר נייצר בנשיפה לתוך עמוד האוויר.
זה דבר שפשוט להבין וגם פשוט לבדוק: אם נשרוק ונוציא מעט אוויר או הרבה אויר, מבלי לשנות שום דבר נוסף באופן השריקה שלנו נקבל שני צלילים שההבדל היחידי בינהם הוא העוצמה.
כנ"ל בנוגע לכלי הנשיפה העתיק והמורכב בתולדות האנושות: קול האדם.
לבונה הכלים ולמתכנן שלהם אין שום השפעה על גודל הסרעפת של הנגן ולכן המרכיב התיכנוני שעליו עמלו הבונים (ועמלו מאות שנים) היא בהספקת הסביבה האקוסטית האופטימאלית לעניין זה.
כייצד, או לייתר דיוק, מה היו הפתרונות נראה מייד.
בנתיים נחזור לנושא הגוון:
גוון הצליל הוא פרמטר קצת חמקמק בהקשר למרכיביו הפיזיקאלים (מה גם שגוון הוא מרכיב צלילי סובייקטיבי בשונה מעוצמה או גובה צליל שהם מרכיב אבסולוטי ומדיד).
אז קודם כל, הקביעה הזו היא לא נכונה משום שכל אחד ממרכיבי ניתנים למדידה מבחינה פיזיקאלית, אלא שמוח האדם שתפקידו לנתח את הממצאים ואם אפשר גם להינות מהם לא יכול לבודד את כל המרכיבים.
מכל מקום: שלושת המרכיבים המדידים ביותר המשפיעים על גוון הצליל הם:
- יחסי העוצמות בין האובר טונים של תדירות היסוד. (פונקצייה המושפעת מאוד מנושא התהודה - ע"ע)
- התהודה של הכלי עצמו (וכמובן גם התהודה שמספק החלל אבל על כך אין לבונה החצוצרה שליטה).
- צורת הגל השקול (ע"ע קירכהוף) אשר מושפעת בעיקר ע"י צורת ההפקה ומספר אלמנטים נוספים אשר לא ניכנס להם כאן.
ובכן: לכל תנודה מחזורית בטבע ישנם תופעות לויין מחזוריות אשר מושפעות מתנודת היסוד וקשורות איתה ביחס מתמטי הלוקח בחשבון פרמטרים שונים (כמו אנרגית התנודה, מסת הגוף המעורר, אורכו מיתד ליתד וכ"ו)
בגדול - אלה הם האוברטונים.
מבחינתנו, ניתן לומר שלכל צליל מופק, מתלווים צלילי לוואי הנמצאים בייחסי תדירות הולכים וגדלים מתדירות היסוד אשר מצלצלים גם הם.
גוון הצליל הוא קודם כל פונקצייה של יחסי העוצמות בין צלילי לוואי אלה.
הדוגמא הקיצונית ביותר שניתן לתת היא הקלרניט אשר מסיבות שונות, האובר טונים אשר מוגברים בו הם כל אובר טון אי זוגי. מסיבה זו, צליל הקלרניט נשמע צרוד ומאפנף.
האובר טונים אשר מוגברים בחליל (וחלילית) הם כל!!! שורת האוברטונים אבל ביחסים הולכים וגדלים ומסיבה זו צלילו שורקני.
לכל קבוצת כלים ולכל כלי בפני עצמו ישנם יחסי עוצמות שונים בין האובר טונים ומכאו הגיוון העצום בגוונים של כלי נשיפה.
אחד הפרמטרים המשפיעים על ההגבר (כל הגבר) הוא המהוד ובתוך כך גם על האוברטונים = גוון.
מכאן, שהבעייה המרכזית אשר עמדה בפני בוני כלי הנגינה היתה כייצד לייטב למאקסימום את התהודה העצמית שיעניק כלי הנגינה ולאיזה אובר טונים כך שייתקבל הצליל העשיר ביותר (ו"הנכון" ביותר מבחינת מונחי התקופה והאידאל הסגנוני).
לדוגמא: לאורך המאה ה-18 חל מהפך עצום באופן ההתייחסות והבנייה של כלי קשת. לקח שנים עד שנתקבל הכינור "המודרני (1741) ובעקבותיו קבוצת כלי הקשת כולה.
הבעייה העיקרית לא היתה עם הכינור אלא עם הצ'לו שלכאורה החליף שני כלים.
את הוויולה דה גמבה שיוחד לה תפקיד הרמוני בעיקרו עם צלילי סולו ארוכים ומרגשים, וגם כלי בס דוגמת מנדובס וכ"ו.
הצ'לו המודרני הוא פשרה בין שתי גישות אלה.
התפחתו היתה גורמת לו להשמע עמוק יותר אלא שאז לא ניתן היה לייחד לו את קטעי הסולו האופייניים לו. הארכתו ביחס לעומקו היו מגבירים את עוצמתו מאד בתחום הגבוה אלא שהיו חוספים אותו לעיוות מידי עקב הגברתם של אובר טונים היוצרים דיסוננס עם תדירות היסוד.
כעת, נחזור לכלי הנשיפה ולכלי הטרנספוזיצייה בפרט:
ראינו שתכנון ובניית כלי נגינה לוקחים בחשבון פרמטרים רבים אשר אחד בא על חשבון השני.
אין מוצר מושלם אבל יש מוצר שמתקרב לכך.
אם ניקח לדוגמא את קבוצת הקרנות (ב-F).
לקרן סאונד עמוק מאד ובעל תחומי הגבר אדירים. עיקר הבעייה בקרן (צרפתית) היא דווקא להחליש את הצליל מבלי לחנוק אותו.
הדרך הפשוטה ביותר היא להפוך את סדר האובר טונים כך שתדירות היסוד תוחנק בייחס לתדירויות הזוגיות.
הארכת הצינור כך שיפיק צליל הנמוך בקווינטה (ע"ע שורת העיליים מהודעתי הקודמת) היה פתרון כמעט גאוני מבחינה זו.
בקבוצת החצוצרות ב-Bb לדוגמא, היתה בעייה של צליל מבריק מידי אשר "לכלך" את המצלול הכולל.
ברור היה שיש להאריך את הצינור למקסימום האפשרי כך שתישמר עוצמת הכלי אבל הגוון שלו יתרכך.
לסיכום:
1. (סתם להשכלה) לכל אחד מכלי הטרנספוזיצייה יש לפחות חבר אחד במשפחה ב-דו, כלומר ללא טרנספוזיצייה.
ברב משפחות הכלים, דווקא הכלי בדו יצא מהמחזור מאחר והיה "פחות מושלם". (למעשה: קלרינט בדו, חצוצרה בדו, קרן בדו הם כלי הטרנספוזיצייה היחידים ששרדו והם הפחות נפוצים במגדל התזמורתי).
בסון, אבוב, קרן אנגלית, חלילים וטרומבונים היו תמיד ונשארו בדו.
2. כלי הטרנספוזיצייה הם כלים אשר היחס בין המימדים של הכלי למרכיבים נוספים המשפיעים על גוון הצליל היו (וכנראה גם נשארו) הייחס האופטימאלי.
כל שינוי היה יוצר "ירידה" כזו או אחרת במושלמות הצלילית. לאחר שנים של חיפושים וויכוחים הגיעו לקומבינצייה אורך-קוטר-תהודה שנתקבעה.
3. הנושא של "הקושי בקריאת תווים" כלל לא עמד לשאלה וברור היה שבשאלה מה יותר חשוב: נוחות של המנצח/נגן/מלחין לעומת הסאונד המושלם, עמד הסאונד המושלם מעל הכל.
4. יש גם איזה עניין עם הטכניקה שנקראת טכניקת בוהם שהיא הטכניקה המודרנית לסידור השסתומים (בחליל, סקסופון, קלרינט, בסון, אבוב וכ"ו) שהשפיעה על מכלול ההחלטות אבל אני מעדיף לא להתעסק עם זה.
וכהנה וכהנה סוגיות
אני שוב חייב לרוץ כך שנשארתי באוברדראפט של ההשתלשלות ההיסטורית.
אולי בלילה.
נתחיל בעניין של הטרנספוזיצייה:
קודם כל, חשוב להגיד:
הכוונה בכלי טרנספוזיצייה היא שהמלחין/מעבד/מתזמר כותב X, הנגן מנגן X אבל בפועל שומעים Y, או לייתר דיוק:
המנגינה היא בטונאליות X, הכלי הוא בטרנספוזיצייה X-Y, ולכן העיבוד לכלי הזה יהיה בטונאליות X+Y.
היום, כלי הטרנספוזיצייה מתרכזים בסקציות של כלי נשיפה אבל אם משהו מהגיטריסטים ששותפים בפורום, גם מנגן תפקידי גיטרה כתובים, אז שיידע שגם גיטרה היא כלי טרנספוזיצייה משום שבד"כ כותבים לה אוקטבה מעל מה שהיא מנגנת בפועל. (גם קונטרבס נשמע אוקטבה ממה שכותבים לו)
כמובן שטרנספוזיצייה של אוקטבה לא משפיעה על הטונאליות אלא רק על הגוון אבל מתזמר מיומן משכיל ואחראי לא יניח לפרטים מסוג זה לחמוק מבינתו.
אנחנו, מכל מקום, נתרכז בכלי הנשיפה.
ראינו בעליל, שהגורמים המשפיעים על גובה הצליל בכלי נשיפה קשורים ב:
- אורך עמוד האויר
- צורת הפקת הצליל והכיוון לאוברטון ספציפי.
אלא שבונה כלי נגינה אינו מסתפק בפרמטרים הללו לקביעת איכות של הכלי. שני הפרמטרים הבאים בסדר חשיבות ראשי בהקשר לאיכות של כלי יהיו גם הגוון והעוצמה. (העוצמה נראית בימינו כפרמטר זניח הניתן לתיקון ופירגון אלקטרוני אבל הקלרניט, האבוב והחצוצרה הומצאו בימים שבהם המונח אלקטרון התייחס לאחד מאלילי מסופוטמייה.)
המרכיב הפיזיקאלי הקובע את העוצמה של תדירות שמע יהיה תמיד סך כל של שני פרמטרים:
- האמפליטודה שהיא כמות האנרגיה אשר אנו מטעינים את התנועה המחזורית (אם באופן ישיר ואם באמצעות מתווך)
- המהוד, או תהודה שהוא מידת ההיענות של הסביבה האפקטיבית לתנועה מחזורית בחלל התחום.
OK - אז כמות האנרגייה שהצליל בכלי נשיפה מוטען בו היא פועל יוצא של לחץ האוויר אשר נייצר בנשיפה לתוך עמוד האוויר.
זה דבר שפשוט להבין וגם פשוט לבדוק: אם נשרוק ונוציא מעט אוויר או הרבה אויר, מבלי לשנות שום דבר נוסף באופן השריקה שלנו נקבל שני צלילים שההבדל היחידי בינהם הוא העוצמה.
כנ"ל בנוגע לכלי הנשיפה העתיק והמורכב בתולדות האנושות: קול האדם.
לבונה הכלים ולמתכנן שלהם אין שום השפעה על גודל הסרעפת של הנגן ולכן המרכיב התיכנוני שעליו עמלו הבונים (ועמלו מאות שנים) היא בהספקת הסביבה האקוסטית האופטימאלית לעניין זה.
כייצד, או לייתר דיוק, מה היו הפתרונות נראה מייד.
בנתיים נחזור לנושא הגוון:
גוון הצליל הוא פרמטר קצת חמקמק בהקשר למרכיביו הפיזיקאלים (מה גם שגוון הוא מרכיב צלילי סובייקטיבי בשונה מעוצמה או גובה צליל שהם מרכיב אבסולוטי ומדיד).
אז קודם כל, הקביעה הזו היא לא נכונה משום שכל אחד ממרכיבי ניתנים למדידה מבחינה פיזיקאלית, אלא שמוח האדם שתפקידו לנתח את הממצאים ואם אפשר גם להינות מהם לא יכול לבודד את כל המרכיבים.
מכל מקום: שלושת המרכיבים המדידים ביותר המשפיעים על גוון הצליל הם:
- יחסי העוצמות בין האובר טונים של תדירות היסוד. (פונקצייה המושפעת מאוד מנושא התהודה - ע"ע)
- התהודה של הכלי עצמו (וכמובן גם התהודה שמספק החלל אבל על כך אין לבונה החצוצרה שליטה).
- צורת הגל השקול (ע"ע קירכהוף) אשר מושפעת בעיקר ע"י צורת ההפקה ומספר אלמנטים נוספים אשר לא ניכנס להם כאן.
ובכן: לכל תנודה מחזורית בטבע ישנם תופעות לויין מחזוריות אשר מושפעות מתנודת היסוד וקשורות איתה ביחס מתמטי הלוקח בחשבון פרמטרים שונים (כמו אנרגית התנודה, מסת הגוף המעורר, אורכו מיתד ליתד וכ"ו)
בגדול - אלה הם האוברטונים.
מבחינתנו, ניתן לומר שלכל צליל מופק, מתלווים צלילי לוואי הנמצאים בייחסי תדירות הולכים וגדלים מתדירות היסוד אשר מצלצלים גם הם.
גוון הצליל הוא קודם כל פונקצייה של יחסי העוצמות בין צלילי לוואי אלה.
הדוגמא הקיצונית ביותר שניתן לתת היא הקלרניט אשר מסיבות שונות, האובר טונים אשר מוגברים בו הם כל אובר טון אי זוגי. מסיבה זו, צליל הקלרניט נשמע צרוד ומאפנף.
האובר טונים אשר מוגברים בחליל (וחלילית) הם כל!!! שורת האוברטונים אבל ביחסים הולכים וגדלים ומסיבה זו צלילו שורקני.
לכל קבוצת כלים ולכל כלי בפני עצמו ישנם יחסי עוצמות שונים בין האובר טונים ומכאו הגיוון העצום בגוונים של כלי נשיפה.
אחד הפרמטרים המשפיעים על ההגבר (כל הגבר) הוא המהוד ובתוך כך גם על האוברטונים = גוון.
מכאן, שהבעייה המרכזית אשר עמדה בפני בוני כלי הנגינה היתה כייצד לייטב למאקסימום את התהודה העצמית שיעניק כלי הנגינה ולאיזה אובר טונים כך שייתקבל הצליל העשיר ביותר (ו"הנכון" ביותר מבחינת מונחי התקופה והאידאל הסגנוני).
לדוגמא: לאורך המאה ה-18 חל מהפך עצום באופן ההתייחסות והבנייה של כלי קשת. לקח שנים עד שנתקבל הכינור "המודרני (1741) ובעקבותיו קבוצת כלי הקשת כולה.
הבעייה העיקרית לא היתה עם הכינור אלא עם הצ'לו שלכאורה החליף שני כלים.
את הוויולה דה גמבה שיוחד לה תפקיד הרמוני בעיקרו עם צלילי סולו ארוכים ומרגשים, וגם כלי בס דוגמת מנדובס וכ"ו.
הצ'לו המודרני הוא פשרה בין שתי גישות אלה.
התפחתו היתה גורמת לו להשמע עמוק יותר אלא שאז לא ניתן היה לייחד לו את קטעי הסולו האופייניים לו. הארכתו ביחס לעומקו היו מגבירים את עוצמתו מאד בתחום הגבוה אלא שהיו חוספים אותו לעיוות מידי עקב הגברתם של אובר טונים היוצרים דיסוננס עם תדירות היסוד.
כעת, נחזור לכלי הנשיפה ולכלי הטרנספוזיצייה בפרט:
ראינו שתכנון ובניית כלי נגינה לוקחים בחשבון פרמטרים רבים אשר אחד בא על חשבון השני.
אין מוצר מושלם אבל יש מוצר שמתקרב לכך.
אם ניקח לדוגמא את קבוצת הקרנות (ב-F).
לקרן סאונד עמוק מאד ובעל תחומי הגבר אדירים. עיקר הבעייה בקרן (צרפתית) היא דווקא להחליש את הצליל מבלי לחנוק אותו.
הדרך הפשוטה ביותר היא להפוך את סדר האובר טונים כך שתדירות היסוד תוחנק בייחס לתדירויות הזוגיות.
הארכת הצינור כך שיפיק צליל הנמוך בקווינטה (ע"ע שורת העיליים מהודעתי הקודמת) היה פתרון כמעט גאוני מבחינה זו.
בקבוצת החצוצרות ב-Bb לדוגמא, היתה בעייה של צליל מבריק מידי אשר "לכלך" את המצלול הכולל.
ברור היה שיש להאריך את הצינור למקסימום האפשרי כך שתישמר עוצמת הכלי אבל הגוון שלו יתרכך.
לסיכום:
1. (סתם להשכלה) לכל אחד מכלי הטרנספוזיצייה יש לפחות חבר אחד במשפחה ב-דו, כלומר ללא טרנספוזיצייה.
ברב משפחות הכלים, דווקא הכלי בדו יצא מהמחזור מאחר והיה "פחות מושלם". (למעשה: קלרינט בדו, חצוצרה בדו, קרן בדו הם כלי הטרנספוזיצייה היחידים ששרדו והם הפחות נפוצים במגדל התזמורתי).
בסון, אבוב, קרן אנגלית, חלילים וטרומבונים היו תמיד ונשארו בדו.
2. כלי הטרנספוזיצייה הם כלים אשר היחס בין המימדים של הכלי למרכיבים נוספים המשפיעים על גוון הצליל היו (וכנראה גם נשארו) הייחס האופטימאלי.
כל שינוי היה יוצר "ירידה" כזו או אחרת במושלמות הצלילית. לאחר שנים של חיפושים וויכוחים הגיעו לקומבינצייה אורך-קוטר-תהודה שנתקבעה.
3. הנושא של "הקושי בקריאת תווים" כלל לא עמד לשאלה וברור היה שבשאלה מה יותר חשוב: נוחות של המנצח/נגן/מלחין לעומת הסאונד המושלם, עמד הסאונד המושלם מעל הכל.
4. יש גם איזה עניין עם הטכניקה שנקראת טכניקת בוהם שהיא הטכניקה המודרנית לסידור השסתומים (בחליל, סקסופון, קלרינט, בסון, אבוב וכ"ו) שהשפיעה על מכלול ההחלטות אבל אני מעדיף לא להתעסק עם זה.
וכהנה וכהנה סוגיות
אני שוב חייב לרוץ כך שנשארתי באוברדראפט של ההשתלשלות ההיסטורית.
אולי בלילה.
yoramilan
פורסם: שבת 23 נוב',02 19:07
ההערה של אמן הרוק היא סופר סופר סופר נכונה.
אין בדעתי להיכנס כרגע לכל הנושא של הכיוונון המושווה.
מובן שהדבר הראשון שנוצר עם הכיוונון המושווה היה "זיוף" של הצלילים ביחס לאובר טונים משום שהאובר טונים הם תופעה מתמטית פיזיקאלית והכיוונון המושווה הוא יציאה מלאכותית.
אבל:
הכיוונון המושווה "נחתם" פחות או יותר סופית סביב אמצע המאה ה-18 לקראת סוף ימיו של באך ואילו הכלים המודרנים אשר נעשו בהם שינויים מרחיקי לכת זה סיפור של מאה-מאה חמישים שנה יותר מאוחר. (החליל המודרני לדוגמא 1842 שזה כמעט מאה שנה אחרי מותו של באך).
ברור שבאך לא ידע על הגוונים של הכלים שמנגנים היום את יצירותיו וזה נושא לדיון מרתק, איך היו נשמעות יצירותיו לו היה יודע על קיומם של כלים מודרנים.
זו גם הסיבה שבגללה האסכולה של נגינה בכלים עתיקים כה פורחת.
אין בדעתי להיכנס כרגע לכל הנושא של הכיוונון המושווה.
מובן שהדבר הראשון שנוצר עם הכיוונון המושווה היה "זיוף" של הצלילים ביחס לאובר טונים משום שהאובר טונים הם תופעה מתמטית פיזיקאלית והכיוונון המושווה הוא יציאה מלאכותית.
אבל:
הכיוונון המושווה "נחתם" פחות או יותר סופית סביב אמצע המאה ה-18 לקראת סוף ימיו של באך ואילו הכלים המודרנים אשר נעשו בהם שינויים מרחיקי לכת זה סיפור של מאה-מאה חמישים שנה יותר מאוחר. (החליל המודרני לדוגמא 1842 שזה כמעט מאה שנה אחרי מותו של באך).
ברור שבאך לא ידע על הגוונים של הכלים שמנגנים היום את יצירותיו וזה נושא לדיון מרתק, איך היו נשמעות יצירותיו לו היה יודע על קיומם של כלים מודרנים.
זו גם הסיבה שבגללה האסכולה של נגינה בכלים עתיקים כה פורחת.
yoramilan
פורסם: ראשון 24 נוב',02 08:59
היסטוריה:
Well, התלבטתי הרבה איך להציג את הפן ההיסטורי של התפתחות כלי הנגינה (תוך כדי מישוש שקיות חלב בסופר).
למעשה, מי שקרא בסבלנות את רשימותיי הקודמות, יכול היה לצייר לעצמו את התמונה ללא מאמץ רב.
אבל מאז שהחלה הרשימה הזו להתגלגל, היה לי ברור שעצם הדיון הוא על שתי נקודות שחשוב לי להתייחס אליהן:
א. טכנולוגיה ומוסיקה (או: פשרות כואבות). עד כמה שהדיון הזה עשוי היה להראות ארכאי ועתיק, הרי מדובר בנושא שהיה נשמת אפו של א.ק.ט. מאז הגיליון הראשון: האם טכנולוגיה ומוסיקה יכולות וצריכות ללכת ביחד?
בעניינו, אנו מרגישים פורצי דרך וחוצי קווים. נטשנו את החשיבה העתיקה לפיה מוזיקה היא ביצוע מוסיקאלי על כלי נגינה בלבד, ואנו משמשים שגרירים של קידמה, שילוב טכנולוגי והכי חשוב: סוג מסוים של יצירת איש אשכולות אשר גם מנגן וגם מקליט, בקיא בתאורייה המוסיקלית אבל גם שולט במונחים מעולם הפיזיקה והאקוסטיקה, קורא תווים בכמה מפתחות אבל גם שורת קוד בכמה שפות. יודע להעריך סאונד טוב אבל מבין שלא כל "הברזל" זהב, או לייתר דיוק, שזה לא ערימת האפקטים ליד הסאונדמן אלא ערימת השנים שבהם הוא למד והתנסה ואם לדייק לחלוטין, הרי שזו שרשרת שמתחילה מנגן מיומן על הבמה, דרך איש הלחמה קפדן וקניין חד עין וכ"ו.
התפיסה הזו, לא רק שאינה חדשנית, אלא שהיא הייתה הטיפוס השכיח בקרב מוזיקאים בכל תקופת התרבות המערבית "הקדומה". (מירכאות משום שמדובר "בעת החדשה" מבחינה היסטורית).
למעשה, נגן מיומן היה גם צייר מיומן, וכותב סיפרות נפלא, ותאורטיקן אשר חיפש הגיון נומרי דרך הכוכבים וסיפורי המיתולוגיה, חקר בפילוסופיה של תקופתו אבל קרא ושינן את שאמרו קודמיו והחשוב מכל היה חשוף, ער ושותף פעיל בכל התגליות הטכנולוגיות החשובות בשדה המוסיקלי של תקופתו.
באך היה מעורב ב"המצאת" הכיוונון המושווה עד מעל לאוזניו ותרם את אחד ממחזורי עבודותיו הידוע ביותר ככלי מחקרי ממדרגה ראשונה לצורך כך. (כן כן... ספר הפרלודים והפוגות "הפסנתר המושווה היטב"). קשה לתאר תסריט לפיו באך לא היה לוקח חלק פעיל בתהליך הזה אשר היה אחד התהליכים המשפיעים ביותר על המוזיקה שאני ואתם שומעים יום יום מסביבנו. אל ייקל הדבר בעיניכם.
הסיפור הזה של "התמחות", שאתה מבין רק בזה ואני, שמבין במשהו אחר לא מבין דבר בדבר הזה, הוא סיפור שהחל לתפוס תאוצה באמצע המאה ה-18 סביב מה שאנו קוראים לו "המהפכה התעשייתית" והגיע לשיאו בתקופה המוסיקלית הקרויה "רומנטיקה". (במונחים של זמן היסטורי זה "אתמול").
אלא שגם אז היו מוסיקאים שלא הסתפקו בהלחנה/ניצוח/נגינה וחקרו בסובב אותם, ועקרונות מוסיקליים, תגליות תאורטיות ופיתוח טכנולוגי המשיכו להיות חלק מעולמם האומנותי.
שוב אני אומר: אלמלא מוסיקאים בעלי דמיון מחד וכושר המצאה מאידך, כאלה ששלטו היטב בעולם המוזיקאלי אבל לא חששו מההתפתחות הטכנולוגית העצומה שמסביבם, קרוב לוודאי שלא היה מומצא הכינור המודרני, החליל המודרני, הפסנתר המושווה, הסמפלר המושווה היטב וה-Qubase SX המושווה עוד יותר. (והיו לעניין הזה גם חסרונות והיבטים שליליים אבל זה למקום אחר)
אבל...
כמה מבין קוראי הפורום הזה קוראים תווים? (זכור לי סקר מצמרר בתוצאותיו בנושא זה)
וכמה קוראים שני מפתחות או יותר?
כמה מבין הפורום הזה מנגנים (או לפחות ניגנו פעם) באמת על כלי אקוסטי כל שהוא? אקוסטי לגמרי: לא פסנתר חשמלי, לא גיטרה חשמלית, בטח שלא סינטי/סמפלר/פרוטילופס?
את כל הרשימה הזו כתבתי בשביל השאלה הזו, משום שבעניין הזה חטאנו חטא חמור לאבותינו המוזיקאים.
משום שמי שלא לחץ מימיו על קליד של פסנתר כנף אמיתי לא יבין מה המשמעות של רטט של מיתר והשפעתו על לוח תהודה.
מי שלא לחץ מיתר ניילון לגריף של גיטרה ספרדית, יתקשה להבין את החשיבות של העץ. ויתקשה להבין את הקשר בין ויברטו של האצבע למעטפת הצליל.
יתקשה לשלוט במונחים כמו sustain ו Decay. ידע לצייץ אותם תחת כל עץ רענן, בזה אין לי ספק, אבל לא בטוח שייבין בכלל מה המשמעות.
מי שלא הרטיב תחת לשונו עלה של סקסופון וידע בדיוק מתי העלה הגיע למידת הלחות הראויה, יאבד את הרגישות למידה נכונה של צרידות, עיקום, לגטו ואז לא יעזור Pitch wheel וקונטרולרים ופדלים.
כלום... בטווח הארוך ילדינו יאבדו כל רגישות למרכיבים העצומים של הגוון שבשליטת המוזיקאי ויתרגלו לחשיבה, שלצערי, אני נתקל בה אצל תלמידי וגם אצל חלקים מהקוראים של הפורום, לפיה, כל דבר ניתן לסימפול ושליטה אלגוריתמית.
אבל לא רק: במהרה הם יתרגלו לזלזל בהצבת מיקרופונים נכונה משום שמעולם כילדים לא זחלו מוקסמים מתחת לפסנתר כנף בניסיון להקשיב "איפה שומעים הכי חזק".
במהרה הם לא יבינו את כל העניין הזה עם ספוגים, תקרה משופעת ומלכודות בס כי מעולם הם לא ראו מתופף משגע את עצמו לדעת בניסיון להבין מה כמות השמיכות המהוהות שייש לדחוף לבטן תוף הבס, או באסיסט מסתובב אחוז טרוף בחדרו בניסיון למצוא את פיסת המתכת שרועדת ומצלצלת בכל פעם שהוא מנגן סי במול (תופעה שכעת נקרא לה "החזר תדירות עצמית").
לדידם, כל בעיה כזו היא פונקציה של טראשהולד ו-EQ. וכל דבר ניתן לפתור ע"י החלפת דגימה, או קניית מחשב חדש.
הטובים שבהם יצליחו אולי להגיב למה שהם שומעים אבל את הייכולת לתכנן אוירה אקוסטית וחווית סאונד ולקבוע מראש את האידאל הם יאבדו לחלוטין.
נקודה שנייה: ואולי דבר נוסף (קצת נסחפתי, אין ספק) שנוגע ממש ישירות לנושא: נגן חצוצרה במאה ה-18 הוטרד קודם כל ע"י המוטיבציה האין סופית לחיפוש הצליל המושלם.
אם כתוצאה מכך הוא היה צריך ללמוד לעשות טרנספוזיצייה מהירה מהדף בטרצה קטנה בירידה, זה היה זניח מבחינתו.
כך גם מבחינת המלחין שהיה צריך לרשום את התווים, המנצח (תופעה מודרנית לחלוטין אגב) שהיה צריך לקרוא ולנצח בעת ובעונה אחת על יותר מ-10 סוגי טרנספוזיציות שונות (כולל כמה מפתחות וכ"ו) ואפילו מעתיקי התווים.
מה אתם חושבים? שפרלוד של שופן במי במול מינור זה גחמה לרשום 6 סימני התק במפתח? לא!!! זה הרגיסטר שבו אוסף הצלילים אותם הוא הגה במוחו נשמעים הכי פרופורציוני.
וקונצ'רטו לקלרינט בלה מזור? שם זה נשמע הכי טוב לאוזניו של המלחין.
העובדה שהכנרים לא יראו מייתר פתוח אחד לאורך כל היצירה לחלוטין לא רלוונטית לעניין זה.
כולם ידעו לעשות זאת ומי שלא התאמץ בילדותו כנגן, התאמץ כל ימי חייו כסנדלר.
ובימינו?
היום, עוד לפני שהשיר הולחן זה ברור שהוא יהיה ב-Em או Am ואם זה גבוה לזמרת והיא נמעת כמו צפצפה? אז מה. העיקר שלבסיסט יהיה נוח עם הפוזיציות שהוא למד מהספר קלטת שהוא קנה ב-30 ש"ח במרום.
רק אידיאל אחד: לפשט, להיות קומוניקטיבי, להתפשר כדי להגיע למכנה משותף רחב, לכווווולם.
מה זה חשוב אם מקבלים את התוצאה הרצויה?
העיקר שכל אחד יוכל לייצר מוסיקה אחרי שעתיים על התוכנה שהוא גנב דרך האינטרנט.
מה זה חשוב אם קידוד ל-MP3 טוחן לתדרים הגבוהים את הצורה (קראתי פה דיון מעמיק לאחרונה ובו נאמר ש"קידוד נכון" ולא מרגישים בהבדל... נו... אתם מבינים?), העיקר שניתן יהיה להעביר קבצים ברשת (אז האמת שזה נכון בערוץ טכנולוגי מסוים ובאמת קידם המון נושאים מסוימים אבל בטווח הלא רחוק לאף אחד מאתנו לא תהיה סבלנות להתאמץ להוציא Hi Hat כמו שצריך. לרובנו הי האט עם גבוהים בכלל ישמע זיוף).
וכ"ו...
זה הסיפור רבותיי: ההמצאות הללו וההחלטות הללו, נקבעו ע"י אנשים שהאיכות והאנינות עמדו אצלם הרבה מעל נוחות.
אין ספק שהרבה יותר נוח לנגן כשכל הכלים מכוונים לאותו סולם. (נכנסתי פה פעם לאיזה חדר נגינה ומורה נתן שם שיעור גיטרה ראשון או שני לאיזה ילד קטן. אז כדי שהילד לא יצטרך להתאמץ ללחוץ את המיתר המורה שיחרר את המיתרים באיזה קוורטה כך שכל פריטה המיתר זמזם בטרוף. ככה הלך עוד נגן נקודה.) אבל לא אם זה בא על חשבון אנינות של סאונד.
בתכלס, גם הרבה יותר נוח לא לסחוב לכל הופעה את הקומפרסור או המיק אמפ... שיישמע חרה, הקהל הרי לא שם לב...
טוב
אם למישהו עוד יש כוח לעובדות הסטוריות יבשות שירגיש חופשי לשאול.
אהה, עוד משהו:
העולם לא ניתן לנו בירושה מהורינו, אלא ניתן לנו בהשאלה מילדינו.
ותחשבו על זה
Well, התלבטתי הרבה איך להציג את הפן ההיסטורי של התפתחות כלי הנגינה (תוך כדי מישוש שקיות חלב בסופר).
למעשה, מי שקרא בסבלנות את רשימותיי הקודמות, יכול היה לצייר לעצמו את התמונה ללא מאמץ רב.
אבל מאז שהחלה הרשימה הזו להתגלגל, היה לי ברור שעצם הדיון הוא על שתי נקודות שחשוב לי להתייחס אליהן:
א. טכנולוגיה ומוסיקה (או: פשרות כואבות). עד כמה שהדיון הזה עשוי היה להראות ארכאי ועתיק, הרי מדובר בנושא שהיה נשמת אפו של א.ק.ט. מאז הגיליון הראשון: האם טכנולוגיה ומוסיקה יכולות וצריכות ללכת ביחד?
בעניינו, אנו מרגישים פורצי דרך וחוצי קווים. נטשנו את החשיבה העתיקה לפיה מוזיקה היא ביצוע מוסיקאלי על כלי נגינה בלבד, ואנו משמשים שגרירים של קידמה, שילוב טכנולוגי והכי חשוב: סוג מסוים של יצירת איש אשכולות אשר גם מנגן וגם מקליט, בקיא בתאורייה המוסיקלית אבל גם שולט במונחים מעולם הפיזיקה והאקוסטיקה, קורא תווים בכמה מפתחות אבל גם שורת קוד בכמה שפות. יודע להעריך סאונד טוב אבל מבין שלא כל "הברזל" זהב, או לייתר דיוק, שזה לא ערימת האפקטים ליד הסאונדמן אלא ערימת השנים שבהם הוא למד והתנסה ואם לדייק לחלוטין, הרי שזו שרשרת שמתחילה מנגן מיומן על הבמה, דרך איש הלחמה קפדן וקניין חד עין וכ"ו.
התפיסה הזו, לא רק שאינה חדשנית, אלא שהיא הייתה הטיפוס השכיח בקרב מוזיקאים בכל תקופת התרבות המערבית "הקדומה". (מירכאות משום שמדובר "בעת החדשה" מבחינה היסטורית).
למעשה, נגן מיומן היה גם צייר מיומן, וכותב סיפרות נפלא, ותאורטיקן אשר חיפש הגיון נומרי דרך הכוכבים וסיפורי המיתולוגיה, חקר בפילוסופיה של תקופתו אבל קרא ושינן את שאמרו קודמיו והחשוב מכל היה חשוף, ער ושותף פעיל בכל התגליות הטכנולוגיות החשובות בשדה המוסיקלי של תקופתו.
באך היה מעורב ב"המצאת" הכיוונון המושווה עד מעל לאוזניו ותרם את אחד ממחזורי עבודותיו הידוע ביותר ככלי מחקרי ממדרגה ראשונה לצורך כך. (כן כן... ספר הפרלודים והפוגות "הפסנתר המושווה היטב"). קשה לתאר תסריט לפיו באך לא היה לוקח חלק פעיל בתהליך הזה אשר היה אחד התהליכים המשפיעים ביותר על המוזיקה שאני ואתם שומעים יום יום מסביבנו. אל ייקל הדבר בעיניכם.
הסיפור הזה של "התמחות", שאתה מבין רק בזה ואני, שמבין במשהו אחר לא מבין דבר בדבר הזה, הוא סיפור שהחל לתפוס תאוצה באמצע המאה ה-18 סביב מה שאנו קוראים לו "המהפכה התעשייתית" והגיע לשיאו בתקופה המוסיקלית הקרויה "רומנטיקה". (במונחים של זמן היסטורי זה "אתמול").
אלא שגם אז היו מוסיקאים שלא הסתפקו בהלחנה/ניצוח/נגינה וחקרו בסובב אותם, ועקרונות מוסיקליים, תגליות תאורטיות ופיתוח טכנולוגי המשיכו להיות חלק מעולמם האומנותי.
שוב אני אומר: אלמלא מוסיקאים בעלי דמיון מחד וכושר המצאה מאידך, כאלה ששלטו היטב בעולם המוזיקאלי אבל לא חששו מההתפתחות הטכנולוגית העצומה שמסביבם, קרוב לוודאי שלא היה מומצא הכינור המודרני, החליל המודרני, הפסנתר המושווה, הסמפלר המושווה היטב וה-Qubase SX המושווה עוד יותר. (והיו לעניין הזה גם חסרונות והיבטים שליליים אבל זה למקום אחר)
אבל...
כמה מבין קוראי הפורום הזה קוראים תווים? (זכור לי סקר מצמרר בתוצאותיו בנושא זה)
וכמה קוראים שני מפתחות או יותר?
כמה מבין הפורום הזה מנגנים (או לפחות ניגנו פעם) באמת על כלי אקוסטי כל שהוא? אקוסטי לגמרי: לא פסנתר חשמלי, לא גיטרה חשמלית, בטח שלא סינטי/סמפלר/פרוטילופס?
את כל הרשימה הזו כתבתי בשביל השאלה הזו, משום שבעניין הזה חטאנו חטא חמור לאבותינו המוזיקאים.
משום שמי שלא לחץ מימיו על קליד של פסנתר כנף אמיתי לא יבין מה המשמעות של רטט של מיתר והשפעתו על לוח תהודה.
מי שלא לחץ מיתר ניילון לגריף של גיטרה ספרדית, יתקשה להבין את החשיבות של העץ. ויתקשה להבין את הקשר בין ויברטו של האצבע למעטפת הצליל.
יתקשה לשלוט במונחים כמו sustain ו Decay. ידע לצייץ אותם תחת כל עץ רענן, בזה אין לי ספק, אבל לא בטוח שייבין בכלל מה המשמעות.
מי שלא הרטיב תחת לשונו עלה של סקסופון וידע בדיוק מתי העלה הגיע למידת הלחות הראויה, יאבד את הרגישות למידה נכונה של צרידות, עיקום, לגטו ואז לא יעזור Pitch wheel וקונטרולרים ופדלים.
כלום... בטווח הארוך ילדינו יאבדו כל רגישות למרכיבים העצומים של הגוון שבשליטת המוזיקאי ויתרגלו לחשיבה, שלצערי, אני נתקל בה אצל תלמידי וגם אצל חלקים מהקוראים של הפורום, לפיה, כל דבר ניתן לסימפול ושליטה אלגוריתמית.
אבל לא רק: במהרה הם יתרגלו לזלזל בהצבת מיקרופונים נכונה משום שמעולם כילדים לא זחלו מוקסמים מתחת לפסנתר כנף בניסיון להקשיב "איפה שומעים הכי חזק".
במהרה הם לא יבינו את כל העניין הזה עם ספוגים, תקרה משופעת ומלכודות בס כי מעולם הם לא ראו מתופף משגע את עצמו לדעת בניסיון להבין מה כמות השמיכות המהוהות שייש לדחוף לבטן תוף הבס, או באסיסט מסתובב אחוז טרוף בחדרו בניסיון למצוא את פיסת המתכת שרועדת ומצלצלת בכל פעם שהוא מנגן סי במול (תופעה שכעת נקרא לה "החזר תדירות עצמית").
לדידם, כל בעיה כזו היא פונקציה של טראשהולד ו-EQ. וכל דבר ניתן לפתור ע"י החלפת דגימה, או קניית מחשב חדש.
הטובים שבהם יצליחו אולי להגיב למה שהם שומעים אבל את הייכולת לתכנן אוירה אקוסטית וחווית סאונד ולקבוע מראש את האידאל הם יאבדו לחלוטין.
נקודה שנייה: ואולי דבר נוסף (קצת נסחפתי, אין ספק) שנוגע ממש ישירות לנושא: נגן חצוצרה במאה ה-18 הוטרד קודם כל ע"י המוטיבציה האין סופית לחיפוש הצליל המושלם.
אם כתוצאה מכך הוא היה צריך ללמוד לעשות טרנספוזיצייה מהירה מהדף בטרצה קטנה בירידה, זה היה זניח מבחינתו.
כך גם מבחינת המלחין שהיה צריך לרשום את התווים, המנצח (תופעה מודרנית לחלוטין אגב) שהיה צריך לקרוא ולנצח בעת ובעונה אחת על יותר מ-10 סוגי טרנספוזיציות שונות (כולל כמה מפתחות וכ"ו) ואפילו מעתיקי התווים.
מה אתם חושבים? שפרלוד של שופן במי במול מינור זה גחמה לרשום 6 סימני התק במפתח? לא!!! זה הרגיסטר שבו אוסף הצלילים אותם הוא הגה במוחו נשמעים הכי פרופורציוני.
וקונצ'רטו לקלרינט בלה מזור? שם זה נשמע הכי טוב לאוזניו של המלחין.
העובדה שהכנרים לא יראו מייתר פתוח אחד לאורך כל היצירה לחלוטין לא רלוונטית לעניין זה.
כולם ידעו לעשות זאת ומי שלא התאמץ בילדותו כנגן, התאמץ כל ימי חייו כסנדלר.
ובימינו?
היום, עוד לפני שהשיר הולחן זה ברור שהוא יהיה ב-Em או Am ואם זה גבוה לזמרת והיא נמעת כמו צפצפה? אז מה. העיקר שלבסיסט יהיה נוח עם הפוזיציות שהוא למד מהספר קלטת שהוא קנה ב-30 ש"ח במרום.
רק אידיאל אחד: לפשט, להיות קומוניקטיבי, להתפשר כדי להגיע למכנה משותף רחב, לכווווולם.
מה זה חשוב אם מקבלים את התוצאה הרצויה?
העיקר שכל אחד יוכל לייצר מוסיקה אחרי שעתיים על התוכנה שהוא גנב דרך האינטרנט.
מה זה חשוב אם קידוד ל-MP3 טוחן לתדרים הגבוהים את הצורה (קראתי פה דיון מעמיק לאחרונה ובו נאמר ש"קידוד נכון" ולא מרגישים בהבדל... נו... אתם מבינים?), העיקר שניתן יהיה להעביר קבצים ברשת (אז האמת שזה נכון בערוץ טכנולוגי מסוים ובאמת קידם המון נושאים מסוימים אבל בטווח הלא רחוק לאף אחד מאתנו לא תהיה סבלנות להתאמץ להוציא Hi Hat כמו שצריך. לרובנו הי האט עם גבוהים בכלל ישמע זיוף).
וכ"ו...
זה הסיפור רבותיי: ההמצאות הללו וההחלטות הללו, נקבעו ע"י אנשים שהאיכות והאנינות עמדו אצלם הרבה מעל נוחות.
אין ספק שהרבה יותר נוח לנגן כשכל הכלים מכוונים לאותו סולם. (נכנסתי פה פעם לאיזה חדר נגינה ומורה נתן שם שיעור גיטרה ראשון או שני לאיזה ילד קטן. אז כדי שהילד לא יצטרך להתאמץ ללחוץ את המיתר המורה שיחרר את המיתרים באיזה קוורטה כך שכל פריטה המיתר זמזם בטרוף. ככה הלך עוד נגן נקודה.) אבל לא אם זה בא על חשבון אנינות של סאונד.
בתכלס, גם הרבה יותר נוח לא לסחוב לכל הופעה את הקומפרסור או המיק אמפ... שיישמע חרה, הקהל הרי לא שם לב...
טוב
אם למישהו עוד יש כוח לעובדות הסטוריות יבשות שירגיש חופשי לשאול.
אהה, עוד משהו:
העולם לא ניתן לנו בירושה מהורינו, אלא ניתן לנו בהשאלה מילדינו.
ותחשבו על זה
esoptron
פורסם: ראשון 24 נוב',02 17:18
פפ...חתיכת הרצאה.......מעניינת אבל אין ספק..
ראשית...לגבי עובדות הסטוריות יבשות.. תרשה לי רק לתקן אולי משהו קטן שראיתי קודם..בלי להיות יותר מדי פלצן..באך דומני חי במאה ה 18 ( נולד בסוף המאה ה 17 ). אם אינני טועה, המאה ה 16, היא עדיין שיא הרנסנס ושסופה כבר שייך למלחינים מבשרי הבארוק ( כמו מונטוורדי הגאון....). במאה ה 16 היו עדיין רק צ'מבלי, קלאוויקורדי ובני דודיהם... האם אני צודק ? :???:
טוב..לא משנה...בכל מקרה, אני מסכים עם מרבית דבריך....שהם דוגמא ספציפית לויכוח פילוסופי רב תחומי .......מה יהיה באמת כשמחשבי המחברת ( tablet ) יהיו סטנדרט, ושם נקרא את העיתון ואת הספרים ( אם בכלל יקראו לזה ספרים ? ) ...אנשים כמו ההורים שלי תמיד יגידו שבני האדם לא יוותרו על המגע ה "אנאלוגי" , על המישוש והתענוג שבלהכנס למיטה עם ספר, אבל הדור שיוולד אז...כאילו שזה יזיז לו.
אם כי...בנושא המוסיקה אכן מדובר ב"דגרדציה" של האיכות והתוכן, ובספרים זה יותר נוחות
( לכאורה ) ו"קלות שימוש" ( גם מושג שקיבל עוות מסוים בימינו.."בא לתקן ונמצא מחריב"..).
אבל בעניין אחד שאמרת, אני לא הכי משוכנע. אני ממש לא בטוח שאת השורשים של המוסיקה הקלאסית, הכלית, האקוסטית שללא התערבות טכנולוגיות "דיגיטליות" מובהקות, רק מכאניות ( להוציא יצירות לסרט מגנטי למיניהן..ואמצעי הקלטה ) - אי אפשר להנחיל לדורות הבאים. כן..זה הכל סיפור כמובן של חינוך ושווק, כי היום כבר שום דבר לא יבוא מעצמו עם השפע האדיר של מידע שבני האדם תועים בו..
הקונצרט של הפלהרמונית בג'ינס שהיה בפארק בזמנו, משך לא מעט צעירים. בחו"ל הדברים האלה הם להיט ( בטח אתה יודע יותר טוב ממני - אבל אני זוכר לפחות מלונדון ומפסטיבל האומנויות באדינבורו..) - וצעירים באים ושומעים, וזה מחלחל. ברור שתוכן תרבותי-אומנותי לא יכול לדבר לכולם, בטח לא למאסות ...אבל אני ממש לא משוכנע שכיום אפסה תקווה לשמר אותו, בקרב הצעירים.
אפילו דברים פעוטים, כמו המדור של חנוך רון בידיעות של סופ"ש ( שנקרא גם בגלל התנסחויותיו החדות.. ) רואה אור בעיתון בתפוצה גדולה. ויש סכוי, שאנשים יקראו שם מדי פעם, ואולי ימשכו לראות על מה מדובר.
אם תהיה תפוצה לרעיונות ולבטוי התרבותי האנין של אותה מסגרת אומנותית ( מוסיקה, ספרות וכ וכו ) - זה יחלחל. במדינתנו האנטי תרבותית קשה לקוות לכזה דבר ( פה יש תפוצה לטרגדיות ולשכול. זה הסיפור של המקום הזה
) , אבל אני דווקא חושב שבמקומות אחרים ובאומות אחרות, זה מרכיב אימננטי ( פרינס צ'ארלס והנאום בג'ובילי קונצרט... )
אז זה אולי לא קשור ישירות לנושא שהעלת, שהוא מה המשמעות של שת"פ טכנ'-מוסיקה.כי זה נושא באמת בלי סוף..( מזכיר לי תספר "הומו פאבר" קצת..)....טכנולוגיה וחברה וכו' . דומני שאתה דיברת יותר על המושג "מוסיקאי" שהלך וקיבל צורות חדשות בימינו...גם בהקשר למודל איש האשכולות הרנסאנסי סטייל דה-וינצ'י , שנעלם עם התפתחות המדעים והמחקר ( למרות שהוא עדיין דרוש במקומות מסויימים, נראה לי בעמדות ניהול שבהם צריך נסיון וידע במספר תחומים ).
טוב..סטיתי מהנושא ולא אמרתי כלום בעצם .
הקיצור - פופולריות ואנינות לא תמיד הולכים ביחד. אנפורצ'ונייטלי ..
.....מעניינת אבל אין ספק..
ראשית...לגבי עובדות הסטוריות יבשות..
תרשה לי רק לתקן אולי משהו קטן שראיתי קודם..בלי להיות יותר מדי פלצן..באך דומני חי במאה ה 18 ( נולד בסוף המאה ה 17 ). אם אינני טועה, המאה ה 16, היא עדיין שיא הרנסנס ושסופה כבר שייך למלחינים מבשרי הבארוק ( כמו מונטוורדי הגאון....). במאה ה 16 היו עדיין רק צ'מבלי, קלאוויקורדי ובני דודיהם... האם אני צודק ? :???:
טוב..לא משנה...בכל מקרה, אני מסכים עם מרבית דבריך....שהם דוגמא ספציפית לויכוח פילוסופי רב תחומי ..
.....מה יהיה באמת כשמחשבי המחברת ( tablet ) יהיו סטנדרט, ושם נקרא את העיתון ואת הספרים ( אם בכלל יקראו לזה ספרים ? ) ...אנשים כמו ההורים שלי תמיד יגידו שבני האדם לא יוותרו על המגע ה "אנאלוגי" , על המישוש והתענוג שבלהכנס למיטה עם ספר, אבל הדור שיוולד אז...כאילו שזה יזיז לו.
אם כי...בנושא המוסיקה אכן מדובר ב"דגרדציה" של האיכות והתוכן, ובספרים זה יותר נוחות
( לכאורה ) ו"קלות שימוש" ( גם מושג שקיבל עוות מסוים בימינו.."בא לתקן ונמצא מחריב"..).
אבל בעניין אחד שאמרת, אני לא הכי משוכנע. אני ממש לא בטוח שאת השורשים של המוסיקה הקלאסית, הכלית, האקוסטית שללא התערבות טכנולוגיות "דיגיטליות" מובהקות, רק מכאניות ( להוציא יצירות לסרט מגנטי למיניהן..ואמצעי הקלטה
) - אי אפשר להנחיל לדורות הבאים. כן..זה הכל סיפור כמובן של חינוך ושווק, כי היום כבר שום דבר לא יבוא מעצמו עם השפע האדיר של מידע שבני האדם תועים בו..
הקונצרט של הפלהרמונית בג'ינס שהיה בפארק בזמנו, משך לא מעט צעירים. בחו"ל הדברים האלה הם להיט ( בטח אתה יודע יותר טוב ממני - אבל אני זוכר לפחות מלונדון ומפסטיבל האומנויות באדינבורו..) - וצעירים באים ושומעים, וזה מחלחל. ברור שתוכן תרבותי-אומנותי לא יכול לדבר לכולם, בטח לא למאסות ...אבל אני ממש לא משוכנע שכיום אפסה תקווה לשמר אותו, בקרב הצעירים.
אפילו דברים פעוטים, כמו המדור של חנוך רון בידיעות של סופ"ש ( שנקרא גם בגלל התנסחויותיו החדות..
) רואה אור בעיתון בתפוצה גדולה. ויש סכוי, שאנשים יקראו שם מדי פעם, ואולי ימשכו לראות על מה מדובר.
אם תהיה תפוצה לרעיונות ולבטוי התרבותי האנין של אותה מסגרת אומנותית ( מוסיקה, ספרות וכ וכו ) - זה יחלחל. במדינתנו האנטי תרבותית קשה לקוות לכזה דבר ( פה יש תפוצה לטרגדיות ולשכול. זה הסיפור של המקום הזה
) , אבל אני דווקא חושב שבמקומות אחרים ובאומות אחרות, זה מרכיב אימננטי ( פרינס צ'ארלס והנאום בג'ובילי קונצרט... )
אז זה אולי לא קשור ישירות לנושא שהעלת, שהוא מה המשמעות של שת"פ טכנ'-מוסיקה.כי זה נושא באמת בלי סוף..( מזכיר לי תספר "הומו פאבר" קצת..)....טכנולוגיה וחברה וכו' . דומני שאתה דיברת יותר על המושג "מוסיקאי" שהלך וקיבל צורות חדשות בימינו...גם בהקשר למודל איש האשכולות הרנסאנסי סטייל דה-וינצ'י , שנעלם עם התפתחות המדעים והמחקר ( למרות שהוא עדיין דרוש במקומות מסויימים, נראה לי בעמדות ניהול שבהם צריך נסיון וידע במספר תחומים ).
טוב..סטיתי מהנושא ולא אמרתי כלום בעצם .
הקיצור - פופולריות ואנינות לא תמיד הולכים ביחד. אנפורצ'ונייטלי ..
עדי זילברברג
באך מושווה וחצוצרות בארוק
פורסם: שישי 06 דצמ',02 01:31
כמדומני חצוצרני הבארוק היו אלופים ביותר כך שהיו מסוגלים לנגן גבהים של אוברטונים שהיום צריכים חצוצרות מיוחדות כדי להסתדר עם הפיצ' הרצוי. הייתי מזכיר שלפני המצאת הכפתורים בכלי המתכת היו מייצרים אותם בכמה אורכים קודם כל כדי שיהיה ניתן לנגן יצירות במגוון סולמות.
ואגב הפססנתר המושווה - במה תרם באך לעניין?- הספר שלו נקרא המקלדת המכווננת היטב. לא המשווה. מדוע יש שם סט בדו # ולא ברה במול? - כמובן - כדי להמנע מהפרזה בסימני התק כפולים, אבל לא רק אני חושד. ומכל מקום, נאמר לי פעם שהכיוון המושווה תפס רק הרבה לאחריו.
ואגב הפססנתר המושווה - במה תרם באך לעניין?- הספר שלו נקרא המקלדת המכווננת היטב. לא המשווה. מדוע יש שם סט בדו # ולא ברה במול? - כמובן - כדי להמנע מהפרזה בסימני התק כפולים, אבל לא רק אני חושד. ומכל מקום, נאמר לי פעם שהכיוון המושווה תפס רק הרבה לאחריו.
yoramilan
פורסם: שישי 06 דצמ',02 10:11
אז ככה:
ימי חייו של באך: 1685-1750 שנייה לא יותר.
אם רשמתי משהו אחר זה שגיאה שכנראה נובעת מזה שכל אחד מהנושאים שכתבתי פה מהווים כמעט סמסטר אקדמאי ובתהליך הדחיסה שלהם לתוך רשימה של 600 מילה מתערבבים אצלי כל מיני תאריכים.
בכל מקרה, הצלפות עדינות ביישבן היו תמיד עונש חביב עלי.
לגבי הערכות עתידניות...
הממממ
לא יודע לנבא...
אני יודע מה אני רואה מסביבי וזה נראה חצי רע...
אם זה ימשיך באותו כיוון זה יהיה רע שלם.
לגבי מידת השליטה שהיו לדורות קדומים בנושאים שונים (כמו אינטונציות או אפילו קריאת תווים) אני מניח שאין בנינו ויכוח.
לגבי הכיוונון המשוה:
ראה את הרשימה בפורום תאוריה : אוברטונים לשבת ולחג של RAM
ימי חייו של באך: 1685-1750 שנייה לא יותר.
אם רשמתי משהו אחר זה שגיאה שכנראה נובעת מזה שכל אחד מהנושאים שכתבתי פה מהווים כמעט סמסטר אקדמאי ובתהליך הדחיסה שלהם לתוך רשימה של 600 מילה מתערבבים אצלי כל מיני תאריכים.
בכל מקרה, הצלפות עדינות ביישבן היו תמיד עונש חביב עלי.
לגבי הערכות עתידניות...
הממממ
לא יודע לנבא...
אני יודע מה אני רואה מסביבי וזה נראה חצי רע...
אם זה ימשיך באותו כיוון זה יהיה רע שלם.
לגבי מידת השליטה שהיו לדורות קדומים בנושאים שונים (כמו אינטונציות או אפילו קריאת תווים) אני מניח שאין בנינו ויכוח.
לגבי הכיוונון המשוה:
ראה את הרשימה בפורום תאוריה : אוברטונים לשבת ולחג של RAM
עדי זילברברג
עוד משהו בקשר לקריאת התווים
פורסם: שישי 06 דצמ',02 10:24
מאחר שבאותה תקופה היצירות היו כתובות בשפע של מפתחות, בעיקר דו למינהם, הרי שהנגן היה פחות נעול לגבי מיקומו של תו בחמשה מה שאולי דווקא הקל על יכולתו לטרנספז
yoramilan
פורסם: שישי 06 דצמ',02 14:05
בשאלה מה בא לפני מה:
הביצה או התרנגלות מקובל לענות שזה לא חשוב.
במקרה שלנו אני חושב שהסדר הוא הפוך.
עקרונית, אף אחד לא ראה בריבוי מפתחות או בכמה טרנספוזיציות משהו בעייתי וכך הם התרבו.
אנו יודעים שעד לסוף המאה ה-18, למרות המצאת הדפוס, נושא העתקת ושימור התווים היווה בעייה טורדנית והרבה מאד מכלי הנוטאציה שלנו נובעים משיקולי חיסכון. (מי שיודע איך פועל מכבש דפוס ומה זה גלופת דפוס יכול להבין מה המשמעות של דיאז או קוי עזר בהקשר זה).
כאמור, אם להקל על מישהו זה על מעתיק התווים ולא על הזמר או החצוצרן.
התפיסה הייתה שהתווים צריכים להיות כתובים ככל שניתן באזור החמשה ומה שמשתנה מכלי לכלי זה ה-גריד (המפתח או הטרנספוזיצייה).
הביצה או התרנגלות מקובל לענות שזה לא חשוב.
במקרה שלנו אני חושב שהסדר הוא הפוך.
עקרונית, אף אחד לא ראה בריבוי מפתחות או בכמה טרנספוזיציות משהו בעייתי וכך הם התרבו.
אנו יודעים שעד לסוף המאה ה-18, למרות המצאת הדפוס, נושא העתקת ושימור התווים היווה בעייה טורדנית והרבה מאד מכלי הנוטאציה שלנו נובעים משיקולי חיסכון. (מי שיודע איך פועל מכבש דפוס ומה זה גלופת דפוס יכול להבין מה המשמעות של דיאז או קוי עזר בהקשר זה).
כאמור, אם להקל על מישהו זה על מעתיק התווים ולא על הזמר או החצוצרן.
התפיסה הייתה שהתווים צריכים להיות כתובים ככל שניתן באזור החמשה ומה שמשתנה מכלי לכלי זה ה-גריד (המפתח או הטרנספוזיצייה).
ה-phpBB הישראלי, ראובן מנשרוף
,תוספות, שינויים, הקמה והתאמה - ראובן מנשרוף©
א.ק.ט- כל הזכויות שמורות || ההודעות משמשות כמידע עיוני בלבד, ואין לראות בהן המלצות או הצגת דיעה. || (©) כל הזכויות שמורות לא.ק.ט. הנדסת קול בע"מ.
אין להעתיק, קרא אזהרה ותנאי שימוש מלאים כאן
,תוספות, שינויים, הקמה והתאמה - ראובן מנשרוף©
א.ק.ט- כל הזכויות שמורות || ההודעות משמשות כמידע עיוני בלבד, ואין לראות בהן המלצות או הצגת דיעה. || (©) כל הזכויות שמורות לא.ק.ט. הנדסת קול בע"מ.
אין להעתיק, קרא אזהרה ותנאי שימוש מלאים כאן