קלאסיקה - תולדות האולפן הישראלי, 2
ReuvenM
קלאסיקה - תולדות האולפן הישראלי, 2
פורסם: שישי 03 מאי,02 23:10
חלק שני.
(החלק הראשון נמצא כאן)
בחלקים הבאים שותפות רוב הדמויות הפעילות בשחזור, אם טלפונית או בפגישה (מאלפת).
יתכן שקטעים לא מופיעים בסדר הכרונולוגי שלהם, כיוון שאירועים רבים קרו במקביל, ובכל פעם מנקודת מבט של דמות אחרת.
היכן שניתן, צוין תאריך, כמו כן הועלו תמונות וחלקן תשולבנה בשרשרת.
קריאה נעימה.
(החלק הראשון נמצא כאן)
בחלקים הבאים שותפות רוב הדמויות הפעילות בשחזור, אם טלפונית או בפגישה (מאלפת).
יתכן שקטעים לא מופיעים בסדר הכרונולוגי שלהם, כיוון שאירועים רבים קרו במקביל, ובכל פעם מנקודת מבט של דמות אחרת.
היכן שניתן, צוין תאריך, כמו כן הועלו תמונות וחלקן תשולבנה בשרשרת.
קריאה נעימה.
ReuvenM
פורסם: שישי 03 מאי,02 23:22
צלצול.. חוזרים ל-80'..
לואי להב מאס באולפנים שנתקעים ורוצה להקליט את אפריים שמיר <!-- BBCode Start --><U>בקולינור</U><!-- BBCode End -->. לואי עבד עם ברוס ספרינגסטין והוא מכור לסאונד של הופעות.
<!-- BBCode Start --><U>בטריטון </U><!-- BBCode End -->היה לו נוח כי הכל היה PA גם ככה, ואילו בקולינור יותר מדי סטרילי. אמיל מעולם לא קנה יד שניה. הכל היה חדש ועובד. בקולינור גם אסור היה לעשן בקונטרול.
אז מה לא עושים בשביל לואי? גוררים עוד זוג מוניטורים ענקיים של JBL לקונטרול, ואמיל מתחיל להבין שהאולפן בדרך למצולות. איזה בלאגן. אתה לא יודע מאיפה מגיע הסאונד. בקונטרול יש יותר רמקולים מאשר אוויר, ובאולפן מסתוובבים טיפוסים שזו הפעם הראשונה שלהם באולפן 'אמיתי', והם לא בדיוק יודעים מה לעשות.
וזה לא נגמר, שכן לואי הקים מערכת PA גם בתוך האולפן עצמו. אין מה לעשות, אפריים נשמע ככה וכך גם התאים לו.
כל הפקה של לואי היתה צריכה להצדיק את עצמה עם ברדאק. ציודים, הרים של ציודים, כבלים על הרצפה ואתה לא יודע מאילו חורים הסאונד יוצא. ואני צמוד לכל הפקה, כי הדרישות של לואי לא תאמו את התקופה. האמת, אני לא יודע אם הם תאמו משהו. אבל עושים "הפקה".
מאז לואי אימץ אותי למלווה הקבוע בכל פרוייקט. הייתי היחידי שהיה לו איתו שפה טכנית משותפת; הוא היה מפיק מוסיקלי שרצה שהרעיונות שלו התגשמו, ואני הייתי המופקד האלמוני על הביצוע.
למעשה, התקליט וההרכב "חמסין" בפתח. אחת התקופות היפות של המוסיקה בישראל. מיכאל תפוח מקים בגני התערוכה זירת הופעות קייצית-אלטרנטיבית. חברות הגברה מתחילות לצוץ כמו נבטים אחרי יריקה. אני מתחיל למצוא את עצמי יותר בחוץ על הבמות מאשר בפנים ללא אור יום. אני מלווה למיכאל תפוח 300 שקל כדי שאבנה לאלון הילל מערכת תופים עם פאדים על חשבונירק אחרי שנה הוא החזיר את זה דרך איתן גידרון. איתן בעצמו מתחיל להסתובב פעור עיניים ליד הרמקולים, וניגש אלי "כדאי להקים חברת הגברה? לואי הבטיח לי שאם אקים כזו, הוא יעשה אצלי את כל ההופעות". תשובתי החמקמקה הייתה בלתת לו מפרט הגברה, כאשר רוב הציוד נלקח מימאהה.
אפרים שמיר נשמע אחלה על הבמה, עם אלון על התופים ואוהד על הבס. נהנתי מהתוצאה של לואי.
הקלק על התמונה לצפיה בגודל מלא
<!-- BBCode color Start --><font color="00ff33">אפרים שמיר.</font><!-- BBCode color End -->
הקטע של לעשות סאונד של PA באולפן היה אופייני להרבה הפקות, עד היום. יש לזה את הקסם שלו, והוא כמובן דורש נגנים משלו, ועבודה אינטימית סביב השעון.
"משינה" בערוב ימיהם (סוף 94'), הקליטו ככה. למעשה הם פנו אלי בדרישה מאוד ספציפית "את האלבום האחרון אנחנו רוצים לעשות במקום שיישמע כמו הופעה, לא כמו אולפן!".
וככה עשינו. הקמנו אולפן-הופעות בחדרי "<!-- BBCode Start --><U>דיבי</U><!-- BBCode End -->" הישנים בבית ציוני אמריקה. עמדו שם רמקולים של PA. לא רק מוניטור בית-מרקחת. עמד שם ציוד שנרכש לעבודה חד-פעמית בהחלט. להקליט ולזרוק.
<!-- BBCode color Start --><font color="00ff33">הקמת האולפן של משינה - הסיום. אפשר להבחין במערכת ה-PA מאחור, בצדדים. לא, לא נוסף חבר חדש ללהקה, זה אני במרכז. פשוט היינו כל הזמן הזה ביחד. המלחם של צביקה מגן שחיווט בחזית</font><!-- BBCode color End -->
משינה בשיא מה שמבקשים מקבלים, אבל...למעשה הם כבר התחילו להתפרק, רק שמרנו על זה בסוד, כאשר במקביל אני עוזר ליובל בנאי עם מערכת פרוטולס בבית, ולמייקל בנסון עם אולפן חזרות/הקלטה בנמל תל אביב, ולידו מתמקם מאוחר יותר האולפן של שלומי ברכה עם Adat'ים.
<!-- BBCode color Start --><font color="00FFFF">אבנר חודרוב על הטכנאות של משינה, כולל הלוג'יק ופוסטקס 16 ערוצים.</font><!-- BBCode color End -->
לכל אחד אני עוזר בנפרד, כאשר הם עוד עובדים ביחד לקראת הפינאלה.
מישהו רוצה גלידת "מונטנה"?
לואי להב מאס באולפנים שנתקעים ורוצה להקליט את אפריים שמיר <!-- BBCode Start --><U>בקולינור</U><!-- BBCode End -->. לואי עבד עם ברוס ספרינגסטין והוא מכור לסאונד של הופעות.
<!-- BBCode Start --><U>בטריטון </U><!-- BBCode End -->היה לו נוח כי הכל היה PA גם ככה, ואילו בקולינור יותר מדי סטרילי. אמיל מעולם לא קנה יד שניה. הכל היה חדש ועובד. בקולינור גם אסור היה לעשן בקונטרול.
אז מה לא עושים בשביל לואי? גוררים עוד זוג מוניטורים ענקיים של JBL לקונטרול, ואמיל מתחיל להבין שהאולפן בדרך למצולות. איזה בלאגן. אתה לא יודע מאיפה מגיע הסאונד. בקונטרול יש יותר רמקולים מאשר אוויר, ובאולפן מסתוובבים טיפוסים שזו הפעם הראשונה שלהם באולפן 'אמיתי', והם לא בדיוק יודעים מה לעשות.
וזה לא נגמר, שכן לואי הקים מערכת PA גם בתוך האולפן עצמו. אין מה לעשות, אפריים נשמע ככה וכך גם התאים לו.
כל הפקה של לואי היתה צריכה להצדיק את עצמה עם ברדאק. ציודים, הרים של ציודים, כבלים על הרצפה ואתה לא יודע מאילו חורים הסאונד יוצא. ואני צמוד לכל הפקה, כי הדרישות של לואי לא תאמו את התקופה. האמת, אני לא יודע אם הם תאמו משהו. אבל עושים "הפקה".
מאז לואי אימץ אותי למלווה הקבוע בכל פרוייקט. הייתי היחידי שהיה לו איתו שפה טכנית משותפת; הוא היה מפיק מוסיקלי שרצה שהרעיונות שלו התגשמו, ואני הייתי המופקד האלמוני על הביצוע.
למעשה, התקליט וההרכב "חמסין" בפתח. אחת התקופות היפות של המוסיקה בישראל. מיכאל תפוח מקים בגני התערוכה זירת הופעות קייצית-אלטרנטיבית. חברות הגברה מתחילות לצוץ כמו נבטים אחרי יריקה. אני מתחיל למצוא את עצמי יותר בחוץ על הבמות מאשר בפנים ללא אור יום. אני מלווה למיכאל תפוח 300 שקל כדי שאבנה לאלון הילל מערכת תופים עם פאדים על חשבונירק אחרי שנה הוא החזיר את זה דרך איתן גידרון. איתן בעצמו מתחיל להסתובב פעור עיניים ליד הרמקולים, וניגש אלי "כדאי להקים חברת הגברה? לואי הבטיח לי שאם אקים כזו, הוא יעשה אצלי את כל ההופעות". תשובתי החמקמקה הייתה בלתת לו מפרט הגברה, כאשר רוב הציוד נלקח מימאהה.
אפרים שמיר נשמע אחלה על הבמה, עם אלון על התופים ואוהד על הבס. נהנתי מהתוצאה של לואי.
הקלק על התמונה לצפיה בגודל מלא
<!-- BBCode color Start --><font color="00ff33">אפרים שמיר.</font><!-- BBCode color End -->
הקטע של לעשות סאונד של PA באולפן היה אופייני להרבה הפקות, עד היום. יש לזה את הקסם שלו, והוא כמובן דורש נגנים משלו, ועבודה אינטימית סביב השעון.
"משינה" בערוב ימיהם (סוף 94'), הקליטו ככה. למעשה הם פנו אלי בדרישה מאוד ספציפית "את האלבום האחרון אנחנו רוצים לעשות במקום שיישמע כמו הופעה, לא כמו אולפן!".
וככה עשינו. הקמנו אולפן-הופעות בחדרי "<!-- BBCode Start --><U>דיבי</U><!-- BBCode End -->" הישנים בבית ציוני אמריקה. עמדו שם רמקולים של PA. לא רק מוניטור בית-מרקחת. עמד שם ציוד שנרכש לעבודה חד-פעמית בהחלט. להקליט ולזרוק.
<!-- BBCode color Start --><font color="00ff33">הקמת האולפן של משינה - הסיום. אפשר להבחין במערכת ה-PA מאחור, בצדדים. לא, לא נוסף חבר חדש ללהקה, זה אני במרכז. פשוט היינו כל הזמן הזה ביחד. המלחם של צביקה מגן שחיווט בחזית</font><!-- BBCode color End -->
משינה בשיא מה שמבקשים מקבלים, אבל...למעשה הם כבר התחילו להתפרק, רק שמרנו על זה בסוד, כאשר במקביל אני עוזר ליובל בנאי עם מערכת פרוטולס בבית, ולמייקל בנסון עם אולפן חזרות/הקלטה בנמל תל אביב, ולידו מתמקם מאוחר יותר האולפן של שלומי ברכה עם Adat'ים.
<!-- BBCode color Start --><font color="00FFFF">אבנר חודרוב על הטכנאות של משינה, כולל הלוג'יק ופוסטקס 16 ערוצים.</font><!-- BBCode color End -->
לכל אחד אני עוזר בנפרד, כאשר הם עוד עובדים ביחד לקראת הפינאלה.
מישהו רוצה גלידת "מונטנה"?
ReuvenM
פורסם: שישי 03 מאי,02 23:42
מקולינור יצאתי לאחר כ-6 שנים. בערך 80'-81'...
ואני, שנשבר לי מכל אולפן והתייאשתי מכל אמן, מעמיד את עצמי במעבדה בתל אביב, ודבר התופים שניתן לתכנת להם מקצבים מגיע לאוזן המזרחית של ישראל.
המחלטרים בסלסול סבלו קשות ממכונות התופים של אז, עם הסמבה והצ'ה-צ'ה והטנגו הגס. הקהל גם לא אהב את זה. היה צריך "בום-צ'ה.. צ'ה>>בום>צ'ה.."
והנה הגיע בן-מוש, אביר הזמר המזרחי, איש משכמו ומעלה, האיש שגילה את כולם אך תמיד התחבא מפני התהילה.
על המקום סידרתי לו איזה מקצב מזרחי שרק רצה, וגם תיקנתי לו את המגבר Dynacord שהיה להיט טכנולוגי, וגם דיליי סרט של אותה חברה, אשר שלטו יחדיו ביד רמה בכל האגף המזרחי ושכניו; אין לך Dynacord אתה לא יכול להופיע מזרחית. סאונד 'הריוורב המזרחי' היה אז רק ממכשיר זה! אחרת לא נחשב. מאוחר יותר התקשו האמנים בנישה הזו לעבור ללקסיקון. ולא מהבחינה הכספית. לקח זמן להשתחרר מהדיינקורד
עוד מעט נחזור למכונות התופים.
לפני כן הקליט בן-מוש את ,"חנה'לה התבלבלה", זוכרים? בשנת 76' בקולינור. 12 שנה אחר כך הוא יקים אולפן משלו, בהתחלה 16 ערוצים אנלוג עם מיקסר Amek ולאחר יחליף את המכונה בפרוטולס.
בן-מוש מזכיר לי חוויה שעברנו: "בשלב מסוים, יומיים לפני מותו, ניכנס זוהר [ארגוב] לאולפן במהלך חופשה מהכלא (היה על נסיון לאנוס את אשתו של ישי לוי הזמר) 'אני ישרוף לך את האולפן אם לא תקליט אותי!' הוא מודיע ומתמוטט לנו בידיים."
כאן זה קרה
אני הצטערתי שהייתי, ובן מוש העלה אותו לדירתו (שהיתה כמה קומות מעל) לטיפול והרגעה מהסמים הקשים.
ב.מ. "ביום שישי הוא חזר עם פרחים והתנצלות, הופיע בערב ולבסוף, תוך הצגה/תרגיל לסוהרים כדי שישחררו אותו סופית, הוא נחנק למוות מהמלכודת שבלע בכלא".
ואני, שנשבר לי מכל אולפן והתייאשתי מכל אמן, מעמיד את עצמי במעבדה בתל אביב, ודבר התופים שניתן לתכנת להם מקצבים מגיע לאוזן המזרחית של ישראל.
המחלטרים בסלסול סבלו קשות ממכונות התופים של אז, עם הסמבה והצ'ה-צ'ה והטנגו הגס. הקהל גם לא אהב את זה. היה צריך "בום-צ'ה.. צ'ה>>בום>צ'ה.."
והנה הגיע בן-מוש, אביר הזמר המזרחי, איש משכמו ומעלה, האיש שגילה את כולם אך תמיד התחבא מפני התהילה.
על המקום סידרתי לו איזה מקצב מזרחי שרק רצה, וגם תיקנתי לו את המגבר Dynacord שהיה להיט טכנולוגי, וגם דיליי סרט של אותה חברה, אשר שלטו יחדיו ביד רמה בכל האגף המזרחי ושכניו; אין לך Dynacord אתה לא יכול להופיע מזרחית. סאונד 'הריוורב המזרחי' היה אז רק ממכשיר זה! אחרת לא נחשב. מאוחר יותר התקשו האמנים בנישה הזו לעבור ללקסיקון. ולא מהבחינה הכספית. לקח זמן להשתחרר מהדיינקורד
עוד מעט נחזור למכונות התופים.
לפני כן הקליט בן-מוש את ,"חנה'לה התבלבלה", זוכרים? בשנת 76' בקולינור. 12 שנה אחר כך הוא יקים אולפן משלו, בהתחלה 16 ערוצים אנלוג עם מיקסר Amek ולאחר יחליף את המכונה בפרוטולס.
בן-מוש מזכיר לי חוויה שעברנו: "בשלב מסוים, יומיים לפני מותו, ניכנס זוהר [ארגוב] לאולפן במהלך חופשה מהכלא (היה על נסיון לאנוס את אשתו של ישי לוי הזמר) 'אני ישרוף לך את האולפן אם לא תקליט אותי!' הוא מודיע ומתמוטט לנו בידיים."
כאן זה קרה
אני הצטערתי שהייתי, ובן מוש העלה אותו לדירתו (שהיתה כמה קומות מעל) לטיפול והרגעה מהסמים הקשים.
ב.מ. "ביום שישי הוא חזר עם פרחים והתנצלות, הופיע בערב ולבסוף, תוך הצגה/תרגיל לסוהרים כדי שישחררו אותו סופית, הוא נחנק למוות מהמלכודת שבלע בכלא".
ReuvenM
פורסם: שבת 04 מאי,02 00:15
ובינתיים...
יהודה קיסר קלט את זוהר ארגוב ואת הדבקת הדולרים על המצח. האתר: מועדון "הברווז" ברח' יפת ביפו. פניקה.
הוא מנציח על 4 ערוצים TEAC. אבל כבר צריך מקום להכנת הקלטות ואולי נקליט עוד כמה כוכבים, ואז נוסדו "אולפני קיסר" ברח' הקונגרס בדרום תל אביב (79').
ובטלפון קיסר, "ואולי תקפוץ אלי? יש לי אולפן 4 ערוצים בתחנה המרכזית... כל מיני דברים שם נתקעים...". לא הספקתי להגיד מתי, והנה מגיעה מכונית אמריקאית ענתיקה ושני טיפוסים סוחבים אותי לאולפן. שם אני מוצא קונסולה יצירתית פרי ידיו של אחיו של מוני ארנון (שהיה בעבר ב"אחים ואחיות") שהתחיל חוזר בתשובה ושכח מעולם הפריצות ושגם שכח שהתחיל פעם לבנות קונסולה באולפן, ואת מוני בעצמו, שהיה זמר ב"אחים" והפך טכנאי אולפן לימים.
יהודה קיסר הוא אחד האנשים הטובים שפגשתי. הוא יעשה בשבילך הכל. ואני הייתי מוכן לעזור לו עד הסוף, סך הכל, כל הגוש המזרחי רוצה לפרוץ החוצה, ויהודה, שכבר גילה את זוהר ארגוב ועוד שעה יטיס את מקייטן לפסגה, מוביל את הגל שיהפוך את המדינה.
האמת, שום דבר כמעט לא עבד בסדר באולפן. רחמים. לא ידעתי איפה להתחיל, אז התחלתי ללמד "עבודה באולפן".
4 ערוצים שימו לב, כי עוד שניה הם נמחקים...
זוכרים את דני גרנות התזזיתי?
דני היה בין אלה שהחזיקו אולפן ביתי בסלון. אז זה עוד באמת היה אולפן ביתי. "אישי" הוא נהיה הרבה שנים אחר-כך.
להזכירכם, דני גילה שהוא יכול להקליט על 4 ערוצים בבית, בזמנו החופשי, וזאת לעומת הקלטה באולפני קוליפון תמורת מחיר לשעה או 'משהו כזה'. אז היינו מיודדים עד כדי שהייתי מגיע אליו כל יומיים להסביר מהלכים.
ודני מקבל תיאבון.
יום אחד בטלפון : "ראובן, אנחנו הולכים להקים את האולפן הגדול ביותר במזרח התיכון!".
"מי זה אנחנו ולמה תיכון?", הסבל מאותת לי בחזה.
"מצאתי משקיע ואת האנשים הנכונים: אני "(דני) איש המוסיקה, עמוס אורן (עיתונאי מבוקש בתחום הירידה על אמנים על פי מצב רוח יומי) על יחסי הציבור, ואתה על הטכנאות! הולכים על זה. בערב עושים סיבוב אולפנים להראות למשקיע במה מדובר".
האמת? רעיון ענק. איך לא חשבו על זה. איזה צירוף עליון. דני היה צריך לרשום על זה. רק שמישהו כאן היווה בעיה;
משקיע? מובן שצריך, לא?! עיתונאי?! זה חובה בכל אולפן. המוסיקליות של דני גרנות?! מתבקשת... איש טכני?! מה למה? למה שיצטרכו אותי במזימה של חסרי חוליות וגיבוני עפעפים?
ובערב אני נגרר עם מי שעושה קופון ממכירה של לוגואים לחולצות, עם עמוס שנשאר עיתונאי עד היום, ועם דני גרנות שלא יצא מהחלום מיום היוולדו, ואנחנו מראים שלשה ורבע אולפנים, אחד שאסור בו לעשן ועוד שניים מוזנחים.
איש עסקים טוב מבין ענין, וגם שמעבודה לא מגיע כסף גדול.
אבל דני לא מוותר. אש האולפנים יוקדת, והוא מופיע אצלי יום אחד עם נוף חדש בדמות אמנון ילון. "תכיר, הוא הולך להיות השותף שלי. בוא נחפש מקום לאולפן".
אמנון ילון
אצל דני אין הנחות בזמן, ומיד איתרנו חור בככר מסריק בתל אביב. זהו אולפן למטרות הרגשה טובה בלבד, תחילת האולפנים הפרטיים, ויש שם כמה הקלטות והרבה גראס. זאזה מתחיל לקרום אצל אמנון. הוא מבין שעם חולמני הוא לא יגיע רחוק.
ובינתיים...
יהודה קיסר קלט את המולת המועדונים מהר מאוד, וזאת כדי להבין שאם דוחפים לשם מכונה ארבע-ערוץ אפשר להפיק אח"כ קלטת שתזרים אלפים. יהודה קיסר, האיש והמגבעת חושבים רחוק, כי זה תופס חזק. זה מביא עשרות אלפי דולרים! והוא עוד יראה לכולם.
והנה...
אולפני גלקול מוקמים, שמוליק אבוהב ודוד קריבושה (שמחזיק שם יומיים). האולפן הראשון בישראל שיציע סמפלר 'המוני' שהוציאה Emu, האמולטור עם דיסקים בגודל פיתה עירקית.
המתחרה הראשון לסינקלבייר היקר מאותת על תחילת ההתממשות של עידן המידי הקרב, היכן שהשיתופיות תוזיל מחירים.
אולפנים נכנסים לכוננות כלי נגינה אלקטרוניים, כי יש עליה לרגל לסמפלר. אפשר לנגן קולות וכינורות...
לסשן אפשר להביא פחות נגנים.
גלקול מתחילים עם ערוצים בודדים במרתף בגבעתיים, ויעברו לבני ברק כמה שנים אחר כך, ועם רמת ציוד גבוהה ומשובחת, בהתאם למקצועיותו של שמוליק, שגם הבין בציוד שקנה.
יהודה קיסר קלט את זוהר ארגוב ואת הדבקת הדולרים על המצח. האתר: מועדון "הברווז" ברח' יפת ביפו. פניקה.
הוא מנציח על 4 ערוצים TEAC. אבל כבר צריך מקום להכנת הקלטות ואולי נקליט עוד כמה כוכבים, ואז נוסדו "אולפני קיסר" ברח' הקונגרס בדרום תל אביב (79').
ובטלפון קיסר, "ואולי תקפוץ אלי? יש לי אולפן 4 ערוצים בתחנה המרכזית... כל מיני דברים שם נתקעים...". לא הספקתי להגיד מתי, והנה מגיעה מכונית אמריקאית ענתיקה ושני טיפוסים סוחבים אותי לאולפן. שם אני מוצא קונסולה יצירתית פרי ידיו של אחיו של מוני ארנון (שהיה בעבר ב"אחים ואחיות") שהתחיל חוזר בתשובה ושכח מעולם הפריצות ושגם שכח שהתחיל פעם לבנות קונסולה באולפן, ואת מוני בעצמו, שהיה זמר ב"אחים" והפך טכנאי אולפן לימים.
יהודה קיסר הוא אחד האנשים הטובים שפגשתי. הוא יעשה בשבילך הכל. ואני הייתי מוכן לעזור לו עד הסוף, סך הכל, כל הגוש המזרחי רוצה לפרוץ החוצה, ויהודה, שכבר גילה את זוהר ארגוב ועוד שעה יטיס את מקייטן לפסגה, מוביל את הגל שיהפוך את המדינה.
האמת, שום דבר כמעט לא עבד בסדר באולפן. רחמים. לא ידעתי איפה להתחיל, אז התחלתי ללמד "עבודה באולפן".
4 ערוצים שימו לב, כי עוד שניה הם נמחקים...
זוכרים את דני גרנות התזזיתי?
דני היה בין אלה שהחזיקו אולפן ביתי בסלון. אז זה עוד באמת היה אולפן ביתי. "אישי" הוא נהיה הרבה שנים אחר-כך.
להזכירכם, דני גילה שהוא יכול להקליט על 4 ערוצים בבית, בזמנו החופשי, וזאת לעומת הקלטה באולפני קוליפון תמורת מחיר לשעה או 'משהו כזה'. אז היינו מיודדים עד כדי שהייתי מגיע אליו כל יומיים להסביר מהלכים.
ודני מקבל תיאבון.
יום אחד בטלפון : "ראובן, אנחנו הולכים להקים את האולפן הגדול ביותר במזרח התיכון!".
"מי זה אנחנו ולמה תיכון?", הסבל מאותת לי בחזה.
"מצאתי משקיע ואת האנשים הנכונים: אני "(דני) איש המוסיקה, עמוס אורן (עיתונאי מבוקש בתחום הירידה על אמנים על פי מצב רוח יומי) על יחסי הציבור, ואתה על הטכנאות! הולכים על זה. בערב עושים סיבוב אולפנים להראות למשקיע במה מדובר".
האמת? רעיון ענק. איך לא חשבו על זה. איזה צירוף עליון. דני היה צריך לרשום על זה. רק שמישהו כאן היווה בעיה;
משקיע? מובן שצריך, לא?! עיתונאי?! זה חובה בכל אולפן. המוסיקליות של דני גרנות?! מתבקשת... איש טכני?! מה למה? למה שיצטרכו אותי במזימה של חסרי חוליות וגיבוני עפעפים?
ובערב אני נגרר עם מי שעושה קופון ממכירה של לוגואים לחולצות, עם עמוס שנשאר עיתונאי עד היום, ועם דני גרנות שלא יצא מהחלום מיום היוולדו, ואנחנו מראים שלשה ורבע אולפנים, אחד שאסור בו לעשן ועוד שניים מוזנחים.
איש עסקים טוב מבין ענין, וגם שמעבודה לא מגיע כסף גדול.
אבל דני לא מוותר. אש האולפנים יוקדת, והוא מופיע אצלי יום אחד עם נוף חדש בדמות אמנון ילון. "תכיר, הוא הולך להיות השותף שלי. בוא נחפש מקום לאולפן".
אמנון ילון
אצל דני אין הנחות בזמן, ומיד איתרנו חור בככר מסריק בתל אביב. זהו אולפן למטרות הרגשה טובה בלבד, תחילת האולפנים הפרטיים, ויש שם כמה הקלטות והרבה גראס. זאזה מתחיל לקרום אצל אמנון. הוא מבין שעם חולמני הוא לא יגיע רחוק.
ובינתיים...
יהודה קיסר קלט את המולת המועדונים מהר מאוד, וזאת כדי להבין שאם דוחפים לשם מכונה ארבע-ערוץ אפשר להפיק אח"כ קלטת שתזרים אלפים. יהודה קיסר, האיש והמגבעת חושבים רחוק, כי זה תופס חזק. זה מביא עשרות אלפי דולרים! והוא עוד יראה לכולם.
והנה...
אולפני גלקול מוקמים, שמוליק אבוהב ודוד קריבושה (שמחזיק שם יומיים). האולפן הראשון בישראל שיציע סמפלר 'המוני' שהוציאה Emu, האמולטור עם דיסקים בגודל פיתה עירקית.
המתחרה הראשון לסינקלבייר היקר מאותת על תחילת ההתממשות של עידן המידי הקרב, היכן שהשיתופיות תוזיל מחירים.
אולפנים נכנסים לכוננות כלי נגינה אלקטרוניים, כי יש עליה לרגל לסמפלר. אפשר לנגן קולות וכינורות...
לסשן אפשר להביא פחות נגנים.
גלקול מתחילים עם ערוצים בודדים במרתף בגבעתיים, ויעברו לבני ברק כמה שנים אחר כך, ועם רמת ציוד גבוהה ומשובחת, בהתאם למקצועיותו של שמוליק, שגם הבין בציוד שקנה.
ReuvenM
פורסם: שבת 04 מאי,02 02:02
זוכרים את סאני, שהיה מגיע אלי לתיקוני Revox על אופניים?
סאני מתחיל לקלוט את הקטע האולפני ורוצה לגדול. הוא שוכר משרדים ברח' פאיירברג בתל אביב ליד הבימה, וקורא לחברה החדשה "סנטרוניקס". הוא מגלה יצרנית חדשה שעוד לא אותרה, מאנגליה, ורוצה לייבא. אבל היא, בתנאי: "נבוא לבדוק מי אתם ואיזה שירות אתם יכולים לתת".
Soundcraft מקשה, והיא... אפילו מוצר אחד שלה בקושי עבד כמו שצריך, אז.
סאני מתקשר אלי "בוא תייצג אותי מול הג'ינגי' מסאונדקראפט, אחרת אין חברה! ואני בא, ומראה לסקוטי מאיפה משתינה קרפדה סיבירית, ורומז לו שישראלים זו אומה עם כבוד. והוא קולט ומאשר את הסוכנות. לימים אעשה את זה לברינגר, קבל עם ותערוכה בפרנקפורט, עבור כלי זמר, לאלסיס (שהנציג האנגלי שלהם החליט שהוא יוליוס קיסר), מקי (הקוקיה), EMU, ועוד כאלה שגדלו ושכחו מהר מאיפה יצאו...
מכונות הכביסה של סאונדקראפט מתחילות להגיע ארצה.
מיפנה נוסף בנוף האולפני.
בזול! קח לך מכונה ובנה לה אולפן.
16, 24 .. אותו המחיר. על משקל!
"אפילו מוצר אחד שלה בקושי עבד..." מכונת ההקלטה סאונדקראפט 24 ערוצים, היתה כמעט בכל אולפן בארץ, להוציא אלה שהיה להם סטודר, ואחרים שעשו כביסה.
וגם מיקסרים של אותה חברה מגיעים, ונמכרים באותה חבילה. וסנטרוניקס מוכרים את זה יחד עם ראובן.
באותה חבילה.
ועידן תחזוקות 29 שעות ביממה מגיע.
באותה חבילה; סנטרוניקס מוכרים ביד אחת, וביד השניה משלמים לי על תיקונים בלי סוף.
סאני מתחיל לקלוט את הקטע האולפני ורוצה לגדול. הוא שוכר משרדים ברח' פאיירברג בתל אביב ליד הבימה, וקורא לחברה החדשה "סנטרוניקס". הוא מגלה יצרנית חדשה שעוד לא אותרה, מאנגליה, ורוצה לייבא. אבל היא, בתנאי: "נבוא לבדוק מי אתם ואיזה שירות אתם יכולים לתת".
Soundcraft מקשה, והיא... אפילו מוצר אחד שלה בקושי עבד כמו שצריך, אז.
סאני מתקשר אלי "בוא תייצג אותי מול הג'ינגי' מסאונדקראפט, אחרת אין חברה! ואני בא, ומראה לסקוטי מאיפה משתינה קרפדה סיבירית, ורומז לו שישראלים זו אומה עם כבוד. והוא קולט ומאשר את הסוכנות. לימים אעשה את זה לברינגר, קבל עם ותערוכה בפרנקפורט, עבור כלי זמר, לאלסיס (שהנציג האנגלי שלהם החליט שהוא יוליוס קיסר), מקי (הקוקיה), EMU, ועוד כאלה שגדלו ושכחו מהר מאיפה יצאו...
מכונות הכביסה של סאונדקראפט מתחילות להגיע ארצה.
מיפנה נוסף בנוף האולפני.
בזול! קח לך מכונה ובנה לה אולפן.
16, 24 .. אותו המחיר. על משקל!
"אפילו מוצר אחד שלה בקושי עבד..." מכונת ההקלטה סאונדקראפט 24 ערוצים, היתה כמעט בכל אולפן בארץ, להוציא אלה שהיה להם סטודר, ואחרים שעשו כביסה.
וגם מיקסרים של אותה חברה מגיעים, ונמכרים באותה חבילה. וסנטרוניקס מוכרים את זה יחד עם ראובן.
באותה חבילה.
ועידן תחזוקות 29 שעות ביממה מגיע.
באותה חבילה; סנטרוניקס מוכרים ביד אחת, וביד השניה משלמים לי על תיקונים בלי סוף.
ReuvenM
פורסם: שבת 04 מאי,02 02:31
והנה אני מכיר את רונן בן-טל בחנות המוסיקה "זומרפלד" כשהוא מגיע לרכוש סינטי של קורג לאולפן החדש שהוא מקים בשד' חן.
זומרפלד היתה החנות, כאשר כלי זמר החלו נוסקים, אך לימים תתפשל וקרנה תעבור למרום.
דרור הראל (לימים טק-טופ) מתנדב לבנות לאולפני דיבי החדשים מוניטורים ש"לא היו כדוגמתם". הם החזיקו מעמד עד שרונן שמע משהו אחר.
קומפלט-סאונדקראפט הוא האולפן. קטן, אך לא לימים. כי הוא הולך לעבור גילגוליים ולהיות המוביל הארצי.
דיבי מס' 2 בסיום ההתקנה. משמאל: אורי פירסט, רונן בן טל.
אני סוחב את יהודה זיתון מסיגמא, לבוא לראות מה זה ציוד "חדש" בדיבי. מנסה לשדל אותו להעיף את הזבל מהאולפן וללכת קדימה.
"אותי הם לא מפחידים". אמר. וטעה.
למעשה סיגמא מעולם לא הצטיינו בראיית הנולד. אולי בראיית המת, כי אחרת אני לא יכול להסביר את התעקשותם של מאיר ויהודה לקלוט מה צריך האולפן רק כמה שנים אחרי שמשהו יצא. וזה ליווה את האולפן עד היום.
את סיגמא העברנו מיפו לתל-אביב שנה קודם לכן. אחד המתלמדים, אמיר בן-משה, הדביק צמר סלעים על הקירות, ומכר של יגאל בשן הביא עצים חצי-עגולים להניח עליהם. בערב אני צריך להתחתן, ולוקח שני עדים מהאולפן, יהודה ואמיר. וחוזרים להתקין את האולפן.
לימים אעזור לאמיר להקים את "הד" הראשון עם חברי פורטרט לעזרה, לשם יצטרף יהודה זיתון מאוחר יותר.
תוך שנה השתלטה כנופיה של עכברושים על הרווחים שבין קורות העץ בסיגמא, מחכים לרגע בו גרי אקשטיין, יורם לב, יהודה טמיר וזיתון, נתן כהן, אלי רוזן ואחרים, יהיו מוכנים ללחיצת הפאנץ' ואז היו נותנים להם ביס ביד.
בסיגמא היית מקליט בין העכברים.
מנחם עולש וחיים דור משרטטים את התוואי של אולפני הרולד בככר המדינה. הם אוכלים אותה עם רכישה אנגלית של ציוד מ-Don Larkin, כאשר המכונה 3M מגיעה לארץ בלי מחצית ה'בפנים'.
אני מתעצבן שלא שמעו לי. את חים הכרתי כבר בהרצליה, וסיכמנו שלא יעשה פאדיחות. הילדים מרכינים ראש, ועוד לא אמרו גמר, כי לאחר שבוע טלפון בהול באמצע לפנות בוקר; הם עשו 'יום תחזוקה' ופירקו את ה-2 טראק Revox PR-77 (B-77 עם כניסות/יציאות מאוזנות) למולקולות, ולא יודעים איך להחזיר... אלה היו ימים רבותי.
מנחם עולש: "אל תשכח להזכיר שהיינו הראשונים לעלות עם 24 ערוצים," מה שזיעזע את אבות הדציבל המקומיים...
85-87 ייזכרו כימים של פריחת האולפן הישראלי (ראו כתבה מצולמת מאותם ימים, כדי לקלוט במה דברים אמורים).
נאלצתי להמציא יותר שעות ביממה כדי לעבור מאולפן אחד לשני, תהיה זו תחזוקה או התקנה, או לימוד או התקנת אוטומציה, או מחשבים סוררים.
המדינה הוצפה בהקלטות, קלטות ואולפנים. יש הזדמנות למוסיקה אחרת.
זומרפלד היתה החנות, כאשר כלי זמר החלו נוסקים, אך לימים תתפשל וקרנה תעבור למרום.
דרור הראל (לימים טק-טופ) מתנדב לבנות לאולפני דיבי החדשים מוניטורים ש"לא היו כדוגמתם". הם החזיקו מעמד עד שרונן שמע משהו אחר.
קומפלט-סאונדקראפט הוא האולפן. קטן, אך לא לימים. כי הוא הולך לעבור גילגוליים ולהיות המוביל הארצי.
דיבי מס' 2 בסיום ההתקנה. משמאל: אורי פירסט, רונן בן טל.
אני סוחב את יהודה זיתון מסיגמא, לבוא לראות מה זה ציוד "חדש" בדיבי. מנסה לשדל אותו להעיף את הזבל מהאולפן וללכת קדימה.
"אותי הם לא מפחידים". אמר. וטעה.
למעשה סיגמא מעולם לא הצטיינו בראיית הנולד. אולי בראיית המת, כי אחרת אני לא יכול להסביר את התעקשותם של מאיר ויהודה לקלוט מה צריך האולפן רק כמה שנים אחרי שמשהו יצא. וזה ליווה את האולפן עד היום.
את סיגמא העברנו מיפו לתל-אביב שנה קודם לכן. אחד המתלמדים, אמיר בן-משה, הדביק צמר סלעים על הקירות, ומכר של יגאל בשן הביא עצים חצי-עגולים להניח עליהם. בערב אני צריך להתחתן, ולוקח שני עדים מהאולפן, יהודה ואמיר. וחוזרים להתקין את האולפן.
לימים אעזור לאמיר להקים את "הד" הראשון עם חברי פורטרט לעזרה, לשם יצטרף יהודה זיתון מאוחר יותר.
תוך שנה השתלטה כנופיה של עכברושים על הרווחים שבין קורות העץ בסיגמא, מחכים לרגע בו גרי אקשטיין, יורם לב, יהודה טמיר וזיתון, נתן כהן, אלי רוזן ואחרים, יהיו מוכנים ללחיצת הפאנץ' ואז היו נותנים להם ביס ביד.
בסיגמא היית מקליט בין העכברים.
מנחם עולש וחיים דור משרטטים את התוואי של אולפני הרולד בככר המדינה. הם אוכלים אותה עם רכישה אנגלית של ציוד מ-Don Larkin, כאשר המכונה 3M מגיעה לארץ בלי מחצית ה'בפנים'.
אני מתעצבן שלא שמעו לי. את חים הכרתי כבר בהרצליה, וסיכמנו שלא יעשה פאדיחות. הילדים מרכינים ראש, ועוד לא אמרו גמר, כי לאחר שבוע טלפון בהול באמצע לפנות בוקר; הם עשו 'יום תחזוקה' ופירקו את ה-2 טראק Revox PR-77 (B-77 עם כניסות/יציאות מאוזנות) למולקולות, ולא יודעים איך להחזיר... אלה היו ימים רבותי.
מנחם עולש: "אל תשכח להזכיר שהיינו הראשונים לעלות עם 24 ערוצים," מה שזיעזע את אבות הדציבל המקומיים...
85-87 ייזכרו כימים של פריחת האולפן הישראלי (ראו כתבה מצולמת מאותם ימים, כדי לקלוט במה דברים אמורים).
נאלצתי להמציא יותר שעות ביממה כדי לעבור מאולפן אחד לשני, תהיה זו תחזוקה או התקנה, או לימוד או התקנת אוטומציה, או מחשבים סוררים.
המדינה הוצפה בהקלטות, קלטות ואולפנים. יש הזדמנות למוסיקה אחרת.
ReuvenM
פורסם: שבת 04 מאי,02 02:31
גוש נוסף של תמונות.הפעם יש גם צילומים של כתבות מהעיתונות.
חובה לקרוא, למרות שזה צילום (ניסיתי לשמור על גודל סביר לקריאה).
חובה לקרוא, למרות שזה צילום (ניסיתי לשמור על גודל סביר לקריאה).
ReuvenM
פורסם: שבת 04 מאי,02 20:35
אנחנו עכשיו נעמוד שניה דומיה לזכר המכונה שעשתה היסטוריה, ועזרה לאולפן הביתי לעבור לשלב הבא:
TEAC A-3340 תנצ"ב.
לחצו כאן לסרטון שמסכם את דרכי פעולתה של מכונת ארבעת הערוצים הזו.
היית מקליט 2 ערוצים, ובזמן שהיית עורך מיקס שלהם לערוץ שלישי, היית מוסיף בדרך עוד כלי, ואז נשארו פנויים שלשה ערוצים. ושוב... מקליטים על שניים ועושים מיקס לאחד. מיקס של שניים לעוד אחד, וזהו! עכשיו רק הדרך החוצה פנויה.
אני ממליץ,שוב, למי שרוצה להיות טכנאי מיומן, לבצע פרה-מיקסים אצלו במערכת. זה בית-ספר לסאונד! אמנם אין בתהליך צורך כיום, אך לסאונד מאוזן ואחראי תמיד יהיה ביקוש, וזו אחת הדרכים לאימון כולל.
והמפנה החל, כי המהפכה דפקה בעוז בדלת.
מור הפקות של אותם ימים היתה אשר ביטנסקי ועופר פסנזון. אשר הכיר את טומי פרידמן מימי חברת ההגברה שלהם ((TF Audio ומאז נקשרו לתמיד. אני הכרתי את ביטנסקי עוד לפני שנים, כשבא אלי "רוצה שאני אהיה האמרגן שלך?" כדי להופיע ב"בר-ברים", שם השמיע פינקפלוידים" לאזני הסטודנטים, ולעת מצוא העלה שני מגברי גיטרה וחצי גיטריסט.
ב"מור" הוא המשיך אמרגנות לנורית גלרון, אילן וירצברג (גם היום, ונוספה אחינועם ניני) ועוד - מניצולי הרדיו של אז. והוא לא הסתפק בכך.
אשר רצה להיות יבואן.
[img]http://www.act.co.il/articles/studio_history/art_pics/bitansky.jpg%20[/img]
אשר ביטנסקי - אגדה
השוק מתחיל להתמלא בסחורה טרייה ואין כלב שיביא אותה. זה יותר מדי קורץ מכדי להתפספס.
ואז, קבוצה של מהנדסים ב-TEAC , בצעד יפני נדיר באופיו, מחליטה לפרוש למען רעיון.
והוא: לחרב את העולם עם מכונה 8 ערוצים על סרט רבע אינטש!
שמונה ערוצים! על סרט ברוחב בלתי מתקבל על השכל!
בגלל זה הם רבו בחברת האם. בגלל זה הם הצליחו.
Fostex קמה.
את הרחוב מציפים "ארבע-טרק'ים על קסטה" ומכונה אחת מאיימת, שיש לה 8 שעונים עם לדים. ואפילו שלט רחוק.
טאסקם מזדעזעת ממה שקרה ומהתגובה בשוק האודיו, ומוציאה 8 ערוצים על ¾ אינטש "אנחנו הולכים על איכות". פוסטקס הולכים על קומפנדר של Dolby וטאסקם על DBX.
------------->
**קומפנדר = קומפרסור-אקספנדר, רכיב קידוד/פיענוח דינמי המאפשר לדחוס למדיה מוטרדת-בשטחה יותר אינפורמציה.
איך זה נעשה?
בהקלטה דוחסים את המוסיקה ביחס קבוע ולמען הקטן את הדינמיקה, כדי שתוכל להיכנס לסרט מגנטי בעל נדל"ן מוגבל..
בהשמעה מותחים את החומר חזרה, למען שחזר את אותה דינמיקה.
<--------------
זה עבד. לא משנה כמה ואיך, אבל מספק את אותה אוזן שלימים תעדיף MP3 על CD.
והשוק קונה.
חצי העולם מעכל והשני מתחיל לייבא, ואשר ביטנסקי גם. אבל מה הוא מבין בזה?
והנה באה תערוכת הסטריאו "צלצל למנשרוף-אולפנים!" הוא פוקד על עופר נברו, האיש והמשרה.
(תוכלו לראות את זה בתמונה המצורפת),האולפן הרב-ערוצי הראשון הוקם על רצפת משרדי "מור הפקות" בשד' סמאטס בתל אביב, ומשם הועבר לאחד החדרים במלון שעל חוף הים, כחלק מתערוכת הסטריאו. (ראו את צילום מודעת הפרסום לתערוכה!).
אשר מבצע באותו הרגע את דיל חייו הפולניים: אילן וירצברג ידגים תמורת המכונה 8 ערוצים, מוטי דיכנה ישיר ויקליט שם תמורת נסיעה לתערוכה ושיחה ביפנית (הוא מדבר יפנית האיש המתוק הזה!) עם הסוכנות, ואני, עבדכם הנרצע "ראובן, מה דעתך, אני אקח אותך לפרנקפורט ואתה תראה לי מה כדאי לייבא, כי אין לי מושג?".
<font>לחיצה כאן כדי לראות את הכל.</font>
הסכמתי.
בחיים לא הייתי שם. ומאותו יום אני תמיד.
אז טסנו. יחד עם יואב גרא, גיא יפה ועוד שפע חברים מהענף, כי מכאן התחילה המהפכה של האולפן האישי. יואב רוצה לבדוק מה קורה בענף, ואם בית-ספר לסאונד זה עדיין אקטואל, וגיא-יפה-טריטון בא לקבל את הרעה הביתית ולחשוב איך מתגוננים מפני הסופה.
ואכן כך קרה. בפרנקפורט ביטנסקי מראה לי את הזונות ואני מסמן לו מוצרים.
היו שם "אלסיס" הצעירים, עם מכונת התופים הזולה הראשונה, שגם נשמעה לא רע בכלל. הוא לוקח גם אותם, ומי שלא תרצו גם, כולל ציוד הגברה ותאורה, אך גם ניצוצות ראשונים של AMEK, שרכשה את TAC לא מזמן, יצרנית מיקסרים להופעות, אשר ישמשו גם לאולפן. גם בארץ.
TEAC A-3340 תנצ"ב.
לחצו כאן לסרטון שמסכם את דרכי פעולתה של מכונת ארבעת הערוצים הזו.
היית מקליט 2 ערוצים, ובזמן שהיית עורך מיקס שלהם לערוץ שלישי, היית מוסיף בדרך עוד כלי, ואז נשארו פנויים שלשה ערוצים. ושוב... מקליטים על שניים ועושים מיקס לאחד. מיקס של שניים לעוד אחד, וזהו! עכשיו רק הדרך החוצה פנויה.
אני ממליץ,שוב, למי שרוצה להיות טכנאי מיומן, לבצע פרה-מיקסים אצלו במערכת. זה בית-ספר לסאונד! אמנם אין בתהליך צורך כיום, אך לסאונד מאוזן ואחראי תמיד יהיה ביקוש, וזו אחת הדרכים לאימון כולל.
והמפנה החל, כי המהפכה דפקה בעוז בדלת.
מור הפקות של אותם ימים היתה אשר ביטנסקי ועופר פסנזון. אשר הכיר את טומי פרידמן מימי חברת ההגברה שלהם ((TF Audio ומאז נקשרו לתמיד. אני הכרתי את ביטנסקי עוד לפני שנים, כשבא אלי "רוצה שאני אהיה האמרגן שלך?" כדי להופיע ב"בר-ברים", שם השמיע פינקפלוידים" לאזני הסטודנטים, ולעת מצוא העלה שני מגברי גיטרה וחצי גיטריסט.
ב"מור" הוא המשיך אמרגנות לנורית גלרון, אילן וירצברג (גם היום, ונוספה אחינועם ניני) ועוד - מניצולי הרדיו של אז. והוא לא הסתפק בכך.
אשר רצה להיות יבואן.
[img]http://www.act.co.il/articles/studio_history/art_pics/bitansky.jpg%20[/img]
אשר ביטנסקי - אגדה
השוק מתחיל להתמלא בסחורה טרייה ואין כלב שיביא אותה. זה יותר מדי קורץ מכדי להתפספס.
ואז, קבוצה של מהנדסים ב-TEAC , בצעד יפני נדיר באופיו, מחליטה לפרוש למען רעיון.
והוא: לחרב את העולם עם מכונה 8 ערוצים על סרט רבע אינטש!
שמונה ערוצים! על סרט ברוחב בלתי מתקבל על השכל!
בגלל זה הם רבו בחברת האם. בגלל זה הם הצליחו.
Fostex קמה.
את הרחוב מציפים "ארבע-טרק'ים על קסטה" ומכונה אחת מאיימת, שיש לה 8 שעונים עם לדים. ואפילו שלט רחוק.
טאסקם מזדעזעת ממה שקרה ומהתגובה בשוק האודיו, ומוציאה 8 ערוצים על ¾ אינטש "אנחנו הולכים על איכות". פוסטקס הולכים על קומפנדר של Dolby וטאסקם על DBX.
------------->
**קומפנדר = קומפרסור-אקספנדר, רכיב קידוד/פיענוח דינמי המאפשר לדחוס למדיה מוטרדת-בשטחה יותר אינפורמציה.
איך זה נעשה?
בהקלטה דוחסים את המוסיקה ביחס קבוע ולמען הקטן את הדינמיקה, כדי שתוכל להיכנס לסרט מגנטי בעל נדל"ן מוגבל..
בהשמעה מותחים את החומר חזרה, למען שחזר את אותה דינמיקה.
<--------------
זה עבד. לא משנה כמה ואיך, אבל מספק את אותה אוזן שלימים תעדיף MP3 על CD.
והשוק קונה.
חצי העולם מעכל והשני מתחיל לייבא, ואשר ביטנסקי גם. אבל מה הוא מבין בזה?
והנה באה תערוכת הסטריאו "צלצל למנשרוף-אולפנים!" הוא פוקד על עופר נברו, האיש והמשרה.
(תוכלו לראות את זה בתמונה המצורפת),האולפן הרב-ערוצי הראשון הוקם על רצפת משרדי "מור הפקות" בשד' סמאטס בתל אביב, ומשם הועבר לאחד החדרים במלון שעל חוף הים, כחלק מתערוכת הסטריאו. (ראו את צילום מודעת הפרסום לתערוכה!).
אשר מבצע באותו הרגע את דיל חייו הפולניים: אילן וירצברג ידגים תמורת המכונה 8 ערוצים, מוטי דיכנה ישיר ויקליט שם תמורת נסיעה לתערוכה ושיחה ביפנית (הוא מדבר יפנית האיש המתוק הזה!) עם הסוכנות, ואני, עבדכם הנרצע "ראובן, מה דעתך, אני אקח אותך לפרנקפורט ואתה תראה לי מה כדאי לייבא, כי אין לי מושג?".
<font>לחיצה כאן כדי לראות את הכל.</font>
הסכמתי.
בחיים לא הייתי שם. ומאותו יום אני תמיד.
אז טסנו. יחד עם יואב גרא, גיא יפה ועוד שפע חברים מהענף, כי מכאן התחילה המהפכה של האולפן האישי. יואב רוצה לבדוק מה קורה בענף, ואם בית-ספר לסאונד זה עדיין אקטואל, וגיא-יפה-טריטון בא לקבל את הרעה הביתית ולחשוב איך מתגוננים מפני הסופה.
ואכן כך קרה. בפרנקפורט ביטנסקי מראה לי את הזונות ואני מסמן לו מוצרים.
היו שם "אלסיס" הצעירים, עם מכונת התופים הזולה הראשונה, שגם נשמעה לא רע בכלל. הוא לוקח גם אותם, ומי שלא תרצו גם, כולל ציוד הגברה ותאורה, אך גם ניצוצות ראשונים של AMEK, שרכשה את TAC לא מזמן, יצרנית מיקסרים להופעות, אשר ישמשו גם לאולפן. גם בארץ.
ReuvenM
פורסם: שבת 04 מאי,02 20:35
חוזר לתחילת ה-80...
באנגליה יוצא קיט מחשב אישי, שלא היה אלא חתיכת פיברגלס בתוכה מעגל מודפס עם מעבד Z-80 , מקשי מעגל מודפס דפוקים וחיבור לטלוויזיה. אני מזמין ה-ZX80 של Sinclair ומלחים בהתרגשות, ויומיים אחרי כן אני מקבל בפרצוף את מה שמיליונים יקבלו שנים אחר-כך: יצא דגם חדש!
ZX81 כבר היה יותר 'מתקדם' ומשוכלל, אך עדיין לא ידע להזיז כלום על המסך מלבד להציג אותיות של בייסיק... אז לאחר שרכשתי אותו נרתמתי לבנות את כרטיס המסך העתידי, לוח וורו-בורד עליו תקעתי רכיב מוטורולה ותוכנה שלמה שכתבתי כדי שתגרום לצבעים וצורות שיוכלו לזו מ-X ל-Y על המסך.
ורי ביג דיל!
המחשבים האישיים הראשונים בשימוש מוסיקה.
ופתאום מגיע הפצצה! סינקלר מוציא דגם מדהים, Spectrum, אשר מכה את העולם נואשת.
זה כבר מגיע עם צבע, וגרפיקה, ואנימציה ומקשים מגומי, ויכולת שמירה על טייפ משלו.
ואז קומודור שולפת מחשב שכבר דומה יותר למקלדת, ואפל מוציאה מחשב עם כונן ומסך.
התקפה!
היבוא לישראל מתחיל. ולא כל כך יש מי שיתקן את נפלאות הטכנולוגיה ששוטפות את הארץ. ואז אני נגרר למעבדה שפותח שלמה גל בצפון תל-אביב, ולשם מגיעים כל מחשבי המדינה הדפוקים, וגם הפורץ הישראלי הראשון, מני נחמן, שבא לבקר עם קרטרידג' של אטרי מעשה ידיו, והוא ברבות הימים יקים את אקוונט, ספקית התקשורת/אינטרנט. בינתיים כל המחשבים, כולל המשחק "אטארי" (הראשון היה משחקים בלבד), יודעים להריץ קוביה מימין לשמאל ולהתקלקל כל הזמן. הדיסקטים היו בגודל פיתה.
ה"ספקטרום" הוביל כמה זמן. כבר אז נחלקו אנשי האולפן; חלק עבדו עם אמיגה-קומודור וחלק עם ספקטרום.
ואז קראו לי לעזור בחברת "קומפטרייד" ברחוב בר-כוכבא ת"א, אשר החלה לייבא סדיר את הספקטרום. שם הכרתי מזכירה נחמדה, רוחלה, אשר בחנות שתקום ממש ממול, ג'אז-רוק, רוכש בעלה לעתיד את הסטראט שלו, והיא עדיין לא יודעת שאודי קמחי, מהפורום של אקט מוסיקלי, הבן של נסים קמחי, בימאי הרדיו האגדתי, ונגן מוכשר עם אוזן נכונה.... יהיה בעלה.
האמת, כשמשסתכלים אחורה, האולפנים לא כילכלו אותי כל כך. ענף המחשבים היה זה שהכניס לי יותר מכל עבודות האולפן שאי פעם עשיתי. הלא את כולן עשיתי בחצי התנדבות ולמען החלום, ורוב הטיפוסים היו חברי הקרובים ביותר. ענף המחשבים בחיתוליו ידע רק תקלות, ולא יכלו כל כך להתמודד איתן חוץ מאשר להחליף מחשב שלם, וזו כבר היתה הוצאה לייבואן. אחד, שניים, כמה מחשבים חדשים אפשר כבר לתת במקום לתקן?
עלי מטילים לתקן את ה"פריים", התקלות שהמעבדות המקומיות לא מצליחות, ואני סוחב ערימות של מחשבים הביתה, מתקן כל הלילה ומחזיר בבוקר, כדי לקבל 40$פיקס, לא משנה כמה עבדתי - על כל אחד. תכפילו בכ-עשרים מחשבים כל לילה, כמעט ארבעה ימים בשבוע. ומשלש חברות/יבואנים שונים במקביל. אז זה היה כסף, אבל קצר זה נמשך.
כמעט כולם התמוטטו, והנה האטארי מגיע ארצה.
ה-ST-512/1040 היה המחשב עם הנצילות הגבוהה ביותר שאני זוכר עד היום. המצאה גאונית שהביאה לעולם את החלונות, הגרפיקה והמוסיקה. וכל המדינה והעולם עושים סיקוונסים על אטארי, עם תוכנת Pro24 של סטיינברג, ו-Creator של C-Lab(אימגי'ק) שאני התחלתי לייבא. סוף סוף כולם עובדים על (כמעט) מחשב אחד.
יזהר אשדות מתחיל להפיק עם מחשב (ספקטרום), יואב גרא מלמד מידי על מחשב (קומודור).
כל המוסיקאים לומדים להזיז עכבר, אחרת צריך להזמין נגנים.
המבוקשים באותה תקופה: גרי אקשטיין, להיט סאונד וטכנולוגיה (היה קדימה מכולם בכל הקשור לכפתורים ותיכנות) ויזהר אשדות בהפקה. ירון בכר מעבד, אריק רודיך מסנתז, משינה מתגבשים, יאיר ניצני (מחלקה ישראלית הד-ארצי) לאחר שישמע אותם: "אין להם סיכוי"
יואב גרא לקראת נטישת המקצוע אחרי "אם ינעלו" של עפרה חזה. אחד הטכנאים היותר מוכשרים שהיו לנו במדינה הזו, ויש האומרים אבידה אמיתית. יואב, כידוע, הקים בית-ספר לסאונד, אך הספיק להיעלם מנוף הטכנאות המעשית, יחד עם עוד כמה מהירי קליטה, שגילו שהעסק בארץ אבוד מהסיבות שעוד יתגלו בהמשך, אשר למעשה יהיה ההתחלה.
המחשב האישי מגיע והמתופפים נפגעים ראשונים.
למעשה, כבר מכונות התופים החלו לפגוע בהם. התחילו "להסתדר בלי מתופף, איפה שלא ממש חייבים".
באנגליה יוצא קיט מחשב אישי, שלא היה אלא חתיכת פיברגלס בתוכה מעגל מודפס עם מעבד Z-80 , מקשי מעגל מודפס דפוקים וחיבור לטלוויזיה. אני מזמין ה-ZX80 של Sinclair ומלחים בהתרגשות, ויומיים אחרי כן אני מקבל בפרצוף את מה שמיליונים יקבלו שנים אחר-כך: יצא דגם חדש!
ZX81 כבר היה יותר 'מתקדם' ומשוכלל, אך עדיין לא ידע להזיז כלום על המסך מלבד להציג אותיות של בייסיק... אז לאחר שרכשתי אותו נרתמתי לבנות את כרטיס המסך העתידי, לוח וורו-בורד עליו תקעתי רכיב מוטורולה ותוכנה שלמה שכתבתי כדי שתגרום לצבעים וצורות שיוכלו לזו מ-X ל-Y על המסך.
ורי ביג דיל!
המחשבים האישיים הראשונים בשימוש מוסיקה.
ופתאום מגיע הפצצה! סינקלר מוציא דגם מדהים, Spectrum, אשר מכה את העולם נואשת.
זה כבר מגיע עם צבע, וגרפיקה, ואנימציה ומקשים מגומי, ויכולת שמירה על טייפ משלו.
ואז קומודור שולפת מחשב שכבר דומה יותר למקלדת, ואפל מוציאה מחשב עם כונן ומסך.
התקפה!
היבוא לישראל מתחיל. ולא כל כך יש מי שיתקן את נפלאות הטכנולוגיה ששוטפות את הארץ. ואז אני נגרר למעבדה שפותח שלמה גל בצפון תל-אביב, ולשם מגיעים כל מחשבי המדינה הדפוקים, וגם הפורץ הישראלי הראשון, מני נחמן, שבא לבקר עם קרטרידג' של אטרי מעשה ידיו, והוא ברבות הימים יקים את אקוונט, ספקית התקשורת/אינטרנט. בינתיים כל המחשבים, כולל המשחק "אטארי" (הראשון היה משחקים בלבד), יודעים להריץ קוביה מימין לשמאל ולהתקלקל כל הזמן. הדיסקטים היו בגודל פיתה.
ה"ספקטרום" הוביל כמה זמן. כבר אז נחלקו אנשי האולפן; חלק עבדו עם אמיגה-קומודור וחלק עם ספקטרום.
ואז קראו לי לעזור בחברת "קומפטרייד" ברחוב בר-כוכבא ת"א, אשר החלה לייבא סדיר את הספקטרום. שם הכרתי מזכירה נחמדה, רוחלה, אשר בחנות שתקום ממש ממול, ג'אז-רוק, רוכש בעלה לעתיד את הסטראט שלו, והיא עדיין לא יודעת שאודי קמחי, מהפורום של אקט מוסיקלי, הבן של נסים קמחי, בימאי הרדיו האגדתי, ונגן מוכשר עם אוזן נכונה.... יהיה בעלה.
האמת, כשמשסתכלים אחורה, האולפנים לא כילכלו אותי כל כך. ענף המחשבים היה זה שהכניס לי יותר מכל עבודות האולפן שאי פעם עשיתי. הלא את כולן עשיתי בחצי התנדבות ולמען החלום, ורוב הטיפוסים היו חברי הקרובים ביותר. ענף המחשבים בחיתוליו ידע רק תקלות, ולא יכלו כל כך להתמודד איתן חוץ מאשר להחליף מחשב שלם, וזו כבר היתה הוצאה לייבואן. אחד, שניים, כמה מחשבים חדשים אפשר כבר לתת במקום לתקן?
עלי מטילים לתקן את ה"פריים", התקלות שהמעבדות המקומיות לא מצליחות, ואני סוחב ערימות של מחשבים הביתה, מתקן כל הלילה ומחזיר בבוקר, כדי לקבל 40$פיקס, לא משנה כמה עבדתי - על כל אחד. תכפילו בכ-עשרים מחשבים כל לילה, כמעט ארבעה ימים בשבוע. ומשלש חברות/יבואנים שונים במקביל. אז זה היה כסף, אבל קצר זה נמשך.
כמעט כולם התמוטטו, והנה האטארי מגיע ארצה.
ה-ST-512/1040 היה המחשב עם הנצילות הגבוהה ביותר שאני זוכר עד היום. המצאה גאונית שהביאה לעולם את החלונות, הגרפיקה והמוסיקה. וכל המדינה והעולם עושים סיקוונסים על אטארי, עם תוכנת Pro24 של סטיינברג, ו-Creator של C-Lab(אימגי'ק) שאני התחלתי לייבא. סוף סוף כולם עובדים על (כמעט) מחשב אחד.
יזהר אשדות מתחיל להפיק עם מחשב (ספקטרום), יואב גרא מלמד מידי על מחשב (קומודור).
כל המוסיקאים לומדים להזיז עכבר, אחרת צריך להזמין נגנים.
המבוקשים באותה תקופה: גרי אקשטיין, להיט סאונד וטכנולוגיה (היה קדימה מכולם בכל הקשור לכפתורים ותיכנות) ויזהר אשדות בהפקה. ירון בכר מעבד, אריק רודיך מסנתז, משינה מתגבשים, יאיר ניצני (מחלקה ישראלית הד-ארצי) לאחר שישמע אותם: "אין להם סיכוי"
יואב גרא לקראת נטישת המקצוע אחרי "אם ינעלו" של עפרה חזה. אחד הטכנאים היותר מוכשרים שהיו לנו במדינה הזו, ויש האומרים אבידה אמיתית. יואב, כידוע, הקים בית-ספר לסאונד, אך הספיק להיעלם מנוף הטכנאות המעשית, יחד עם עוד כמה מהירי קליטה, שגילו שהעסק בארץ אבוד מהסיבות שעוד יתגלו בהמשך, אשר למעשה יהיה ההתחלה.
המחשב האישי מגיע והמתופפים נפגעים ראשונים.
למעשה, כבר מכונות התופים החלו לפגוע בהם. התחילו "להסתדר בלי מתופף, איפה שלא ממש חייבים".
ReuvenM
פורסם: שבת 04 מאי,02 20:36
...ואני מגיע לאולפני קיסר כדי לראות את הזוועה שמתרחשת שם.
החברה' לא ידעו ממש מה הם עושים, ומה שיצא יצא. הגרלות. ואני בא פעם, פעמיים, שלש, ובכל פעם מטיף ליהודה קיסר, הנשמה והחן, מה זה אולפן ומה צריך להיות בו.
אצל יהודה זה הכל מתורגם לכסף. ובכל פעם שאני מטיף, הוא דואג לאסוף עוד כסף מהמועדונים. עד שנמאס לו מההערות שלי על תזנוחה ורמת הציוד.
"איזה ציוד צריך?", הוא יום אחד. ואני גיליתי לו על מה אני נותן שירות.
באותם ימים אוטומציה בקונסולות מתחילה להיכנס לאופנה. זוועתית, אבל נכנסת. קולינור 'לוקחים ת'סוכנות' של אודיו-קינטיק אוטומציה על דיסק עירקי. אמיל גם לוקח את האריסון ומייבא 'דוגמא' לקולינור. קולינור רכשו סוף סוף מיקסר (!) כדי שהטכנאים ינשמו לרווחה.
בזמן שאמיל מפרק את העטיפה מהציוד החדש, יהודה קיסר אסף כבר מספיק כסף.
"איזה מיקסר טוב?" הוא שואל אותי, ואני "אנג'לה", הייתי קשור עם מור הפקות, ו-Amek זה מה שהיה. "אין בעיה." הוא השיב, ונעלם לשבוע.
אחרי יומיים מגיע טלפון ממפעלי Amek במנצ'סטר אל אשר ביטנסקי בתל אביב: "הגיע פה טיפוס מאצלכם שרוצה לקחת מיקסר".(?!#@).
מנצ'סטר הקרירה זכתה לביקורו של הקאובוי הקיסרי כבר למחרת, כאשר יהודה וחברים מופיעים במשרדו של הבעלים של Amek, ניק פראנק.
שואל אותו "כמה?", ומניח על השולחן צרור טחוב של דולרים לתפארת. האנגלי לא ראה תופעה כזו, מה גם שלא היה מוכן להתגלות תנכית בתקופה זו של השנה. אבל הכסף מדבר, ומיקסר "אנג'לה" עם אוטומציה מלאה יוצא לישראל כבר באותו לילה. ונמשיך...
רגע!!!!!!!
מה זה?
המיקסר הכי משובח שהיה עד אז בישראל מגיע במטוס... לאולפני קיסר בדרום תל אביב, לסביבה מוזנחת, באיזור מוכה. רחוב הקונגרס ליד התחנה המרכזית הישנה.
צריך שאגיד את זה עוד פעם?
מ"קסטה" למיקסר-עם-אוטומציה בשתי דקות
קיסר החליט להכות את השוק, וכך עשה (ראו קטעי עיתונים בתמונות המצורפות).
אבסורד.
בהיסטוריה ירשם: בשנת 83 נכנסים שני מיקסרים עם אוטומציה לישראל, לאולפן הכי וותיק ולאולפן הכי טרי. אחד קפץ קומה, והשני קפץ בנין, מכלום.
נשברו הכלים!
ואני יושב ומתקין את האנג'לה אצל קיסר, שאך לפני שבוע לחש לי: "אני אראה לכולם. המזרחי ישלוט בכבוד", כאשר האחים ראובני עומדים מן הצד ודורשים פה אחד "אני לא זז מפה עד שאני לא רואה את הפיידר עולה ויורד לבד!" (?! אלה בכלל לא היו פיידרים זזים...), ושימי תבורי, מנופס עד כלות הנשמה, מרסק אקוסטית על המיקסר הישן, נעמד לצד החדשה ומנגן על שארית הגיטרה את מיטב הפרודיה בזמר העברי.
יהודה עם המגבעת הנצחית והמיקסר החדש, דקה לאחר ההתקנה. אני עם הביפר הנצחי שכמעט גמר לי את החיים באותה תקופה.
ואני משתין מצחוק ומתגלגל על הרצפה. איך אפשר לעבוד ככה? קיסר מנסה להרגיע את הנוכחים, המחכים כולם לנקמת הסאונד המובטחת. אחרי כמה ימים כל האולפן מתייצב מחדש. "אולפני קיסר" מוכנים לעשות את ההיסטוריה באגן התיכון.
עם טייפ 24 ערוצים סאונדקראפט, אוטומציה ומיקסר משובח הכי טוב שהיה בישראל! באמת.
שוק על ירך מוכה ענף האולפנים. איכה תוך לילה נשבתה הטכנולוגיה בקסם הים-תיכוני...
ולאולפני קיסר מגיעים כולם להקליט. האגף המזרחי מתחיל להבליט את החזה ורוכש 'לקסיקונ'ים ומיקרופונים ויהודה מכריח את כולם להתרגל לסאונד החדש, ללא "דיינקורד".
פתאום מעבדים אשכנזים רובצים לפתחו של אולפן. ברקוביץ וברנדיס ("הפרח בגני") עושים שם לילות וירוקות. והמושג "דגים" נחשף.
ננסי ברנדיס: "זה קרה יום אחד שבחור טברייני רצה שאעשה לו חבילה, עיבוד עם הקלטה בקיסר. אחרי שהכל נגמר והוא היה צריך לשלם, מתברר שאין לו כסף, והוא בסך הכל דייג. אז הוא הציע לי דגים תמורת העבודה... כמה דגים אפשר לקחת על שיר עם הקלטה? מאז כל כוכב חדש בזמר המזרחי זכה לכינוי דג. והיו שם ירקנים, ומוכרי נעלים, ילדים של שכנים וסבלים משוק הכרמל. כולם רצו להיות זוהר ארגוב."
ישי בן צור, בחור עם וולבו וזהבים על הגוף, גיטריסט מהמועדונים, מגיע כדי שאלמד אותו להפעיל מיקסר. לימים הוא יפעיל את הראש בחוכמה. תמיד היה לו ראש ממולח.
אחרי שנים, ציון שרעבי, נגר מצוי, יקח בחור בשם אייל גולן ויטפח אותו מכלום. יבוא אל בן-מוש בהצעה והלה יסרב, כי היה עמוס ממילא. בן-צור לוקח אותו.
אחר כמה שנים בניהול מחופף אולפני קיסר בפשיטת רגל, ושימי תבורי רוכש את המקום והופך אותו לחצי בית זונות, כאשר על תקרת אחד החדרים (אותו הפך לחדר ניאוף) מראה ענקית המשקפת הכל.
כאשר עבדת באולפן, טכנאי, תחזוקה או נגן, במקום שכר היית מקבל בחורה לסיבוב ב"חדר של שימי".
גילי בראון נזכר: "שימי היה צריך טכנאים למיקסים. דודי היה עסוק רצח, ואז הוא הביא אותי אליו. תבורי היה משלם טיפים בבחורות, היה משכנע אותי לבוא כי יש לו שתי גרמניות בשבילי..."
שימי לא החזיק הרבה מעמד בתנוחה הזו, (למרות ששם האולפן נשאר "קיסר"), כי הבחורות עניינו אותו יותר, ואז ישי בן-צור, שכבר למד מה זה אולפן, קונה ממנו את המותג וחלק מהציוד שנותר מתפקד-למחצה, ופותח בצ'לנוב הסמוך את האולפן בו הוא מגדל את אייל גולן ועושה ממנו את המכה, שבזכותה הוא גומר היום וילה בהרצליה פיתוח.
אולי כבר מותר לגלות, שבכל אולפנים האלה היה שותף סמוי: אביהו מדינה, אשר לא רצה ששמו ישתרבב לעסקים האלה, מכורח תפקידו העיצובי בתקשורת. ואביהו יצא לבסוף משותפות עם בן-צור.
אגב, גילי בראון, שעבד עד אז בקולינור, התחיל באולפני "אשל" והיה שם בדיוק שבועיים "מה אתה חושב נתנו לי לעשות? גינון ושליחויות. אז קמתי והלכתי לאולפני לויטן."
ב-86' גילי עוזר לי להקים את לויטן, אשר שימש באותה תקופה כאתר לימודים לכתה של יואב גרא (כל שנה הוא לימד באולפן אחר), ולאחר שנה גילי עובר לסינטרון, בדיוק שנה ואז האולפן נסגר, ומ-88 הוא בקולינור, על ההאריסון עד שהאולפן נסגר ונמכר לאבי. ותיכף אבי ירסק את קולינור למוות...
גילי היום מלמד ב"הד" ושותף באולפני DVD-Master.
החברה' לא ידעו ממש מה הם עושים, ומה שיצא יצא. הגרלות. ואני בא פעם, פעמיים, שלש, ובכל פעם מטיף ליהודה קיסר, הנשמה והחן, מה זה אולפן ומה צריך להיות בו.
אצל יהודה זה הכל מתורגם לכסף. ובכל פעם שאני מטיף, הוא דואג לאסוף עוד כסף מהמועדונים. עד שנמאס לו מההערות שלי על תזנוחה ורמת הציוד.
"איזה ציוד צריך?", הוא יום אחד. ואני גיליתי לו על מה אני נותן שירות.
באותם ימים אוטומציה בקונסולות מתחילה להיכנס לאופנה. זוועתית, אבל נכנסת. קולינור 'לוקחים ת'סוכנות' של אודיו-קינטיק אוטומציה על דיסק עירקי. אמיל גם לוקח את האריסון ומייבא 'דוגמא' לקולינור. קולינור רכשו סוף סוף מיקסר (!) כדי שהטכנאים ינשמו לרווחה.
בזמן שאמיל מפרק את העטיפה מהציוד החדש, יהודה קיסר אסף כבר מספיק כסף.
"איזה מיקסר טוב?" הוא שואל אותי, ואני "אנג'לה", הייתי קשור עם מור הפקות, ו-Amek זה מה שהיה. "אין בעיה." הוא השיב, ונעלם לשבוע.
אחרי יומיים מגיע טלפון ממפעלי Amek במנצ'סטר אל אשר ביטנסקי בתל אביב: "הגיע פה טיפוס מאצלכם שרוצה לקחת מיקסר".(?!#@).
מנצ'סטר הקרירה זכתה לביקורו של הקאובוי הקיסרי כבר למחרת, כאשר יהודה וחברים מופיעים במשרדו של הבעלים של Amek, ניק פראנק.
שואל אותו "כמה?", ומניח על השולחן צרור טחוב של דולרים לתפארת. האנגלי לא ראה תופעה כזו, מה גם שלא היה מוכן להתגלות תנכית בתקופה זו של השנה. אבל הכסף מדבר, ומיקסר "אנג'לה" עם אוטומציה מלאה יוצא לישראל כבר באותו לילה. ונמשיך...
רגע!!!!!!!
מה זה?
המיקסר הכי משובח שהיה עד אז בישראל מגיע במטוס... לאולפני קיסר בדרום תל אביב, לסביבה מוזנחת, באיזור מוכה. רחוב הקונגרס ליד התחנה המרכזית הישנה.
צריך שאגיד את זה עוד פעם?
מ"קסטה" למיקסר-עם-אוטומציה בשתי דקות
קיסר החליט להכות את השוק, וכך עשה (ראו קטעי עיתונים בתמונות המצורפות).
אבסורד.
בהיסטוריה ירשם: בשנת 83 נכנסים שני מיקסרים עם אוטומציה לישראל, לאולפן הכי וותיק ולאולפן הכי טרי. אחד קפץ קומה, והשני קפץ בנין, מכלום.
נשברו הכלים!
ואני יושב ומתקין את האנג'לה אצל קיסר, שאך לפני שבוע לחש לי: "אני אראה לכולם. המזרחי ישלוט בכבוד", כאשר האחים ראובני עומדים מן הצד ודורשים פה אחד "אני לא זז מפה עד שאני לא רואה את הפיידר עולה ויורד לבד!" (?! אלה בכלל לא היו פיידרים זזים...), ושימי תבורי, מנופס עד כלות הנשמה, מרסק אקוסטית על המיקסר הישן, נעמד לצד החדשה ומנגן על שארית הגיטרה את מיטב הפרודיה בזמר העברי.
יהודה עם המגבעת הנצחית והמיקסר החדש, דקה לאחר ההתקנה. אני עם הביפר הנצחי שכמעט גמר לי את החיים באותה תקופה.
ואני משתין מצחוק ומתגלגל על הרצפה. איך אפשר לעבוד ככה? קיסר מנסה להרגיע את הנוכחים, המחכים כולם לנקמת הסאונד המובטחת. אחרי כמה ימים כל האולפן מתייצב מחדש. "אולפני קיסר" מוכנים לעשות את ההיסטוריה באגן התיכון.
עם טייפ 24 ערוצים סאונדקראפט, אוטומציה ומיקסר משובח הכי טוב שהיה בישראל! באמת.
שוק על ירך מוכה ענף האולפנים. איכה תוך לילה נשבתה הטכנולוגיה בקסם הים-תיכוני...
ולאולפני קיסר מגיעים כולם להקליט. האגף המזרחי מתחיל להבליט את החזה ורוכש 'לקסיקונ'ים ומיקרופונים ויהודה מכריח את כולם להתרגל לסאונד החדש, ללא "דיינקורד".
פתאום מעבדים אשכנזים רובצים לפתחו של אולפן. ברקוביץ וברנדיס ("הפרח בגני") עושים שם לילות וירוקות. והמושג "דגים" נחשף.
ננסי ברנדיס: "זה קרה יום אחד שבחור טברייני רצה שאעשה לו חבילה, עיבוד עם הקלטה בקיסר. אחרי שהכל נגמר והוא היה צריך לשלם, מתברר שאין לו כסף, והוא בסך הכל דייג. אז הוא הציע לי דגים תמורת העבודה... כמה דגים אפשר לקחת על שיר עם הקלטה? מאז כל כוכב חדש בזמר המזרחי זכה לכינוי דג. והיו שם ירקנים, ומוכרי נעלים, ילדים של שכנים וסבלים משוק הכרמל. כולם רצו להיות זוהר ארגוב."
ישי בן צור, בחור עם וולבו וזהבים על הגוף, גיטריסט מהמועדונים, מגיע כדי שאלמד אותו להפעיל מיקסר. לימים הוא יפעיל את הראש בחוכמה. תמיד היה לו ראש ממולח.
אחרי שנים, ציון שרעבי, נגר מצוי, יקח בחור בשם אייל גולן ויטפח אותו מכלום. יבוא אל בן-מוש בהצעה והלה יסרב, כי היה עמוס ממילא. בן-צור לוקח אותו.
אחר כמה שנים בניהול מחופף אולפני קיסר בפשיטת רגל, ושימי תבורי רוכש את המקום והופך אותו לחצי בית זונות, כאשר על תקרת אחד החדרים (אותו הפך לחדר ניאוף) מראה ענקית המשקפת הכל.
כאשר עבדת באולפן, טכנאי, תחזוקה או נגן, במקום שכר היית מקבל בחורה לסיבוב ב"חדר של שימי".
גילי בראון נזכר: "שימי היה צריך טכנאים למיקסים. דודי היה עסוק רצח, ואז הוא הביא אותי אליו. תבורי היה משלם טיפים בבחורות, היה משכנע אותי לבוא כי יש לו שתי גרמניות בשבילי..."
שימי לא החזיק הרבה מעמד בתנוחה הזו, (למרות ששם האולפן נשאר "קיסר"), כי הבחורות עניינו אותו יותר, ואז ישי בן-צור, שכבר למד מה זה אולפן, קונה ממנו את המותג וחלק מהציוד שנותר מתפקד-למחצה, ופותח בצ'לנוב הסמוך את האולפן בו הוא מגדל את אייל גולן ועושה ממנו את המכה, שבזכותה הוא גומר היום וילה בהרצליה פיתוח.
אולי כבר מותר לגלות, שבכל אולפנים האלה היה שותף סמוי: אביהו מדינה, אשר לא רצה ששמו ישתרבב לעסקים האלה, מכורח תפקידו העיצובי בתקשורת. ואביהו יצא לבסוף משותפות עם בן-צור.
אגב, גילי בראון, שעבד עד אז בקולינור, התחיל באולפני "אשל" והיה שם בדיוק שבועיים "מה אתה חושב נתנו לי לעשות? גינון ושליחויות. אז קמתי והלכתי לאולפני לויטן."
ב-86' גילי עוזר לי להקים את לויטן, אשר שימש באותה תקופה כאתר לימודים לכתה של יואב גרא (כל שנה הוא לימד באולפן אחר), ולאחר שנה גילי עובר לסינטרון, בדיוק שנה ואז האולפן נסגר, ומ-88 הוא בקולינור, על ההאריסון עד שהאולפן נסגר ונמכר לאבי. ותיכף אבי ירסק את קולינור למוות...
גילי היום מלמד ב"הד" ושותף באולפני DVD-Master.
ReuvenM
פורסם: ראשון 05 מאי,02 04:48
להקת חתונות עולות על המפה ומקבלות ביטחון מקצועי.
בתקופה ההיא החלו להקות החתונה תופסות תאוצה. היה ציוד טוב, היו פלייבקים ומידי, אבל גם אפשר היה לפרק תסכול של מוסיקאים באמצעות קלטות שהיו מוכרים בסוף האירוע.
ה"שגרירים", בראשות אלעזרוב, היו אחת הלהקות המבוקשות. וכמו כולן הן הקליטו להיטי תקופה ומקוריים לקלטות. אבל מחירי האולפן היו גבוהים, ודרשו שעות של תהייה יצירתית באתר שעובד לפי שעון.
והציוד זמין ובזול. אז בונים אולפן. השוק החל מוצף במכונות 16 ערוצים יד שניה. למה לא?
אולפני "רולי" קמים ברחוב פינסקר בתל אביב, בהנהלת אלון, מקורב למשפחה (לימים האולפן יעבור 2 גילגולים ויגמור ב"עננה" כשקובי אוז מתיישב שם). הם רוכשים ציוד בעייתי, יד שניה מחו"ל, באחת מנסיעות ההופעה/חתונה אצל עשיר יהודי בשוויץ, דבר שעולה להם במוניטין והרבה הוצאות תיקונים.
אחת המכונות, סטודר דפוקה שנהרסה עוד יותר באולפן עקב תחזוקה מפוקפקת, נעמדה לה ליד הקיר במסדרון שנים עד שמישהו העביר אותה משם. טכנאי התחזוקה במקום, עמוס שוחט וגלעד קרן, משאירים אחרי כל תיקון מעגלים מודפסים תלושים מהלחמות, עם מגמה חד-כיוונית לפח.
אחרי חודשים האולפן נזכר לקרוא לי לתחזוקה מאוחרת. וגלעד מודיע לי חגיגית "אני חושב שאסע לחו"ל. אני הולך לפתח אלגוריתמים. זה העתיד!" בן טיפוחיו החולמני של טומי פרידמן לא נראה שונה מהרגיל כשהוא אמר את זה. כולם היו מעושנים באותה תקופה.
בעתיד הוא צדק, והקים עם שעשוע את Waves, שלימים ניהל אלון מ"רולי", אח"כ פרש, ואותו החליף מנחם עולש, שהיה פעם הבעלים של אולפני הרולד בככר המדינה.
בתקופה ההיא החלו להקות החתונה תופסות תאוצה. היה ציוד טוב, היו פלייבקים ומידי, אבל גם אפשר היה לפרק תסכול של מוסיקאים באמצעות קלטות שהיו מוכרים בסוף האירוע.
ה"שגרירים", בראשות אלעזרוב, היו אחת הלהקות המבוקשות. וכמו כולן הן הקליטו להיטי תקופה ומקוריים לקלטות. אבל מחירי האולפן היו גבוהים, ודרשו שעות של תהייה יצירתית באתר שעובד לפי שעון.
והציוד זמין ובזול. אז בונים אולפן. השוק החל מוצף במכונות 16 ערוצים יד שניה. למה לא?
אולפני "רולי" קמים ברחוב פינסקר בתל אביב, בהנהלת אלון, מקורב למשפחה (לימים האולפן יעבור 2 גילגולים ויגמור ב"עננה" כשקובי אוז מתיישב שם). הם רוכשים ציוד בעייתי, יד שניה מחו"ל, באחת מנסיעות ההופעה/חתונה אצל עשיר יהודי בשוויץ, דבר שעולה להם במוניטין והרבה הוצאות תיקונים.
אחת המכונות, סטודר דפוקה שנהרסה עוד יותר באולפן עקב תחזוקה מפוקפקת, נעמדה לה ליד הקיר במסדרון שנים עד שמישהו העביר אותה משם. טכנאי התחזוקה במקום, עמוס שוחט וגלעד קרן, משאירים אחרי כל תיקון מעגלים מודפסים תלושים מהלחמות, עם מגמה חד-כיוונית לפח.
אחרי חודשים האולפן נזכר לקרוא לי לתחזוקה מאוחרת. וגלעד מודיע לי חגיגית "אני חושב שאסע לחו"ל. אני הולך לפתח אלגוריתמים. זה העתיד!" בן טיפוחיו החולמני של טומי פרידמן לא נראה שונה מהרגיל כשהוא אמר את זה. כולם היו מעושנים באותה תקופה.
בעתיד הוא צדק, והקים עם שעשוע את Waves, שלימים ניהל אלון מ"רולי", אח"כ פרש, ואותו החליף מנחם עולש, שהיה פעם הבעלים של אולפני הרולד בככר המדינה.
ReuvenM
פורסם: ראשון 05 מאי,02 05:09
ההתחלה בדרך...
esoptron
פורסם: ראשון 05 מאי,02 08:33
באמת מרתק. אני מקווה שהשרתים מגובים ( די סביר..)
שחס וחלילה לא יאבדו הרשימות האלו.
שחס וחלילה לא יאבדו הרשימות האלו.
ReuvenM
פורסם: שישי 17 מאי,02 04:14
כאשר אנו קוראים את דברי הימים, לא אחת עולה השאלה: מה גורם לבן אדם נורמלי לרצות להקים אולפן הקלטות?
בואו נחשוב לרגע. מה הסיבות ואיפה המניעות.
נאמר, מוסיקליות לשמה, אהבת כפתורים, אקוסטיקה חרישית, חיכוך אמנים, הפקות, תקליטים סאונד!
אתם יודעים מה? תנו לי עוד כמה. על חשבוני. ועדיין לא תתנו לי שני מניעים אשר יצרו שני אולפנים על רמה במדינת ישראל.
אולפנים גדולים, אשר להם יכולה להיות כל סיבה שבעולם להתהוות. באחד יקליט שלום חנוך את "מחכים למשיח" על קפל מכריע בקריירה שלו, ובשני יהיה מוכן להקליט (עד היום) ברי סחרוף.
על שניהם הפרקים הבאים.
עוד בתקופת עבודתי בקולינור, זוכר אני טיפוס חייכן שנכנס יום אחד להקליט עם איזה הרכב תמוה. קיבוצניק שרחוק היה מלהיראות חקלאי או חלבן. חביב ושופע.
יאיר ניסימוב מקיבוץ העוגן, בהפסקה, נכנס לאמיל ואלי באולפן B ומבשר בשמחה שהוא מתלמד בטריטון.
"מה גורם לאיש קיבוץ לרצות להקים מוסד שנחשב 'תל-אביבי', בוהמי-משהו?" אני מתיז אל יאיר, כיום, מול המחשב שאת דברי הימים האלה כותב לכם.
והנה אני מקבל את זה ישר בפנים, כמו שיאיר תמיד יודע להגיד - רק את האמת הטהורה, נאיבית:
"כשהשתחררתי מהצבא נוכחתי לגלות שכל מקומות העבודה בקיבוץ מתחילים ב-6:30 לפנות יום. לא יכלתי לעמוד בדרישה הקשה הזו. התחלתי לחפש עבודה 'נורמלית' עסקתי כבר במוסיקה והייתי איש טכני..."
וו'אלה!
יופי. לאיש קשה לקום בבוקר אז הוא חולם על אולפן. תגידו אתם, כמה אולפנים אפשר היה להקים על השכמה מאוחרת בישראל?
"אבל איך מגיע בן קיבוץ לתזזי הכרך?" אני מפתה.
תשמעו.
"הייתי גם נגר טוב. ויש נגרייה בקיבוץ. את אשר ביטנסקי הכרתי כבר זמן, ואילו לו ולטומי פרידמן היתה חברת הגברה TF אודיו, וטומי בנה את הרמקולים והיה צריך מישהו שייעגל את הפינות של הארגזים".
כלומר, אתם קולטים בטח שמדובר במניעים שלא כדרך הסאונד. טעות אקולוגית שמנביטה אירועים. חבר קיבוץ שידע לעגל פינות ושנא את חדוות הזריחה.
ויאיר ממשיך:
"כשטריטון נחנק בככר המדינה ועבר עם מערכת שותפים חדשה לכינרת 15 בני-ברק, טומי כבר נאלץ לצאת לחו"ל, והוא שכר את שירותי לפיקוח על הבניה של האולפנים החדשים.
יוריק בן דוד (יו"ר אקו"ם כיום), ואלון הילל (המתופף, שניהם קשורים משפחתית) היו העוזרים שלי, ועשינו יחד את הרצפה והעצים וכל המסביב."
- "כלומר, אתה בנית את האולפן האגדי? גם שילמו לך על זה?" אני.
"ותמורת הפיקוח טומי לימד אותי סאונד באופן אישי. כלומר, את כל מה שהוא כבר ידע אז, ואני הייתי העוזר האישי שלו בהקלטות.
אז עברו עלינו דייויד ברוזה ("שיר אהבה בדואי" עם יעל לוי), יהורם גאון ואחרים.
אני זוכר אותו בא אלי יום אחד 'בוא אלמד אותך לעשות פאנץ' (המכונה אז היתה רחוק מאחורה. מבצע!), הושיב אותי באמצע הקלטה עם קליינטים ואמר שהוא יוצא לרגע. ולא חזר. טומי הלך להטיס טיסנים ואני נזרקתי למים הקרים."
זה היה התחביב של טומי, בשבילו היה עוזב הכל.
- "ואיפה אולפני העוגן נכנסים?"
"אחרי שנה בטריטון חזרתי להקים את מה שהיה נקרא אז 'אולפני גג הפח', כמקום מסחרי לכל דבר."
-"איך בקיבוץ, בו לפני החמה רועים עגלים וחונטים פי.וי.סי, מתייחסים לעוף המוזר?"
- "בהתחלה זה היה נראה להם עבודה של בטלן. כמעט ולא התייחסו לזה. כאילו גחמה שיעבור זמנה. רק לאחר שנים הם נוכחו שזו היתה גם פרנסה לקיבוץ."
-"אז את תולדות הציוד באולפן בבקשה."
- "ב-77' היה לי את ה-TEAC המפורסם 4-ערוצים עם מיקסר שטומי בנה. אולפני 'גג-הפח' היו אז בגודל של 180x230...
בשנת 80' אני קופץ למכונה 8 ערוצים כלאיים של טומי ומכונת אמפקס, ועוד מיקסר שהיה באולפני אשל (שגם הוא היווה פח זבל מצוי לציוד האולפן המוטל בספק באותה תקופה), גם תוצרת עצמית של טומי.
כל הציוד הקודם נמכר לבית ספר בצפון. גם הציוד הזה לא החזיק הרבה זמן, והיה קליינט חדש בשוק..."
אני זוכר היטב, את בנו מ"גמא" גמא היו ברמת חן.
מפעל של המאפיה לשכפול קסטות מזרחיות וסרטים כחולים. כולם שם הסתובבו עם מבט קפוא על הפנים ולא החליפו מילה. יאיר קרא לי לעזור בהעברת המכונה והקונסולה אל הקליינטים המזדמנים, שבזכות רכישתם הוא יוכל להתקדם, ולחבר להם את הציוד באולפן החדש שהם יצרו מאחד החדרים.
בנו, איש נחמד מאוד והבעל-בית של המקום, ראה את כמויות הקסטות המשוכפלות אצלו וגם שמע את הרמה שלהן, והחליט שגם הוא יקליט את המקור, ועוד יראה לכולם מה זו איכות. מה הבעיה? קונים קצת ציוד ודוחפים את הזמר לאולפן.
נסים הגדול מגיע מירושלים לעשות הפקות. נסים היה כמו חתול, קם ונופל, ושוב מועד. עסקיו נגעו בכל הענף, מיצור סרטים מגנטיים ועד אולפני הקלטה למוסיקה מזרחית.
עוד מעט נסים יקים אולפן בתחנה המרכזית בת"א ואני כמעט אשרף שם באחד הלילות...
ואילו בנו ואולפני גמא יגדלו מאוד ויעברו לבניני פאנרמה ליד אבו-כביר, שם יתמוטטו ובמקומם ייכנס אולפן SSL של 'משרד החינוך'.
יאיר: "אני לא אשכח את זה בחיים, רובן. ישבנו שם אצלם והתקנו את הציוד, אני מתחת למיקסר ואתה מאחורי מכונת ההקלטה, ופתאום נכנסו לחדר שני טיפוסים ולא שמו לב שאנחנו מתחת לציוד. עוד הם בוחנים את הציוד, אחד מהם פולט לעבר חברו 'מה אתה אומר, נמלכד לו את המכונית עכשיו או ניתן לו עוד שבוע זמן להחזיר את החוב?'...
פתאום קלטנו לאיזו טריטוריה פלשנו והתחלנו לעשות קולות של שטיח. כמעט השתנתי מרוב פחד. גמרנו מהר את החיבורים ונמלטנו משם".
אולפני ה"עוגן" האגדיים נוצרים.
בשלב הראשון נכנס לשם הציוד ה"מקובל" באותם ימים סאונדקראפט. מכונה 16 ערוצים (שבקרוב מאוד תתחלף ל-24) ומיקסר סאונדקראפט 2400, כולל 'הרחבת שעונים'.
- "אז הוספת לי אוטומציה עם מחשב אטרי" נזכר יאיר. למעשה, רוב האולפנים חסרי התקציב רכשו אז אוטומציה מחברת C-Mix הגרמנית, כזו שיש להרכיב בתוך המיקסר הקיים, פועלת באמצעות תוכנה על מחשב אטרי ומלאה בבאגים.
זה מה שהיה. עברתי מאולפן אחד לשני והתקנתי את הדבר הזה, שידע לרוץ יפה גם עם סיקוונסר. וגם הצליח לשעבד אותי לעוד שעות תחזוקה.
"אח"כ רכשתי מכונה 2 ערוצים מכובדת של Otari. לעומתה, המכונה סאונדקראפט 16 ערוצים, מעולם לא רצה יותר משתי דקות רצוף במהירות אחידה. ככה הקליטו אז... מנולו ידידי היה אומר שהשימוש היחיד שלה הוא כבמעצור לדלת..."
כשיאיר נשבר, הוא שולח אותי ללונדון, לחפש ולבדוק מכונות 24 ערוצים. אחרי כמה ימים נמצאת אחת, אבל אחרי בדיקה אני משאיר רשימת תיקונים ושינויים שחייבים להיעשות כתנאי לרכישה. מגיע טכנאי של אמפקס ומכין את ה-MM-1200 למשלוח לישראל. זו המכונה ששלטה באולפני טריטון והעוגן. אמינות אמריקאית, שאם מטפלים בה נכון, היא חיה ומחזירה אהבה. ביד לא מקצועית היא נמסה בשניות.
לאחר עוד 4 שנים אולפני העוגן עולים למיקסר Hendrix של Amek, חדש(!) ולפני שהוא מגיע האולפן מתרחב לתצורה שבה הוא נמצא עד היום.
רחב ביותר. האולפן האהוב על להקות והקלטות קצב אקוסטיות, שם נעשה האלבום הישראלי האחרון של עפרה חזה, מרגלית צנעני מקליטה שם, להקות רוק בשפע, כאן מקליט כעת ברי סחרוף עם הטכנאים אורי ברק ופרנקי, ומגיע לכאן דני רובס עם חומר מוקלט דיגיטלית ממערכת ה-Mackie 24/96 שלו, להוספת ערוצים ונגנים,
( ב"עוגן" יש אותה מערכת הקלטה דיגיטלית, וכשצריך סאונד אנלוגי מקליטים על האמפקס "2).
"ואיך מקליטים את ברי סחרוף כיום?"
- ברי מקליט על האמפקס האנלוגית. אורי ברק אוהב קלאסיקות ולא יוותר עליהן. בגלל זה הוא גם משתמש במיקרופונים כמו B&K ו-Earthquack אשר נוצרו במקור למכשירי מדידה וכלל לא הגבילו אותם לתחום השמע בפס הייצור. כמו כן ה-SM58 וה-Octave והסנהייזרים ממשיכים להדהים. אחרי ההקלטה כל החומר של סחרוף עובר לפרוטולס.
שמתם לב לסוג המקרופונים? אם לא שימו לב עכשיו, הם יחזרו אלינו בעבר, ואולי יבהירו דבר.
ואנחנו עוברים לעוד אולפן. עוד נפיל, אך זה הפך לפיל, ומאוד לבן.
עוד קצת.
בואו נחשוב לרגע. מה הסיבות ואיפה המניעות.
נאמר, מוסיקליות לשמה, אהבת כפתורים, אקוסטיקה חרישית, חיכוך אמנים, הפקות, תקליטים סאונד!
אתם יודעים מה? תנו לי עוד כמה. על חשבוני. ועדיין לא תתנו לי שני מניעים אשר יצרו שני אולפנים על רמה במדינת ישראל.
אולפנים גדולים, אשר להם יכולה להיות כל סיבה שבעולם להתהוות. באחד יקליט שלום חנוך את "מחכים למשיח" על קפל מכריע בקריירה שלו, ובשני יהיה מוכן להקליט (עד היום) ברי סחרוף.
על שניהם הפרקים הבאים.
עוד בתקופת עבודתי בקולינור, זוכר אני טיפוס חייכן שנכנס יום אחד להקליט עם איזה הרכב תמוה. קיבוצניק שרחוק היה מלהיראות חקלאי או חלבן. חביב ושופע.
יאיר ניסימוב מקיבוץ העוגן, בהפסקה, נכנס לאמיל ואלי באולפן B ומבשר בשמחה שהוא מתלמד בטריטון.
"מה גורם לאיש קיבוץ לרצות להקים מוסד שנחשב 'תל-אביבי', בוהמי-משהו?" אני מתיז אל יאיר, כיום, מול המחשב שאת דברי הימים האלה כותב לכם.
והנה אני מקבל את זה ישר בפנים, כמו שיאיר תמיד יודע להגיד - רק את האמת הטהורה, נאיבית:
"כשהשתחררתי מהצבא נוכחתי לגלות שכל מקומות העבודה בקיבוץ מתחילים ב-6:30 לפנות יום. לא יכלתי לעמוד בדרישה הקשה הזו. התחלתי לחפש עבודה 'נורמלית' עסקתי כבר במוסיקה והייתי איש טכני..."
וו'אלה!
יופי. לאיש קשה לקום בבוקר אז הוא חולם על אולפן. תגידו אתם, כמה אולפנים אפשר היה להקים על השכמה מאוחרת בישראל?
"אבל איך מגיע בן קיבוץ לתזזי הכרך?" אני מפתה.
תשמעו.
"הייתי גם נגר טוב. ויש נגרייה בקיבוץ. את אשר ביטנסקי הכרתי כבר זמן, ואילו לו ולטומי פרידמן היתה חברת הגברה TF אודיו, וטומי בנה את הרמקולים והיה צריך מישהו שייעגל את הפינות של הארגזים".
כלומר, אתם קולטים בטח שמדובר במניעים שלא כדרך הסאונד. טעות אקולוגית שמנביטה אירועים. חבר קיבוץ שידע לעגל פינות ושנא את חדוות הזריחה.
ויאיר ממשיך:
"כשטריטון נחנק בככר המדינה ועבר עם מערכת שותפים חדשה לכינרת 15 בני-ברק, טומי כבר נאלץ לצאת לחו"ל, והוא שכר את שירותי לפיקוח על הבניה של האולפנים החדשים.
יוריק בן דוד (יו"ר אקו"ם כיום), ואלון הילל (המתופף, שניהם קשורים משפחתית) היו העוזרים שלי, ועשינו יחד את הרצפה והעצים וכל המסביב."
- "כלומר, אתה בנית את האולפן האגדי? גם שילמו לך על זה?" אני.
"ותמורת הפיקוח טומי לימד אותי סאונד באופן אישי. כלומר, את כל מה שהוא כבר ידע אז, ואני הייתי העוזר האישי שלו בהקלטות.
אז עברו עלינו דייויד ברוזה ("שיר אהבה בדואי" עם יעל לוי), יהורם גאון ואחרים.
אני זוכר אותו בא אלי יום אחד 'בוא אלמד אותך לעשות פאנץ' (המכונה אז היתה רחוק מאחורה. מבצע!), הושיב אותי באמצע הקלטה עם קליינטים ואמר שהוא יוצא לרגע. ולא חזר. טומי הלך להטיס טיסנים ואני נזרקתי למים הקרים."
זה היה התחביב של טומי, בשבילו היה עוזב הכל.
- "ואיפה אולפני העוגן נכנסים?"
"אחרי שנה בטריטון חזרתי להקים את מה שהיה נקרא אז 'אולפני גג הפח', כמקום מסחרי לכל דבר."
-"איך בקיבוץ, בו לפני החמה רועים עגלים וחונטים פי.וי.סי, מתייחסים לעוף המוזר?"
- "בהתחלה זה היה נראה להם עבודה של בטלן. כמעט ולא התייחסו לזה. כאילו גחמה שיעבור זמנה. רק לאחר שנים הם נוכחו שזו היתה גם פרנסה לקיבוץ."
-"אז את תולדות הציוד באולפן בבקשה."
- "ב-77' היה לי את ה-TEAC המפורסם 4-ערוצים עם מיקסר שטומי בנה. אולפני 'גג-הפח' היו אז בגודל של 180x230...
בשנת 80' אני קופץ למכונה 8 ערוצים כלאיים של טומי ומכונת אמפקס, ועוד מיקסר שהיה באולפני אשל (שגם הוא היווה פח זבל מצוי לציוד האולפן המוטל בספק באותה תקופה), גם תוצרת עצמית של טומי.
כל הציוד הקודם נמכר לבית ספר בצפון. גם הציוד הזה לא החזיק הרבה זמן, והיה קליינט חדש בשוק..."
אני זוכר היטב, את בנו מ"גמא" גמא היו ברמת חן.
מפעל של המאפיה לשכפול קסטות מזרחיות וסרטים כחולים. כולם שם הסתובבו עם מבט קפוא על הפנים ולא החליפו מילה. יאיר קרא לי לעזור בהעברת המכונה והקונסולה אל הקליינטים המזדמנים, שבזכות רכישתם הוא יוכל להתקדם, ולחבר להם את הציוד באולפן החדש שהם יצרו מאחד החדרים.
בנו, איש נחמד מאוד והבעל-בית של המקום, ראה את כמויות הקסטות המשוכפלות אצלו וגם שמע את הרמה שלהן, והחליט שגם הוא יקליט את המקור, ועוד יראה לכולם מה זו איכות. מה הבעיה? קונים קצת ציוד ודוחפים את הזמר לאולפן.
נסים הגדול מגיע מירושלים לעשות הפקות. נסים היה כמו חתול, קם ונופל, ושוב מועד. עסקיו נגעו בכל הענף, מיצור סרטים מגנטיים ועד אולפני הקלטה למוסיקה מזרחית.
עוד מעט נסים יקים אולפן בתחנה המרכזית בת"א ואני כמעט אשרף שם באחד הלילות...
ואילו בנו ואולפני גמא יגדלו מאוד ויעברו לבניני פאנרמה ליד אבו-כביר, שם יתמוטטו ובמקומם ייכנס אולפן SSL של 'משרד החינוך'.
יאיר: "אני לא אשכח את זה בחיים, רובן. ישבנו שם אצלם והתקנו את הציוד, אני מתחת למיקסר ואתה מאחורי מכונת ההקלטה, ופתאום נכנסו לחדר שני טיפוסים ולא שמו לב שאנחנו מתחת לציוד. עוד הם בוחנים את הציוד, אחד מהם פולט לעבר חברו 'מה אתה אומר, נמלכד לו את המכונית עכשיו או ניתן לו עוד שבוע זמן להחזיר את החוב?'...
פתאום קלטנו לאיזו טריטוריה פלשנו והתחלנו לעשות קולות של שטיח. כמעט השתנתי מרוב פחד. גמרנו מהר את החיבורים ונמלטנו משם".
אולפני ה"עוגן" האגדיים נוצרים.
בשלב הראשון נכנס לשם הציוד ה"מקובל" באותם ימים סאונדקראפט. מכונה 16 ערוצים (שבקרוב מאוד תתחלף ל-24) ומיקסר סאונדקראפט 2400, כולל 'הרחבת שעונים'.
- "אז הוספת לי אוטומציה עם מחשב אטרי" נזכר יאיר. למעשה, רוב האולפנים חסרי התקציב רכשו אז אוטומציה מחברת C-Mix הגרמנית, כזו שיש להרכיב בתוך המיקסר הקיים, פועלת באמצעות תוכנה על מחשב אטרי ומלאה בבאגים.
זה מה שהיה. עברתי מאולפן אחד לשני והתקנתי את הדבר הזה, שידע לרוץ יפה גם עם סיקוונסר. וגם הצליח לשעבד אותי לעוד שעות תחזוקה.
"אח"כ רכשתי מכונה 2 ערוצים מכובדת של Otari. לעומתה, המכונה סאונדקראפט 16 ערוצים, מעולם לא רצה יותר משתי דקות רצוף במהירות אחידה. ככה הקליטו אז... מנולו ידידי היה אומר שהשימוש היחיד שלה הוא כבמעצור לדלת..."
כשיאיר נשבר, הוא שולח אותי ללונדון, לחפש ולבדוק מכונות 24 ערוצים. אחרי כמה ימים נמצאת אחת, אבל אחרי בדיקה אני משאיר רשימת תיקונים ושינויים שחייבים להיעשות כתנאי לרכישה. מגיע טכנאי של אמפקס ומכין את ה-MM-1200 למשלוח לישראל. זו המכונה ששלטה באולפני טריטון והעוגן. אמינות אמריקאית, שאם מטפלים בה נכון, היא חיה ומחזירה אהבה. ביד לא מקצועית היא נמסה בשניות.
לאחר עוד 4 שנים אולפני העוגן עולים למיקסר Hendrix של Amek, חדש(!) ולפני שהוא מגיע האולפן מתרחב לתצורה שבה הוא נמצא עד היום.
רחב ביותר. האולפן האהוב על להקות והקלטות קצב אקוסטיות, שם נעשה האלבום הישראלי האחרון של עפרה חזה, מרגלית צנעני מקליטה שם, להקות רוק בשפע, כאן מקליט כעת ברי סחרוף עם הטכנאים אורי ברק ופרנקי, ומגיע לכאן דני רובס עם חומר מוקלט דיגיטלית ממערכת ה-Mackie 24/96 שלו, להוספת ערוצים ונגנים,
( ב"עוגן" יש אותה מערכת הקלטה דיגיטלית, וכשצריך סאונד אנלוגי מקליטים על האמפקס "2).
"ואיך מקליטים את ברי סחרוף כיום?"
- ברי מקליט על האמפקס האנלוגית. אורי ברק אוהב קלאסיקות ולא יוותר עליהן. בגלל זה הוא גם משתמש במיקרופונים כמו B&K ו-Earthquack אשר נוצרו במקור למכשירי מדידה וכלל לא הגבילו אותם לתחום השמע בפס הייצור. כמו כן ה-SM58 וה-Octave והסנהייזרים ממשיכים להדהים. אחרי ההקלטה כל החומר של סחרוף עובר לפרוטולס.
שמתם לב לסוג המקרופונים? אם לא שימו לב עכשיו, הם יחזרו אלינו בעבר, ואולי יבהירו דבר.
ואנחנו עוברים לעוד אולפן. עוד נפיל, אך זה הפך לפיל, ומאוד לבן.
עוד קצת.
צחיפו
פורסם: שבת 18 מאי,02 05:16
אני שובר לך קצת את הרצף, אבל מה ההגיון בלהקליט על 2" ולהעביר אח"כ לפרוטולס?
Rock_Artist
פורסם: שבת 18 מאי,02 05:30
השאלה די דומה לשאלה, אז למה לי להשתמש במיקרופון מנורות אם אחרי זה אני הולך ומקליט למחשב...
הטייפ נותן מאפיינים מסויימים שהם חלק מרכזי בצליל.
אבל מה? הסאונד מאבד מאיכותו במהלך פרוייקט שבו הסרט נע על הראש אלפי פעמים. אחת הדרכים המקובלות כיום היא להקליט לסרט אנלוגי תחילה ולהרוויח את הסאונד האופייני ואז, בעוד הסאונד טרי, להעביר את החומר המוקלט לפרו טולס ובכך לשמר הרבה מאוד מהניואנסים האנלוגיים. יתרונה של המערכת הדיגיטלית היא שהיא מחזירה תמיד את אותו הסאונד ללא קשר למספר הפעמים שבה נוגן הסאונד. בנוסף לאיכות הסאונד הקבועה, במערכת כמו פרוטולס הרבה יותר נוח לערוך את החומר ואף להוסיף דברים יותר מודרניים שלא ניתן לעשות במערכת אנלוגית.
מקווה שזה ענה לך...
הטייפ נותן מאפיינים מסויימים שהם חלק מרכזי בצליל.
אבל מה? הסאונד מאבד מאיכותו במהלך פרוייקט שבו הסרט נע על הראש אלפי פעמים. אחת הדרכים המקובלות כיום היא להקליט לסרט אנלוגי תחילה ולהרוויח את הסאונד האופייני ואז, בעוד הסאונד טרי, להעביר את החומר המוקלט לפרו טולס ובכך לשמר הרבה מאוד מהניואנסים האנלוגיים. יתרונה של המערכת הדיגיטלית היא שהיא מחזירה תמיד את אותו הסאונד ללא קשר למספר הפעמים שבה נוגן הסאונד. בנוסף לאיכות הסאונד הקבועה, במערכת כמו פרוטולס הרבה יותר נוח לערוך את החומר ואף להוסיף דברים יותר מודרניים שלא ניתן לעשות במערכת אנלוגית.
מקווה שזה ענה לך...
צחיפו
פורסם: שבת 18 מאי,02 18:04
ואתה באמת מבחין בסאונד של הסלילים לאחר שהעברת לפרוטולס?
yoramilan
פורסם: שבת 18 מאי,02 18:46
זה בדיוק סוג השאלות של:
אתה מבדיל בין סאונד של CD ל-ויניל?
יש כאלה שישבעו לך שכן ולא יודעים שיט מהחיים שלהם ויש כאלה שכן...
הבעיה לא התשובה, אלא השאלה...
יש איזה עניין עקרוני שאני מנסה (ללא הצלחה) להנחיל כאן בפורום שקשורה בסיבה ותוצאה.
נקודת המוצא - התוצאה מדברת. איך הגיעו לזה זה סיפורים מעניינים שישארו בתחומי שרשראות מהסוג הזה בדיוק.
אני מתחייב לפניך (אבל מתחיב!!!) שאם תבוא אלי, אני אשמיע לך 5 מאסטרים ולא יהיה לך מושג איך עשיתי אותם, מה עשיתי שם, מה התחבר למה ולמה.
לפעמים, גם לי לא...
יש דבר אחד שעליו אני כן מתחייב וזה להבדיל (גם אם אף סתום) בין ג'אק דאניאלז אמיתי, לבין כל בורבון אחר.
כל השאר שטויות במיץ.
לגבי השאלה שלך, לסיכום:
מה שחשוב זה לא הטריוויה: "האם זה הוקלט ככה או ככה מאיך שזה נשמע", אלא:
תקשיב טוב!!!
שמעת את ההבדלים????
נכון, הדוגמא הראשונה באמת יותר אורירירית באיזור של 2KH
ולשאלת המפתח:
אז מה אתה מעדיף????
ופה נגמר הסיפור?
אתה
כן אתה!!!!
אתה שומע את ההבדלים????
אתה מבדיל בין סאונד של CD ל-ויניל?
יש כאלה שישבעו לך שכן ולא יודעים שיט מהחיים שלהם ויש כאלה שכן...
הבעיה לא התשובה, אלא השאלה...
יש איזה עניין עקרוני שאני מנסה (ללא הצלחה) להנחיל כאן בפורום שקשורה בסיבה ותוצאה.
נקודת המוצא - התוצאה מדברת. איך הגיעו לזה זה סיפורים מעניינים שישארו בתחומי שרשראות מהסוג הזה בדיוק.
אני מתחייב לפניך (אבל מתחיב!!!) שאם תבוא אלי, אני אשמיע לך 5 מאסטרים ולא יהיה לך מושג איך עשיתי אותם, מה עשיתי שם, מה התחבר למה ולמה.
לפעמים, גם לי לא...
יש דבר אחד שעליו אני כן מתחייב וזה להבדיל (גם אם אף סתום) בין ג'אק דאניאלז אמיתי, לבין כל בורבון אחר.
כל השאר שטויות במיץ.
לגבי השאלה שלך, לסיכום:
מה שחשוב זה לא הטריוויה: "האם זה הוקלט ככה או ככה מאיך שזה נשמע", אלא:
תקשיב טוב!!!
שמעת את ההבדלים????
נכון, הדוגמא הראשונה באמת יותר אורירירית באיזור של 2KH
ולשאלת המפתח:
אז מה אתה מעדיף????
ופה נגמר הסיפור?
אתה
כן אתה!!!!
אתה שומע את ההבדלים????
VooDoo
פורסם: שבת 18 מאי,02 20:40
אני מבקש מראש התנצלות לזה שאני נדחף.
אבל פשוט אני חושב שזה הרגע המתאים ביותר לשאול שוב
את אותה שאלה ששאלתי לפני כמה חודשים ש"האחר" של ברי סחרוף יצא.
וזאת כמובן בגלל שהנושא כרגע הוא ברי.
אז מי שיכול או יודע את התשובה שיענה,אם לא אני אנסה להתאפק עוד כמה חודשים עד שמישהו כן ידע.
למה לעזעזל הנפילה באיכות השמע של הדיסק "האחר"
לעומת "נגיעות" הקודם ?
ומי שבבעלותו הדיסק יודע טוב על מה אני מדבר !
האם זה הציוד? האם זה הטכנאי ? או שזה הרצון להוציא איכות כזאת?
וירץ
פורסם: שבת 25 מאי,02 04:41
ראובן, זוהי שרשרת מדהימה ומרגשת, ממש חלפו לי צמרמורות בגב... ביחוד בקטעים על טריטון שכמו הזכירו לי ימים נשכחים ממולדת אבודה...וגם התמונות מהתערוכה שמבשרות על המהפכה של האולפן הביתי...הרגשה טובה שלהיות חלק מההסטוריה הזו...
אילן
אילן
pildus
פורסם: ראשון 09 יונ',02 21:40
ראובן , שאלה לא ממש חשובה , אבל אני מניח שרק אתה תוכל לענות לי :
בסוף השיר "הכל יהיה בסדר" של זינגלה מישהו צועק למיקרופון "דודי .... תכבה את האור" (???) ...
האם מדובר בדודי רוזנטל ? אולי אתה יכול לשפוך אור על ההקלטות של זינגלה ...
בסוף השיר "הכל יהיה בסדר" של זינגלה מישהו צועק למיקרופון "דודי .... תכבה את האור" (???) ...
האם מדובר בדודי רוזנטל ? אולי אתה יכול לשפוך אור על ההקלטות של זינגלה ...
ReuvenM
פורסם: ראשון 09 יונ',02 22:07
כן. הוא היה הדודי היחידי בסביבה, והוא זה שגם הקליט. למעשה, כל מי שהיה בסביבה היה 'חבר' בזינגלה. היום רובם חוזרים בתשובה, מתגלגלים בקבר או מחפשים כוכבים בשמיים, להוציא את אפריים ברק (מהגרעין האמיתי של זינגלה) שהוא בעל אולפן פרוטולס במצפה עמוקה בצפון.
MiniMoog1
פורסם: שני 10 יונ',02 01:14
אהלן, וסליחה על ההתפרצות לת'רד ההסטורי...
חבר אחד מזינגלה (משהו שטרן) הוא קרוב מאוד מאוד רחוק שלי והוא באמת חזר בתשובה...
תגיד ראובן כשדיברת על מנולו בעמוד הקודם זה אותו מנולו שמלמד היום במגמה בקיבוץ מעברות??
חבר אחד מזינגלה (משהו שטרן) הוא קרוב מאוד מאוד רחוק שלי והוא באמת חזר בתשובה...
תגיד ראובן כשדיברת על מנולו בעמוד הקודם זה אותו מנולו שמלמד היום במגמה בקיבוץ מעברות??
ReuvenM
פורסם: שני 10 יונ',02 03:03
אכן. מנולו ומעברות יש רק אחד. 
הגרעין של אולפני העוגן התחיל במעברות - יאיר את מנולו.
הגרעין של אולפני העוגן התחיל במעברות - יאיר את מנולו.
צחיפו
פורסם: שלישי 11 יונ',02 02:20
רובן
מתי ממשיכים?
מתי ממשיכים?
איקרוס
פורסם: שישי 14 יונ',02 06:06
אני חייב להגיד שהכל באמת כ"כ מרגש... אבל הארץ הזאת גם כ"כ קטנה.
את סבתא של יאיר ניסימוב, זכרונה לברכה יצא לי לראיין מנסיבות מוזרות לפניי איזה שנה... בכלל יאיר איש אדיר... ואצל מנולו הייתי לפני יומאיים... ראובן, מה החלק שלך באולפן של מנולו??? וואי, מנולו איש אדיר!:wink:
ראובן, באמת ח"ח על הת'ראד הזה...
את סבתא של יאיר ניסימוב, זכרונה לברכה יצא לי לראיין מנסיבות מוזרות לפניי איזה שנה... בכלל יאיר איש אדיר... ואצל מנולו הייתי לפני יומאיים... ראובן, מה החלק שלך באולפן של מנולו??? וואי, מנולו איש אדיר!:wink:
ראובן, באמת ח"ח על הת'ראד הזה...
Dror_Shi
פורסם: ראשון 23 מרץ,03 21:03
מנשרוף יש פה המשך ? :question:
nirsul
פורסם: שני 20 יונ',05 11:54
ראובן
כתבה מופלאה (לא קראתי אפילו עשירית עדיין - רק גיליתי אותה .
שתי שאלות לגבי דמויות מהעבר:
האם PC אושרוביץ עדיין בחיים ?
אני פגשתי אותו ב 1988-1989 באולפן בצפון תל אביב ואני זוכר שהוא הציע לי הצעה שלא ניצלתי (יש להצטער עליה ?) - להיותשוליה ללא תשלום כשהוא מלמד אותי הכל על טכנאות אולפן. - שוב לצערי ( או שלא) לא הלכתי על זה.
שאלה אחרת - מה עלה בגורלה של חנות זומרפלד - אני עבדתי שם 3 שבועות באותן שנים ואני זוכר שהבעלים היה דוד ( הבן של).
באותו זמן עבד שם מוזיקאי בשם מיכאל משהו שניגן ב"ותיקי הברידה"
מקווה שלא מנגס.
ניר
כתבה מופלאה (לא קראתי אפילו עשירית עדיין - רק גיליתי אותה .
שתי שאלות לגבי דמויות מהעבר:
האם PC אושרוביץ עדיין בחיים ?
אני פגשתי אותו ב 1988-1989 באולפן בצפון תל אביב ואני זוכר שהוא הציע לי הצעה שלא ניצלתי (יש להצטער עליה ?) - להיותשוליה ללא תשלום כשהוא מלמד אותי הכל על טכנאות אולפן. - שוב לצערי ( או שלא) לא הלכתי על זה.
שאלה אחרת - מה עלה בגורלה של חנות זומרפלד - אני עבדתי שם 3 שבועות באותן שנים ואני זוכר שהבעלים היה דוד ( הבן של).
באותו זמן עבד שם מוזיקאי בשם מיכאל משהו שניגן ב"ותיקי הברידה"
מקווה שלא מנגס.
ניר
ReuvenM
פורסם: שישי 12 אוג',05 17:38
פיסי אושרוביץ, מוסיקאי גדול מהחיים. עדיין איתנו יבדל"א.
חבל שלא נענתה להצעה שלו
זומרפלד האב ירד לקנדה ומכר במחיר מופקע את החנות לשני בניו (דוד ואמיר), שהלכו וגמרו את החנות האגדתית סופית מחוסר נסיון.
חבל שלא נענתה להצעה שלו
זומרפלד האב ירד לקנדה ומכר במחיר מופקע את החנות לשני בניו (דוד ואמיר), שהלכו וגמרו את החנות האגדתית סופית מחוסר נסיון.
jdarzi
פורסם: שלישי 06 דצמ',05 01:43
עוווווווווווווווודד
חייבים המשך
צמאים לזה.........תמשיך !
חייבים המשך
צמאים לזה.........תמשיך !
ziki
אבולוציה !
פורסם: שלישי 06 דצמ',05 04:18
מדהים
על מה העמוד הבא ?
תודה רבה
על מה העמוד הבא ?
תודה רבה
jdarzi
פורסם: שני 12 דצמ',05 23:57
הרבה זמן...............מחכים צמאים למידע
jdarzi
פורסם: רביעי 21 דצמ',05 00:53
השרשרת הזו נגמרה?
אין עוד אולפנים ? די בי? SSL? מחכה !
אין עוד אולפנים ? די בי? SSL? מחכה !
ArielY
פורסם: חמישי 21 ספט',06 20:22
פפפששששששש......
כמה קצוות התחברו לי ב 2 הכתבות האלה.
ראובן כל הכבוד, על ההשקעה והכתיבה, מאוד מעניין.
גמעתי כל מילה בשקיקה.
הרגת אותי לגמרי עם הפיסקה: ואני, שקרדומי נסוג לו דרומה, מתנצל קבל עם וערווה, רוכס ונעלם מיידית במדרונות המרתף.
מחכה בקוצר רוח להמשך.
כמה קצוות התחברו לי ב 2 הכתבות האלה.
ראובן
כל הכבוד, על ההשקעה והכתיבה, מאוד מעניין.
גמעתי כל מילה בשקיקה.
הרגת אותי לגמרי עם הפיסקה: ואני, שקרדומי נסוג לו דרומה, מתנצל קבל עם וערווה, רוכס ונעלם מיידית במדרונות המרתף.
מחכה בקוצר רוח להמשך.
C172
פורסם: חמישי 26 מרץ,09 21:00
וואו, אני יושב פה ופשוט קורא את ההיסטוריה שלי עצמי...
מה לעשות, זה עניין של גיל.
אני יושב פה וקורא על טריטון המהולל, שאודה ולא אבוש שעד היום אני מתגעגע לאווירה והסאונד שיצא משם. כשהייתי קטן וצעיר הפקתי שם את "חלומות אחרים" של מאיר בנאי ובאופן מאד לא אופייני, עד היום אני נהנה לשמוע את התוצאה. היו לי הרבה הזדמנויות להקליט שם ותמיד זה היה מיוחד ומעניין.
בקולינור עשינו אז את "גשם" של מאיר בנאי. הפקה של מתי כספי. אני רק עשיתי קלידים. עוד עשיתי שם כל מיני פרוייקטים אחרים שכבר הספקתי לשכוח...
ב"אמדן" של דני גרנות...טוב זה סיפור הזוי בפני עצמו שאולי פעם ארחיב עליו פה...
היה גם את "די.בי." הישן בשדרות ח"ן, ששם הפקתי תקליט של אסתר שמיר ("עד הסוף")...אולפן קטן וחמוד שאי אפשר היה להקליט בו אחרי שעה 23:00 בגלל שזה הפריע לשכנים...
היה את "גל-קול" ברמת גן ששם עשיתי קצת ג'ינגלים...
ב-"סיגמא" האגדי הפקתי את "בדרך אל האושר" של דני רובס, והשתתפתי בכל מיני סשנים חמודים..
וכמובן בשלב מסויים הגיע "זזה" שבתחלה לא היה איזה פאר גדול, אבל איזו אווירה...כמה שאני מתגעגע לתקופה הזו... מאוחר יותר כשהאולפן נהייה מפלצת הוא כבר הפך לי לבית שני שבו הייתי מבקר קבוע, סתם לכוס קפה עם אמנון והחבר'ה...
ואז נכנסתי להיטק...איזה תפנית..
מה לעשות, זה עניין של גיל.
אני יושב פה וקורא על טריטון המהולל, שאודה ולא אבוש שעד היום אני מתגעגע לאווירה והסאונד שיצא משם. כשהייתי קטן וצעיר הפקתי שם את "חלומות אחרים" של מאיר בנאי ובאופן מאד לא אופייני, עד היום אני נהנה לשמוע את התוצאה. היו לי הרבה הזדמנויות להקליט שם ותמיד זה היה מיוחד ומעניין.
בקולינור עשינו אז את "גשם" של מאיר בנאי. הפקה של מתי כספי. אני רק עשיתי קלידים. עוד עשיתי שם כל מיני פרוייקטים אחרים שכבר הספקתי לשכוח...
ב"אמדן" של דני גרנות...טוב זה סיפור הזוי בפני עצמו שאולי פעם ארחיב עליו פה...
היה גם את "די.בי." הישן בשדרות ח"ן, ששם הפקתי תקליט של אסתר שמיר ("עד הסוף")...אולפן קטן וחמוד שאי אפשר היה להקליט בו אחרי שעה 23:00 בגלל שזה הפריע לשכנים...
היה את "גל-קול" ברמת גן ששם עשיתי קצת ג'ינגלים...
ב-"סיגמא" האגדי הפקתי את "בדרך אל האושר" של דני רובס, והשתתפתי בכל מיני סשנים חמודים..
וכמובן בשלב מסויים הגיע "זזה" שבתחלה לא היה איזה פאר גדול, אבל איזו אווירה...כמה שאני מתגעגע לתקופה הזו... מאוחר יותר כשהאולפן נהייה מפלצת הוא כבר הפך לי לבית שני שבו הייתי מבקר קבוע, סתם לכוס קפה עם אמנון והחבר'ה...
ואז נכנסתי להיטק...איזה תפנית..
ה-phpBB הישראלי, ראובן מנשרוף
,תוספות, שינויים, הקמה והתאמה - ראובן מנשרוף©
א.ק.ט- כל הזכויות שמורות || ההודעות משמשות כמידע עיוני בלבד, ואין לראות בהן המלצות או הצגת דיעה. || (©) כל הזכויות שמורות לא.ק.ט. הנדסת קול בע"מ.
אין להעתיק, קרא אזהרה ותנאי שימוש מלאים כאן
,תוספות, שינויים, הקמה והתאמה - ראובן מנשרוף©
א.ק.ט- כל הזכויות שמורות || ההודעות משמשות כמידע עיוני בלבד, ואין לראות בהן המלצות או הצגת דיעה. || (©) כל הזכויות שמורות לא.ק.ט. הנדסת קול בע"מ.
אין להעתיק, קרא אזהרה ותנאי שימוש מלאים כאן